אני אשמח להתייחס אם אפשר.

זה הסעיף שלפיו קיבלו את דחיית השירות.

אני רוצה להבהיר כמה דברים, אולי זה יענה על חלק מהשאלות. החוק הזה, מה שעושה פה ההוראה הזאת, היא אומרת בוא עכשיו ניקח את כל החוקים האחרים, היא לא מתייחסת להסדר של החוק הזה, היא אומרת בוא נראה, אם החוק הזה הוזכר במקום אחר - - -

לא משנה, כל חוק אחר לצורך העניין, נעשה תיקונים. אם הסעיף פעם היה 22(5), עכשיו בנוסח הזה הוא 22(8), נתקן, נדאג לתקן כדי לא לפגוע בחוקים האחרים. זו הוראה טכנית שהמטרה שלה היא לדאוג לרציפות. בין שני החוקים האלה אין קשר, החקיקה עצמה, אין קשר ביניהם, יש את החוק הקיים שהוא חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים. אני אזכיר שבעבר דיברתי על החוק הזה, דיברנו שיש לו שני ענפים, אחד מהם הענף של הסטודנטים, שהתנאים שלו קבועים לפי חוק המל"ג, והסיוע ללומדי התורה שזה סיוע מוגבל לחמש שנים בתשלום חודשי קבוע עם תנאים מאוד מחמירים של הכנסה מאוד מאוד נמוכה, שמה שקורה זה הולך ויורד. היום, בגלל שזה גם לא מוצמד, בודדים עומדים בתנאים ומקבלים את ההטבה הזאת. אפשר לעשות דיון אחר, האם זה צריך להיכנס לסנקציה או לא, אבל זה דיון אחר, זה לא קשור לסעיף הזה. מה שקורה זה שחוק סיוע כלכלי מגדיר מיהו לומד תורה שזכאי להטבה הזאת והוא אומר לומד תורה זה אזרח ישראלי שלומד תורה והוא מפנה לסעיפים לצורך –

נקרא את זה. לומד תורה, אזרח ישראלי - - -

בדיוק את זה אני קוראת.

תני לי, אני אסביר את זה, אני אנסה לעשות את זה ברור. יש לנו הגדרה, הוא פשוט מתקן את ההגדרה. ההגדרה של החוק כמו שהיא היום - - -

נכון. ההגדרה אומרת מיהו לומד תורה ולומד התורה הזה הוא אדם שלומד תורה ואם ניתן לגביו צו דחיית שירות לפי סעיף 22ב, שזה הסעיף של הציונות הגבוהות, יכול להיות דבר כזה. יכול להיות שאדם לומד ורוצה לקבל לשנה או שנתיים את ההטבה הזאת, גם אם הוא שייך לישיבה ציונית הוא יכול לבקש, אם הוא עומד בתנאים הוא יוכל לקבל. או אם הוא קיבל את דחיית השירות הזאת, לפי מה שכתוב כיום זה 26יח - - -

נכון. עכשיו 26יח –

נכון, לבקשת מיועד לשירות ביטחון שהוא תלמיד ישיבה לדחות בצו מועד התייצבותו לשירות סדיר אם מצא כי מתקיימים כל התנאים. הוא פשוט מפנה אותך להגדרה על הסעיף העדכני.

לא שונה.

זה הכול.

למשל הוא אומר כאן, אם נמצא בהכשרה תעסוקתית מיועדת, מספיק שהוא ילמד פחות. זה היה בפרק ג'1, עכשיו בנוסח הזה אין הכשרה תעסוקתית מיועדת ולכן הסיפה הזאת נמחקת. כל הסיפה לא רלוונטית. כל מה שכתוב שם בהכשרה תעסוקתית מיועדת לא רלוונטי, כי בחוק הנוכחי אין יותר.

מילה רק על הסעיף הזה. עד היום ההטבה הזאת לא ניתנה לישיבות גבוהות ציוניות, ולכן אני מסכים עם הנוסח הזה, ראוי שהיא תינתן.

הגישו בקשות?

לא, היא לא הייתה קיימת. לא באתי בתלונה.

למה לא לפתוח הטבות לסטודנטים בכלל?

רק אמרתי שאני מסכים עם הנוסח הנוכחי כי זה לא היה כתוב שם.

אם הם בצבא הצבא משלם להם דמי משפחה, פה הם צריכים להיות עם שלושה ילדים. אם הם בצבא הם לא לומדים.

לא, זה כבר דובר.

שלום לכם. שמי ישראל, אני אח של רפאל קאודרס שנפל באירוע הכטב"ם בחורפיש והותיר אישה וארבעה ילדים. שני סטיקרים יצאו לזכרו, על סטיקר אחד כתוב 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף', על הסטיקר השני כתוב 'מה שיבקשו אעשה'. נדמה לי ששני הסטיקרים האלה יחד יכולים לסכם את הדיון. רפאל היה פטור משירות מילואים אבל עשה כל מאמץ לחזור לשירות. אני אחזור על המילים האלה כי זה נשמע מופרך אל מול הנושא שעליו אנחנו דנים, רפאל עשה כל מאמץ לחזור לשירות עד שהצליח. הוא לא היה חלק משום מכסה ומשום תת סעיף כזה או אחר, היה יכול להישאר בבית ולהמשיך בחייו. מילולית, להמשיך לחיות את חייו. גם אני מילואימניק, גם אני אחרי גיל הפטור. ב-8 באוקטובר גם אני יצאתי מהבית כמו מאות אלפי אחרים והשארתי משפחה חרדה. אבל לצד ההלם והחרדה חשתי גאווה עצומה וזכות גדולה לעלות על מדים ולהגן על העם ועל המדינה. לראות איך מול עיניך מתממש הפסוק הן עם כלביא יקום ולדעת שאתה חלק מהארי הזה זו חוויה שקשה להסביר. מבחינתי זו לעולם לא תהיה קלישאה, אני נרגש עד דמעות כשאני לובש מדי צה"ל, אני חש צמרמורת כשאני שר את התקווה. ישנם עוד אנשים כאלה בארץ. אני רוצה להזכיר את המובן מאליו, אף אחד לא מתגייס מכוח החוק. בכל הנוגע לגיוס החוק הוא לא מקור הסמכות, החוק הוא ביטוי של הרצון המשותף של כולנו לקיים מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל. החוק רק מסדיר את הפרטים האלה. אבל, רבותיי, הקסם הזה לא קורה סתם כך, הקסם הזה, הפלא הזה, המדינה היחידה שבה בזמן מלחמה אנשים עושים כל מאמץ להתגייס, הקסם הזה הוא שברירי, הוא מתבסס על הידיעה שכאשר אני מסתכל ימינה ושמאלה אני רואה את כולם הולכים איתי קדימה אל קו האש. נכון, זה לא ממש כולם, אבל האתוס הציבורי הוא ברור. אבל אם לראשונה בהיסטוריה תהיה הכרה חוקית בכך שמי שיש לו ייחוס פוליטי, מי שהצליח לחמוק ממכסה כזו או אחרת, פטור משירות, הקסם הזה עלול להתפוגג. אם השירות בצה"ל יוכר רשמית כמעמסה שעדיף לחמוק ממנה, אם תחדור לשיח המילה הנורא פראייר, הקסם הזה יתפוגג והמחיר הוא נורא. חוק הגיוס זה ניתוח לב פתוח, אתם נוגעים בידיים חשופות בקודש הקודשים, בליבת הקיום שלנו, בערכי הרעות, האחווה ומסירות הנפש, בסולידריות שנבנתה פה במשך שנים ארוכות. אז תוודאו שידיכם נקיות לחלוטין משיקולים זרים בזמן הניתוח הזה, שיקולים קצרי טווח הם שיקולים זרים. אני פונה לציבור החרדי, אם יש עוד מישהו שמוכן לשמוע, אנחנו צריכים אתכם איתנו, חסרונכם מורגש, אבל לא רק בסד"כ, סדר הכוחות, חסרונכם מורגש פשוט כי אתם חלק מהמשפחה ואתם חסרים לנו מסביב לשולחן השבת הצה"לי. חסרונכם מורגש רוחנית, חסרה לנו השותפות שלכם, להרגיש אתכם איתנו. רפאל הביא איתו למילואים רוח גדולה, את רוח בית המדרש, חבריו לגדוד מספרים שההשפעה הכי גדולה שלו הייתה הרמת הרוח ותחושת המשמעות. בואו תביאו את הרוח שלכם לתוך צה"ל והיא תתקבל באהבה. אבל אם החוק הזה הוא ישראבלוף, ולצערי הוא נראה כזה, אז אני אומר לכם בלשון חז"ל, הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות, אתם מכירים את המקור, שזה בעברית פשוטה, על מי אתם באים לעבוד? אפשר לעשות ישראבלוף וקומבינות בכל מיני תחומים, אבל לעשות קומבינה על האנשים שהם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו המדינה? זה בלתי נסלח. כמו שאני ואלפים אחרים לא התגייסנו מכוח החוק, כך ברור שמי שלא רוצה להתגייס לא יתגייס מכוח החוק. הדיבור על מכסות ופטורים מאשר את התפיסה שצה"ל הוא צבא הצאר וחוק הגיוס הוא גזרת הקנטוניסטים ועל הדרך עושה נזק עצום למוטיבציה הכללית לגיוס. לא כך נראה שינוי. בתוך הציבור החרדי יש קבוצה גדולה של אנשים שכיום לא מתגייסים פשוט כי הם תינוקות שנשבו בחינוך אנטי ציוני. תפעלו כדי שיהיו תמריצים מאוד ברורים למתגייסים, כולל מערכות חינוך שמעודדות גיוס ושם נראה את השינוי. רבותיי, חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר גופי הביטחון כשלו, אבל כולנו חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים, אני אומר את זה בגאווה, זה לא גאווה אישית, חיילי צה"ל נקראנו אל הדגל ועמדנו במבחן. עכשיו המבחן הוא שלכם.

שלום. שמי ניצן ליפשיץ, אני אביו של סמ"ר לביא ליפשיץ ז"ל, שיחד עם רועי וולף היו הנופלים הראשונים של התמרון הקרקעי להחזרת החטופים והשבת הביטחון. אתמול, עם חזרתו של רן גואילי, היה רגע מאושר עבורי, עם התחושה שהמטרה שלשמה הם נפלו הושגה והסתיימה. בארגז הכחול שבו קיבלנו את חפציו של לביא היו מונחים התפילין שלו ותיק הגב האישי שלו. בתוך התיק היה הספר 'כשהחרדים יהיו רוב'. את הספר הוא קיבל ממני, אמרתי לו שהוא חייב לקרוא אותו. הספר נכתב על ידי איציק קרומבי, יזם ואיש הייטק חרדי שעוסק בחקר החברה החרדית ופעיל מרכזי לשילוב החרדים בתעסוקה ובחברה. זה לא ספר על שנאה, זה מבט מלא כנות. המחבר לא מוותר לחרדים, אך גם לא לנו, לציבור הכללי, למסורתיים, לדתיים לאומיים. הוא מתאר לנו מה נדרש על מנת שנוכל לנהל חברה בריאה גם בעתיד המשלבת את הערכים של החברה הכללית והחברה החרדית, ובעתיד גם הייתי שמח את החברה הערבית. את המבט הזה לביא לקח לקרב, המבט של קיום חברה בריאה ומשולבת. מאז נפילתו אני מודד ערך של יום בעשייה שעשיתי למען קיום חברה בריאה בישראל. אני מהנדס תעשייה וניהול ותמיד אני שואל מה הדבר שנרצה להשיג וכיצד מערכת טובה צריכה להיראות, לאחר מכן אני מוביל דרכים שונות להשגת המטרה. פעמים רבות אתה מבין שהמערכת בנויה טלאי על טלאי ויש לעצור ולהגיד תחזור לבסיס. אז בואו נשאל איך נכון להיות ובמקום לעשות אוסף של טלאים קטנים נתכנן את המערכת מחדש ואז נעשה צעדים סדורים בכיוון, גם אם כעת הם כואבים. זהו אחד הרגעים הללו. דמוקרטיה מושתתת על שוויון חובות ושוויון זכויות. הדמוקרטיה הליברלית ממוקדת בלתת זכויות לפרט וברוב המדינות החובה היחידה היא לשלם מיסים ופשוט לא לפגוע במישהו אחר. ישראל שונה, לפני כל זכות יש לנו חובה לתרום שלוש שנים לחברה ואז לקבל. 77 שנה עשינו טלאים שונים ופטרנו אוכלוסיות שונות, ה-7 באוקטובר דורש להניח את הטלאים בצד, להגדיר את הבסיס הנכון לבניית החברה שלנו ולהתחיל לעשות את הצעדים למימוש הנכון. למדתי בין היתר מחבר הכנסת סעדה מה יכול להיות כיוון נכון. אני חושב שהדבר הנכון יהיה חוק שוויון חובות ושוויון זכויות אחיד לכולם. אנחנו מייצרים נורמה ולא פחות חשובה היא האכיפה של הנורמה לאחר מכן. זה לא קללה לאכוף, אבל בואו נדבר על החובות, כולם אבל כולם מתגייסים ומשרתים בצבא פרק זמן מלא ואחיד, ללא הבדל דת, גזע, לאום או מין. אדם שהצבא חושב שאינו זקוק לשירותיו עובר לשירות אזרחי לאותו פרק זמן. מעטים נגדיר כחריגים ופטורים. ובוא נגדיר את העבריינים, כן, נקרא להם עבריינים. מי שלא ישרת, חילוני, חרדי, ערבי, דתי לאומי, יוכרז עבריין מוקע וייענש ובטח שלא יקבל הטבות, לא הנחה בגנים ובארנונה, לא סיוע בלימודים, לא הטבה בקרקע לדיור, לא העברה ישירות של תשלום וכו'. והזכויות, בוא נגיד את הזכויות. מי שמשרת מקבל זכויות והטבות, כולל הזכות לאפשר לאדם לשמור על אורחות חייו תוך כדי השירות. אנחנו מבינים שכדי לעמוד בזכות הזאת נידרש לוותר על חלק מעקרונות אחרים שחשובים לנו. ורגע אחד בוא נסתכל על מימוש. מימוש דורש חזון, הוא דורש הרבה אומץ, ואם כל החזון שאני מביא אני מבין שמימוש החוק הזה הוא מורכב ורגיש, הוא משנה ומעצב מחדש נורמות והתנהגויות שהתגבשו אצלנו במשך שנים רבות, אבל הוא מכוון לווקטור של איך תיראה החברה הישראלית בעתיד. הוא יכאב לנו מאוד בהתחלה, לכולנו, ואין לזלזל בכאב, אני לא מזלזל בכאב של אף אחד, עם זאת בעיניי עם הזמן הוא ייצר תחושת שייכות עמוקה יותר של המשרתים החדשים ויפתח עבורם אפשרויות של שווים וראויים. יישומו המלא ייקח שלוש עד חמש שנים, אבל יש להתחיל מיד עם מה שניתן ודחוף לעשות. במקרה הזה, חברי ועדה וכנסת נכבדים, אתם צריכים לקבוע את החוק ואת הנורמה באמצעות חוק נכון. הדבר השני הוא גיוס לצה"ל של מי שניתן ונדרש באופן מיידי ואז יצירת המוטיבציה להתגייס על ידי גזרים, מקלות, הקשבה ורגישות. וכשהחוק הזה יעלה להצבעה תשימו מול העיניים שלכם את המבט שנכתב בספר על ידי איציק קרומבי החרדי, שאותו לביא לקח וקרא, המבט של קיום חברה בריאה משולבת. תודה.

אני אדבר על הסעיפים, אבל אני מבקשת דקה או שתיים לדבר רגע על מה שאני שמעתי כאן ביום הזה. היום הזה התחיל מבחינתי עם חברי הטובה יעל אלבוים שאיבדה את בנה שריה ולקח לי זמן להביא אותה לוועדה הזו. אני רוצה להגיד כמה מילים בהקשר הזה. שריה זה ילד שהכרתי מגיל אפס בגדול, היינו שכנים במחולה, אחד הקצינים מגדוד 51 כששריה ועוד חמישה חברים שלו נהרגו ולמוחרת נהרג גם עברי דיקשטיין, אז זה גדוד שאיבד שבעה חיילים ב-24 שעות, אחד הקצינים היה הבן שלי שגם ניהל את הפינוי. וכשאני מסתכלת היום על הוועדה ואני שומעת את ההורים הקול שלי רועד, כי אני לא יכולה שלא, אני מנסה להבין באמת ומתחברת למה שאמרה יעל בבוקר. אנחנו דנים על הפרטים, על הסעיפים, על הדקויות, על כל פסיק ופסיק פה, וזה חשוב, אבל זה לא חשוב כמו לדון על המהות של החוק הזה. זה לא חשוב כמו לקבל סוף סוף תשובות לעניין סעיף המטרה, האם המטרה היא שילוב תלמידי ישיבות או הסדרת מעמדם, ואם כן, אז אני אשמח אם יסדירו את מעמדם של תלמידי הישיבות הציוניות כדי שגם הילדים שלי ייכללו בתוך ההסדר זה.

אין בעיה, אני רק אומר דבר אחד - - -

יש פה חוט שזור שעובר בין כל הסעיפים, כולל אלה שמונחים היום על הפרק והוא מתחיל בסעיף המטרה כדי להבין מה מטרת החוק, ועדיין לא קיבלנו תשובה על זה. כי אם מטרת החוק לא כוללת, שוב, את צורכי צה"ל וביטחון מדינת ישראל, הביטחון של הבית הלאומי שלנו והקיום שלו, אז אנחנו מלכתחילה לא יכולים להתייחס לשום סעיף. אם מטרת החוק כן כוללת אותם, אז אני אשמח אם נקבל התייחסות לזה. לעניין הסעיפים עצמם, אני אגיד את זה במעוף הציפור, כי זה כבר נאמר כל כך הרבה פה היום, אבל הקניה של סמכות שבעיניי היא כמעט בלתי מוגבלת לשר לקבל את ההחלטות למנות את הוועדות, אם החוק יוארך או לא יוארך, היא בעייתית מאוד והיא חייבת להיות מידתית יותר, הסמכות הזו חייבת להיות מוגבלת והוא חייב פיקוח. זה אחת. שתיים, לעניין השנים שמוגדרות, אין שום צורך לחכות שלוש שנים ואז עוד שנה כדי להבין אם כן או לא ואם יש הפרה או אין הפרה. אני לא יודעת, אני כשחינכתי את הילדים שלי אמרתי להם שכל אחד מקבל הזדמנות שנייה, אף פעם לא הזדמנות שלישית. טעית פעם אחת, בסדר, חזרת על הטעות פעם שנייה אתה כבר בבעיה. שנתיים רצופות של הפרה, של אי עמידה ביעדים, אמורה להספיק לנו כדי להחליט שזה לא עובד העסק. כשאנחנו מתייחסים לעמידה ביעדים אנחנו צריכים להבין שלאי עמידה ביעדים יש נפקות והיא משפיעה על מי שכן נמצא במערכת. כי אם הציבור החרדי לא יעמוד ביעדים, המאוד מאוד מאוד דלים שמוגדרים כרגע, הנטל ימשיך ליפול על הכתפיים של מי שמשרת, ומי שמשרת זה חילוניים ומסורתיים ודתיים לאומיים שמעבר לזה שהם משרתים ונותנים זמן ואנרגיה ומשאבים, אין מה לעשות, הם גם נותנים דם. אני שאלתי את אביתר, הבן שלי, למה הוא לא הולך להגיד הגומל אחרי שהוא סיפר לי על איזה שהיא תקרית שהייתה לו, ואני כל פעם מסתכלת על ההורים האלה ואומרת: הייתי יכולה להיות בנעליים שלהם עשרות פעמים, והוא ענה לי תשובה נורא נורא כואבת, הוא אמר לי שהרב של החטיבה אמר שנלך להגיד הגומל בסוף המלחמה, כי אם נגיד הגומל על כל תקרית אני צריך להגיד גומל פעמיים ביום. הילדים שלנו נושאים בנטל הזה והם צריכים מענה שלא לוקח עכשיו שלוש וארבע שנים כדי להחליט אם הוא עובד או לא, צריך להחליט שהוא עובד מחר בבוקר, ואם הוא לא עובד אז צריך לתקן אותו מחר בבוקר. מריחת הזמן הזאת, שמוגדרת גם בתוך הסעיפים, היא לא סבירה, אי אפשר להרשות אותה, צריך להגדיר את זה בצורה הרבה יותר פשוטה, הרבה יותר חדה. ואני מתחברת לדברים שחבר הכנסת מאיר כהן אמר פה, אם לא מוגדרים מועדים בחוק שום דבר לא יקרה. אנחנו יודעים את זה, רואים את זה מחקיקה של עשרות שנים אחורה. אם לא יגדירו עד מתי צריך לתקן תקנות, אם לא יגדירו עד מתי צריך השר לכנס ועדה, אם לא יגבילו את הסמכות שלו ויגדירו עד מתי הוא צריך לתת דין וחשבון ומי מפקח עליו ולמי הוא נותן דין וחשבון, כלום מזה לא יקרה. זה לגבי הסעיפים הספציפיים, אבל אני אחזור ואגיד, שום דבר מזה לא רלוונטי אם מטרת החוק לא תכלול בתוכה הסרה של האיום הקיומי על הבית שלנו ולא תכלול בתוכה את צורכי צה"ל וביטחון מדינת ישראל. (היו"ר ינון אזולאי)

אתה יכול להגיד שלא היה סיכום דיון, אבל לא היה דיון? היו ארבעה דיונים.

זו הגדרה מחדש של מה זה דיון, זה מעניין.

קודם כל לגבי מה שאמר חבר הכנסת שטרן, הוא צודק, המגמה היא מגמה ברורה, אנחנו עלינו מאזור של 13,000 אנשים משתמטים וצווי 12 מה שנקרא לתוך שנתיים פחות או יותר ל-68,000, בערך מחצית מכל אחד מהסוגים והמגמה ברורה. אני רוצה להצביע על המגמה ואחר כך להתייחס לנתונים. המגמה היא מגמה ברורה, המספרים גדלו בשיעורים דרמטיים ורוב הכניסות לקבוצה הזו של משתמטים וצווי 12 מן הסתם קורים בגלל הצווים, היעדר חוק, היעדר דיחוי, וככל הנראה הם ציבור חרדי, בין אם הוא מבריכה ובין אם הוא מהצעירים שמעולם לא היו בבריכה. עכשיו לגבי הנתונים שאביגדור מסר ואנחנו מוסרים, כיוון שנתונים הם פה תמיד דבר מאוד מאוד רגיש. אנחנו יודעים לזהות בוודאות כי הם התייצבו בפנינו והם הגישו דיחוי וכן הלאה, נכון להיום כ-49% מהמשתמטים ושיעור דומה מצווי 12, שהם בוודאות כאלה שבאו מהבריכה. לגבי היתר אין זיהוי ודאי. יש אינדיקציות, אני רוצה להגיד שתי שיטות של אינדיקציה. אינדיקציה ראשונה אומרת בוא נראה אם יש לנו נתון שבן אדם למד במוסד חרדי. נכון, יש שיעורי יציאה מהחברה החרדית וכן הלאה, אבל הם לא משנים דרמטית את המספר. האינדיקציה השנייה, שאנחנו מנסים להפעיל כל מיני לוגיקות שיגידו לנו שכנראה הבחור הזה בא מהציבור החרדי. אני לא נכנס לפרטים כי זה הרבה פרטים. אני מעריך שמתוך מחצית קצת פלוס, שאני לא יודע לזהות אותם עם בריכה, בערך 25% עד 30% הם גם חרדים. אם תצטבר תגיע לאזור 80% חרדים מתוך זה.

אני רוצה להתחיל מלהתייחס לסעיפי החוק. סעיף 26יז, אני חושב שמה שהיה בסיבוב הקודם, שמנגנון שהחוק פוקע מיד תחת איזה שהן הנחות או דברים שקבועים בחוק זה דבר שהוא יותר נכון ויותר ראוי. כרגע, כמו שנאמר פה על ידי אנשים אחרים וגם חברי הכנסת, יש מנגנון לא ברור שלא ברור כמה זמן ייקח מהרגע שאנחנו מבינים שהקומבינה היא קומבינה עד לשלב שבו אנחנו מנסחים מחדש את החוק, מתקנים אותו או מטילים סנקציות חדשות. אני חושב שיותר נכון ויותר ראוי, ואני אומר את זה גם לייעוץ המשפטי, שיהיה מנגנון שהחוק פוקע במידה שאין עמידה בככה וככה תנאים, לא רוצה להגיד מה, אני לא בקי בכל סעיפי החוק, ברגע שאין עמידה בתנאים, שהחוק יפקע מיידית, בלי מקום לשיקול דעת ומקום למריחה. כי אני רואה פה מוטיב חוזר של מריחות. (היו"ר בועז ביסמוט)

סעיף 26יז1 הוא עוד יותר תמוה בעיניי. אני לא מבין מה הכוונה שאם לא תהיה עמידה אז שר הביטחון יצטרך לתקן את החוק ולהתקין תקנות. אם יש אמצעים שאפשר להפעיל על החרדים שהם יתגייסו, למה לא לעשות אותם לכתחילה? למה לחכות שלוש שנים ולעשות אותם בדיעבד? לא ברור. סעיף 10, הייתי רוצה להוסיף חידוד לסעיף 10. שאם כבר אנחנו מדברים על זה, שזה יהיה לא רק ארבע שנים באופן כללי אלא ארבע שנים רצופות. צריך שתהיה עמידה של ארבע שנים רצופות. ואני כן רוצה להתייחס לחוק הזה קצת קומה אחת למעלה ולהגיד שאנחנו מבינים בשלב הזה שהציבור החרדי לא מעוניין להתגייס, הרבנים אומרים את זה, זה נאמר בתקשורת ואני אין לי אלא להאמין למה שאנשים אומרים. לכן הבקשה שלנו, הציבור המשרת, היא לכל הפחות לא לצ'פר את המשתמטים, זו בקשה פשוטה. אז לא נגייס אף אחד, לפחות לא לתת פרס למי שמשתמט. לצערי כשיש פול, בריכה, איך שלא תרצו לקרוא לזה, של 100,000 חרדים שכיום נהנים מהמעמד המיוחד בחוק שמתוכם אלפים בודדים התגייסו וגם מתוך אלה שמתגייסים חלק גדול הם לא באמת חרדים, אלא רק חרדים לפי החוק, אז לתת פרס לכל שאר החרדים, לתת להם הטבות כלכליות ומעמד של השתמטות חוקית, אנחנו מתנגדים לזה.

אין בעיה, אני אתייחס לזה.

דקה, אני אוציא את זה.

אני חושב שהתייחסו היום הרבה מאוד לסעיפי החוק, אני אשמח להתייחס לאיזה שהוא פער ערכי שאני חושב שהוא פער ערכי מאוד גדול שנוצר בינינו פה, בין האזרחים שמגיעים לוועדת חוץ וביטחון לבין נבחרי הציבור, שלא חושבים שאנחנו והם שווים באותה מידה בפני החוק. אסור לנו, מדינה קטנה במזרח התיכון, להישאר מאחור כשהעולם דוהר קדימה בקצב מסחרר. וכשהעולם משתנה בקצב שינויים וסחרחורות, כאן בוועדת חוץ וביטחון ובבית העם הישראלי מתקבלות החלטות שמפרקות את היכולת שלנו ואת היכולת של הדור שלי, של חבר'ה בני 20, לחיות במדינה הזאת בכבוד ובמדינה משגשגת וחזקה, מדינה ששווה את הלחימה שלנו בשדה הקרב ואת ההקרבה האישית שלנו. מעל שנה וחצי שאנחנו יושבים פה בוועדת חוץ וביטחון, עם חבר הכנסת יולי אדלשטיין, קודמך, שנה וחצי אנחנו מקשיבים, שואלים, מתפרצים, מזהירים, ועכשיו אחרי שנחשפנו למה שנאמר בחדרי חדרים, אין אלא לומר שאנחנו המילואימניקים צדקנו. אנחנו צעקנו במשך שנה שהמלך הוא עירום ואכן המלך הוא עירום, אתם מחליטים להעביר חקיקה שמחלישה את מדינת ישראל בשעתה הקשה ביותר. אני לא יודע למה אתה מחייך, זה משעשע? אתה מחייך מהדברים שאני אומר?

כן, זה היה נראה שאתה מחייך.

אני רוצה לדבר על פערים ערכיים.

אני לא מבין, למה עד כאן? אתה חייכת.

לא, יש לי מה להגיד.

בטח שיש לי מה להגיד.

שמענו מה הרבנים אמרו, אז הכי קל להשתיק למילואימניקים את הפה.

אני מתנצל.

משה, אני מכבד והתנצלתי.

ואני אמשיך ואני אגיד שאין מקום לאשליות הגרועות האלה. אני אשמח להקריא, כי זה מטורף שבוועדת חוץ וביטחון בחרו לא להתייחס לאמירות של הרבנים. הרב חיים פיינשטיין מישיבת עטרת שלמה, ישיבה שמקבלת מיליוני שקלים בשנה מהמדינה, הוא אומר שיש את עצם ההשקפה ויש איך מתנהלים כלפי החילוניים האלה, שלפעמים צריך להגיד כן ומתכוונים לא. מי זה החילוניים האלה?

אני שואל מי זה החילוניים האלו.

מעולה, אני, אנחנו, הפראיירים שנושאים בנטל. והכי קל גם להשתיק אותם והכי קל להסתכל עליהם בזחיחות ולהגיד, אוה, הם עוד פעם מגיעים פה לוועדת חוץ וביטחון. הרב שרגא שטיינמן חבר מועצת גדולי התורה, גם אז לא עמדו ביעדים, מעולם לא עמדו ביעדים, לא התכוונו לעמוד ביעדים. איך החקיקה הזאת מסייעת לביטחון מדינת ישראל בשעת מלחמה? הדור שלנו קם בבוקר בשנתיים האחרונות וקודם כל שם את טובת מדינת ישראל לפני הכול, אין על זה ערעורים, ומה החקיקה הזאת עושה? מה אתם מצפים, שאנחנו נבוא לפה וננתב את הסעיפים? באמת, ינון, אני מכיר אותך, אני מתנצל על האמירה של החיוך הזחוח, היא לא הייתה במקום, אבל מה אתם מצפים, שנתייחס לסעיפים כאילו אנחנו משפטנים? מה אני? אני אזרח, בן 23, למה אתם מצפים שנתייחס פה בוועדה הזאת אלא אם לא לפערים הערכיים שנוצרים כאן? באיזה מדינה אנחנו רוצים לחיות, שכולם שווים בפני החוק או שלא כולם שווים בפני החוק? מדינה, שאם תהיה פה תקיפה, מאיראן, או לא יודע מה, אם איזה מדינה תתקוף אותנו, מי ייצא להגן הבית? אנחנו. עוד פעם אותם אנשים, אותם אנשים שוב פעם נושאים את הנטל האזרחי. אני אשמח לסיים ולהגיד, וזאת שאלה, אחרי 80 ו – איזה דיון זה? מספר 80?

אני בכוונה לא מסתכל על הסעיף. החוק הזה פשוט לא נועד לגייס חרדים, הוא נועד לאפשר להם השתמטות. והדבר השני הוא, פשוט אל תנסו להעביר את החוק הזה על הגב שלנו, על הגב של המשרתים.

מרץ 2026.

שמי אלעד בר מהרצליה, אני חניך במכינה קדם צבאית גליל עליון, בשלוחת אפיקים. קודם כל אני שמח להיות כאן כנציג המכינות הקדם צבאיות.

במהלך השנה אנחנו חיים חיי קבוצה, אנחנו מתנדבים, אנחנו מטיילים, אנחנו לומדים ומתכוונים לשירות משמעותי בצבא ובהמשך החיים. הדבר העיקרי אותו אנחנו לומדים במהלך השנה הוא לקיחת אחריות ולהנהיג. ומהי מנהיגות? מנהיגות היא מעשה, מעשה אקטיבי שהוא ראייה של עתיד טוב יותר. חברי הוועדה, חוק הגיוס שמוצע כאן מראה על היעדר ענק בלקיחת אחריות ומהווה סטירת לחי מוסרית בפני ציבור המשרתים והמשרתות וזלזול באינטליגנציה של כלל אזרחי המדינה. דרך המכינה אנחנו נושאים בנטל, לא רק בצבא בקרוב, אנחנו לומדים, לומדים יהדות, מתקרבים למסורת ולוקחים אחריות גם על התורה. אני קורא לבני המגזר החרדי ולכל בני מחזור הגיוס שלי, בואו ביחד, הדת היא דווקא זו שמצווה עלינו להתאחד וללחום ביחד על הגנת המדינה, על מדינת ישראל היהודית ועל אחדות. אני קורא להנהגה החרדית בכנסת לשחרר אותנו מהעסקנות הפוליטית המיותרת של ההצלה הזמנית או מילוי היעדים. חברי הכנסת ובפרט חברי הכנסת מהקואליציה, אולי מבחינתכם עבורכם זוהי רק הרמת אצבע בעד או נגד, מבחינת העם, מבחינתי, זו ההצבעה הקריטית ביותר שתעצב את אופייה של המדינה לעתיד. תראו מנהיגות אמיתית מהי, תבואו לכאן עם רצון אמיתי לבנות ביחד את עתיד המדינה, בואו לעבוד עבור העם, בואו כל בוקר ותראו את הפנים שלי, תראו את הזעקה הזו ובואו נבנה ביחד חוק שוויוני. תודה רבה.

אני אתחיל, ברשות אדוני, דווקא מסעיף 10 ואני אבקש אחרי זה לחזור ל-יז.

אני רוצה לדבר על התוקף ומשך התחולה של הצעת החוק, של פרק ג'1 כפי שהוא מנוסח כרגע ואחרי זה אני אחזור לפרטים של יז1 ומה הוא עושה. החוק הזה במבנה האופטימלי שלו או בתרחיש האופטימלי שהוא משרטט אומר שיהיו 50% ממחזור, מהבריכה, מהסך הכול שיגויסו מדי שנה. ההסדר הזה בהגדרה לא שוויוני. אנחנו יודעים שבציבורים המשרתים, החילוני והדתי לאומי והמסורתי, האחוזים הם 85%-90%, סדרי גודל באוכלוסיית הגברים, פה מדובר על 50% בתרחיש האופטימלי, באופטימום ובהנחה שעומדים ביעדים ובכל ההנחות הכי אופטימיות שיש. במצב דברים כזה זה הסדר שהוא בהגדרה לא שוויוני ובמצב דברים כזה הוא לא יכול להיות הסדר קבע, הוא חייב להיות הסדר זמני. זה גם היה הרציונל למה פרק ג'1 הותווה והובנה כהסדר זמני לכתחילה, שאכן פקע בסופו של יום אחרי דחיות חוזרות ונשנות של פסק הדין שביטל אותו, הוא הגיע לכלל מיצוי של התקופה הזמנית שנקבעה בו מלכתחילה על ידי המחוקק וכל הרעיון הזה של הזמניות נגזר מתוך התפיסה שאומרת שלא יכול להיות שהסדר שהוא בהגדרה לא שוויוני, לכל הדעות, גם בכל התרחישים האופטימיים שלו, הוא בהגדרה לא שוויוני, לא יכול להיות שהוא יעוגן כהסדר קבוע.

אמרתי, חבר הכנסת בוארון, גם בתרחיש האופטימי, אני לא אומר מה קורה כשהתרחיש האופטימי לא מתממש ולא מגיעים ליעד, אלא אמרתי בתרחיש האופטימי, כשמגיעים ליעד ומגשימים את ה-50% מהמחזור ומהבריכה - - -

הנקודה שלי היא שההסדר הקבוע פה בגלל חוסר השוויון הבסיסי בו לא יכול להיות הסדר קבע, הוא חייב להיות הוראת שעה. משכך, אחת, יש בעיה יסודית - - -

אני אתייחס.

הבעיה בפרק ג'1 הייתה שהוא היה הוראת שעה שלא התוותה את העתיד לבוא, זאת אומרת היא אמרה שאנחנו מייצרים הסדר - - -

אני אשיב לך, חבר הכנסת אזולאי. פרק ג'1 המקורי הגדיר את עצמו כתקופת הסתגלות ראשונה ותקופת הסתגלות שנייה, כלומר בהגדרה הוא אמר שזה תהליך, שלבים, הדרגתי, אבולוציה ולא רבולוציה וכדומה, ואז השאלה עלתה ומה יקרה בתום תקופת ההסתגלות השנייה? ולא היה מענה. הדבר הטוב ביותר שאפשר היה להגיד זה שזה הסדר לעשר או תשע שנים, אחרי תקופת ההסתגלות השנייה, שאנחנו לא יודעים מה יקרה לאחר מכן, אנחנו מקווים שהתהליך יתקדם עקב בצד אגודל בכיוון הנכון ואחרי זה נראה. פה לא אומרים את זה, פה אומרים שיש לנו הסדר שבאופטימום שלו, בקצה התהליך, נגיע ל-50% ואז - - -

מה שאומר ההסדר, שלא יפחת מ-50%, זה מה שכתוב - - -

בעצם מה שעושה סעיף 10, הוא אומר שאם עומדים ביעדים ומתמידים בהם, הוא עושה מה שנקרא הנחות, 95%, רק ארבע שנים מתוך השש וכדומה, אבל אם עומדים ביעד שאליו הגענו, שזה ה-50%, אזי ההסדר יכול להימשך שנה ועוד שנה ועוד שנה, בעצם בלי די. במילים אחרות הופך את ההסדר הזה הלא שוויוני בהגדרה, אפילו בכל ההנחות הכי אופטימיות שאנחנו מניחים שהוא יתגשם במלואו, הוא הופך אותו להסדר קבע. ולכן סעיף 10 לבדו בעיניי הוא דיל ברייקר במובן של חוקתיות, כי הוא מעגן נצחית פרמננטית את הפוטנציאל של ההסדר הלא שוויוני.

גרוניס אמר, זו דעת יחיד.

אני חוזרת ברשותך, אדוני היושב ראש, לנושא ההקלטות. אני יודעת שהדיון היה על מתי הן נאמרו.

לא, בעיניי הסעיפים מוצו.

תן לי לדבר על מה שבחרתי.

אני אתמול קראתי כתבה שהתפרסמה באתר אמס והכתבה אמרה ככה, גפני ומקלב ניסחו הודעת גינוי חריפה להקלטות שהתפרסמו שקיבלה כבר את אישור הרב הירש, אבל נבלמה ברגע האחרון על ידי בית הרב לנדו. בשלב הזה נורא התרגשתי, כי אמרתי אולי הרב לנדו והרב הירש אמרו, וואי, איזה פדיחה, זה היה לפני שנה, כמו שאמר - - -

אני יכולה לסיים את מה שתכננתי להגיד?

אני אשמח, אם אפשר, להגיד את מה שהכנתי.

אפשר בבקשה לדבר? אני קיבלתי רשות דיבור אני אשמח לממש אותה.

מאיר כהן, אתה דיברת, אלעזר שטרן דיבר, כולם דיברו, אני אשמח גם לדבר.

כשאני ראיתי את הידיעה הזאת באמס נורא התרגשתי בגלל שאמרתי בליבי, יכול להיות שהרב לנדו והרב הירש הבינו שנפל דבר בישראל והם רוצים באמת לצאת בהצהרה ברורה שההקלטות האלה הן הקלטות ישנות, כמו שאמר כבוד יושב ראש הוועדה, הן צולמו לפני שנה והן לא מדברות על הנוסח הנוכחי. אבל אז קראתי את המשך הכתבה ושוב נפלה רוחי. בהמשך הכתבה נאמר, ואני מדברת על אתר חרדי, הטקסט במקור, ההודעה לא תכננה להבהיר שהדברים הם טעות, אלא אמרה ככה, ההודעה היא נגד אלו שהעזו בחוצפתם להקליט את גדולי ישראל, ואז דיברו על עיתוי ההקלטה, שכמו שאמר יושב ראש הוועדה, הם טוענים שזה היה לפני שנה. אף אחד מהם לא חשב שיש צורך לדון לגופם של הדברים שנאמרו בהקלטה, מה אמרו הרבנים, גדולי ישראל לכאורה, על החוק, על הגיוס, על היחס למדינת ישראל. הרבנים לא תומכים במילוי היעדים ובעמידה בלשון החוק שמונח פה על השולחנות. אם הם היו תומכים הם היו יוצאים בהודעת הבהרה לגבי ההקלטות.

אמרת שהחברה האזרחית לא חייבת לדבר - - -

ההודעה הזאת אומרת לנו - - -

אני לא סיימתי.

ההודעה הזאת אומרת לנו שהגיע הזמן שאנחנו נקשיב למה שאומרים האנשים. אני כאשת ימין אמרתי תמיד לאנשי השמאל, להבדיל אלף אלפי הבדלות בין אויב לאוהב, במקום להגיד מה אתם חושבים שהחמאס מתכוון, אולי פשוט תקשיבו לחמאס? ולאבלנו ולבושתנו אנחנו לא זכינו לשמוע אותם - - -

לא זכינו שזה יישמע ולכן הגענו לאסון של ה-7 באוקטובר. אני קוראת עכשיו לממשלת הימין שבחרתי בה, אתם רוצים להמשיך לשלוט, אבל אני מבקשת לא רק שתשלטו, אלא שתנהיגו - - -

אפשר לדבר בלי הערות ביניים?

אפשר לדבר בלי הערות ביניים?

המטרונום הזה לא נותן לי לדבר.

מר יוני בן הרוש, האם לפי תקנון הוועדה מותר לתת רשות דיבור?

זה לא ייאמן, זה מפריע למישהו מה שקורה פה?

חברי הכנסת, אתם יכולים לעזור לי?

לא נותנים לי לדבר. בדיוק זה מה שרציתי לומר.

חבר הכנסת ביסמוט, בדיוק זה מה שרציתי לומר, אני כאשת ימין מבקשת מכם להיות מנהיגים, לא שליטים.

הנהגה פירושה שאתם עושים את הדבר הנכון ולא את השיקול הפוליטי.

ויש לי כאן מילה לעורך הדין יוסי פוקס ולעורך הדין משה סעדה, אתם יושבים כאן בתור משפטנים, אני בתור אשת ימין שתמכה ברפורמה מידתית חייבת לומר שהדבר שהכי קשה לי במאבק נגד הגיוס זה שגיליתי שהמסעד היחיד שנשאר לי כאזרח כנגד חקיקה כשהיא ביזיון לציונות, ליהדות, למדינת ישראל, זה בית המשפט. ואני אומרת לכם, אני מתחננת, תחוקקו חוק ראוי. אתם מחלישים את כנסת ישראל - - -

אתם מחלישים את כנסת ישראל ואת ההפרדה בין הרשויות כשאתם אומרים, ואני לא אגיד איזה ח"כים אמרו לי את זה בחדרים סגורים - - -

אני מדברת למשה סעדה.

אתם אומרים בחדרים סגורים, אנחנו נעשה חוק דפוק, אבל זה בסדר, בג"צ יפסול אותו. אני לא רוצה שבג"צ יפסול אותו - - -

אני לא רוצה שהייעוץ המשפטי יפסול אותו. אני רוצה שנציגי הציבור שלי יעשו פה חקיקה ראויה, מידתית, ציונית, כי העם הזה ראוי להרבה יותר. תודה רבה.

שלום. אני שירתי כלוחם בחטיבת כפיר בסדיר, בגדוד שמשון, במילואים כיום אני משרת בגדוד חי"ר של פיקוד העורף. לצערי הגדוד שבו אני נמצא הוא חלק מחטיבה ואוגדה שקולטים חיילים שמגיעים לגדוד, לחטיבה, לאוגדה, הם יוצאי הגדודים המעורבים. אני כחייל דתי שומר מצוות מאוד נפגע מהדבר הזה. המגמה של ערבוב בנים ובנות בגדוד הולכת ומתעצמת עם השנים, בהתחלה זה היה פלוגה אחת, בהמשך שתיים, בקרוב גם פלוגה שלישית אצלנו הולכת להפוך להיות מעורבת. המציאות הזאת לא מאפשרת לנו להסתדר. כלוחמים שומרי מצוות אני וחבריי נמצאים במציאות מורכבת. הפלוגה שלנו אמנם מוגדרת לפחות כרגע כפלוגה מגדרית לגברים בלבד, בפועל אנחנו נתקלים שוב ושוב בסיטואציות מורכבות שבהן הגדוד כולו עובד כמקשה אחת והערבוב הקיים בפלוגות אחרות פוגע בנו.

אתה רוצה שאני אסביר לך?

אם תקשיב לעוד משפט שאני אגיד זה אולי ייתן תשובה.

אם תקשיבו תדעו בדיוק. רק לפני חצי שנה במבצע עם כלביא הוקפצנו כל הגדוד בצו 8, היינו כל הגדוד במשך כשבוע, שהינו במבנה של בית ספר. קשה להגיד שהפרדה ראויה זה דבר שהיה שם. זו רק דוגמה אחת.

שבוע שלם לשהות גברים ונשים, זה לא עומד בגזרי הפקודות של השילוב הראוי של - - -

הוא מדבר על הסעיף, נכון? הוא מדבר על הסעיף.

יש הגדרות בצה"ל מה נקרא שילוב ראוי ומה לא.

אני מסביר ואתה לא מקשיב.

המציאות הזאת לא עמדה בשום גבול הלכתי והיא לא עמדה אפילו לא בגדרים שהצבא הגדיר על פי פקודות השילוב.

אני ממשיך. המצב ברור. את המצב הזה, לשים חיילים שומרי מצוות - - -

את לא תכניסי לי לפה דברים שאני לא אמרתי, אני לא זלזלתי פה בשום רמה.

אני אשמח לעבור לכל גדוד לוחם אחר בצה"ל, אני לא מתכוון להשתמט, אני מעוניין לשרת.

המסגרת המגדרית כיום מוגדרת ברמת הפלוגה, זה על פי הפקודות, אני חושב שראוי להגדיר את זה ברמת הגדוד.

ערבוב לא סביר בין גברים לנשים של שהות במשך ימים ארוכים. למי שזה לא ברור לו שזה נוגד את ההלכה, אז שיילך ללמוד. אתה מוזמן ללכת לשיעור בהלכות צניעות.

איזה הלכות דרך ארץ לנשים?

אני אשמח לשמוע איפה הייתי חסר דרך ארץ לנשים.

אני לא הייתי חסר דרך ארץ - - -

אני לא מזלזל בלוחמות.

לוחמת בקרקל זה מצוין, אין לי שום בעיה עם בנות לוחמות - - -

את המצב הזה שבו מאלצים חיילים שומרי מצוות לשרת במסגרת לא מותאמת אנחנו לא מוכנים לקבל. לא נוותר על הזכות והחובה לשרת במילואים ולשרת בצה"ל, יחד עם זאת לא נוותר על הערכים שלנו. אחת העוצמות הגדולות של צה"ל היא שחיילי צה"ל הם לא סד"כ, מאחורי כל מספר אישי יש אדם, משפחה, חברה, ערכים ואמונה. חיילי צה"ל הם לא שכירי חרב, חיילי צה"ל יוצאים למלחמה מתוך אמונה בצדקת הדרך בלי לוותר על עולם הערכים. האמונה והרוח לא נשארות מאחור, זה הכוח שדוחף קדימה עד הניצחון. מי שמנסה לדרוש מלוחמים לוותר על האמונה שלהם לטובת שירות בצבא שכח את מקור הכוח האמיתי שמוביל לניצחון. מאז ומעולם הגורם המכריע במלחמות ישראל היה הרוח, זה היה נכון ב-7 באוקטובר ובכל מלחמות ישראל שקדמו בהיסטוריה ובתקומת מדינת ישראל. התפקחנו מקונספציית הצבא הקטן ואני לא רוצה שניתקע בקונספציית הצבא הגדול. הבנו בצדק שאנחנו חייבים צבא גדול, אבל צבא גדול ללא רוח - -

- - לא יביא ניצחון, לא יוכל להכריע שום מערכה.

אני מסכם בשורה אחרונה. אני רוצה לחזק את ידיהם של כל מי שעושים מאמצים לבנות את צה"ל גדול יותר, חזק יותר ובלי לוותר על הרוח והאמונה, תודה.

לא אמרתי בשום מילה לוותר על נשים, אני והחברים שלי מעוניינים לשרת במסגרת מותאמת.

אף אחד לא שלח אותי, אני מדבר בשמי ובשם החברים שלי שנפגעים מזה שהם משובצים במסגרת לא מותאמת, תודה.

אף אחד לא שלח אותי, אני מדבר בשמי ובשם החברים שלי שנמצאים במציאות - - -

דוד עמנואל, את מוזמנת. לוחם במילואים בפיקוד העורף, אני אשמח מאוד לשרת בכל גדוד אחר בצבא.

אני לא אתייחס לדברים שאמרת.

אני מאוד לא מסכימה כמובן וכו', אבל אני לא רוצה להתייחס לזה כי אני רוצה להגיד משהו אחר. יש פה כבר 85 דיונים, אנחנו סופרים אותם כל היום.

בסדר, אבל אני רוצה משהו אחר. לטובת הוועדה הזו, ואני רוצה לפנות לאבות ולאחים השכולים, הדבר הטוב שקורה לנו כחברה ישראלית זה שכל כך הרבה אנשים מבינים איך באמת צריך להיראות השירות בישראל. אתה מהנדס בכלל, אתה לא כתבת חוקי שירות, אני כתבתי כל מיני ואני עסקתי בגיוס חרדים המון שנים, אבל אתה מבין את החוק שאני כתבתי יותר טוב ממני. אני כל כך גאה ושמחה שלפחות יש כאן במה שבה מתפתחת מחדש הברית ששכחנו אותה, זו ברית המשרתים שהיא הקימה את המדינה הזו. ותיכף זה יקרה ותהיה ממשלה חדשה ויהיה חוק נכון שהוא בדיוק החוק שאתה תיארת ובעזרת ה' הכול יסתדר. זה לפחות הדבר זה, אני רוצה להגיד לחיוב לאופוזיציה, יש פה המון תקווה וברוך ה' אנחנו עוד נעשה את זה. עכשיו אני רוצה להגיד לעניין החוק עצמו ולסעיפים. מה המטרה של הסעיפים האלה, חבר הכנסת ביסמוט? לנסות להגיע למצב שהיעדים אכן מתממשים, נכון? זה בכלל לא משנה אם זה 50% או 60%, זה כל הכוונה. אני רוצה לשאול את שי ואת אודי, תגידו, חבר'ה, מי יביא לכם את החרדים האלה? מי יביא אותם? מי יביא את החיילים החרדים? הרי כל החוק הזה סובב סביב אותה בעיה שאין את אותו הגוף שתפקידו להביא אותם. יש את הגוף שאולי אולי תפקידו לפקח שהם בישיבות, גם זה בקושי, אבל מי אמור להביא אותם? שי טייב לא פה, חבל. אתם יודעים שההתפתחות בכמות החרדים שכן מגיעה לצה"ל, הגדילה הזאת שאנחנו מתפארים בה, אתם יודעים ממה היא נובעת? 95% מהחרדים שיגיעו לצה"ל שהם לא במסלולים כלל צה"ליים אלא הם במסלולים החרדיים שמתפתחים, 95% הם תוצאה של איזה שהוא ארגון חברתי שהלך להביא אותם. ישיבות הסדר, מכינות, מישהו, היה איזה רכז שפילנתרופיה שילמה לו כסף, אני יודעת כי אני גייסתי את הפילנתרופיה הזאת, והם הלכו והביאו את החרדים האלה, קודקוד ו'לעבדה' ומעלות צור וישיבות ההסדר ולכל דבר שהביא צעירים חרדים יש פילנתרופ ששם שם כסף וארגון חברתי, שאני כנראה הקמתי אותו באיזה שהוא אופן, שהלך להביא את החרדים האלה. כבר היום כל הכלים שנמצאים בחוק הזה מופעלים, כבר הופעלו הסנקציות, יש צווי גיוס, נלקחו המעונות ואין כסף בישיבות, כל הסנקציות שהחוק הזה מציע בעצם בוצעו והדבר הזה לא מביא לגידול בכמות החרדים. ואז יגיד לי חבר הכנסת ינון אזולאי, כי אין הסכמה, אבל גם אין הסכמה ולא תהיה הסכמה. ולכן אני שמחה שיותר ויותר אנשים במדינת ישראל מבינים את המנגנון ואת האירוע ולכן יש לי תקווה גדולה שעוד כמה חודשים, עוד קצת, אנחנו נגיע לשם, ואתם המילואימניקים תקבלו את מה שמגיע לכם.

עם גדי איזנקוט.

התייחסות קצרה. אני מכיר את ענבר שנים רבות ואני זוכר את מי שהכניס אותה לתחום החרדי, כשהיא הייתה מנכ"לית אחריי.

זה אודי דרור.

נכון. לא מקבל את האמירה 95% פלוס פילנתרופיה וכו', ישיבות ההסדר הוקמו לפני 12 שנה, משרד החינוך - - -

היו רק שלוש עד המלחמה, הם לא הצליחו לקום.

את רוצה שאני אספר לך על הקולות קוראים שיצאו באותה תקופה?

אני יודעת והיה מאוד קשה.

רק כדי להשלים, אתה פתחת את דבריך באמירה שדווקא אתה מחזיק בזה ששני הערכים האלה הם לא מנותקים, שזורים זה בזה, מזינים זה את זה, תומכים זה את זה, אבל אתה בא ומנסה לקדם פה הסדר שלא רק מפריד ביניהם, אלא מנגיד ביניהם, ממש בניגוד חד וחריף ולא מחפש איך לפשר.

הכותל לפני שעלבים.

אני שואל האם הוא מתייחס לחוק שירות לאומי אזרחי.

גילוי נאות, אני נשואה לחבר כנסת באופוזיציה ואמא לשני לוחמים בצה"ל. אני רציתי להגיד תודה לשני הנציגים של המשפחות השכולות שישבו לימיני, שאחד מהם אני גם מכירה, הם כבר הלכו, אבל בכל זאת רציתי להגיד להם תודה, הפתיחה הזאת של הישיבה היא מאוד משמעותית בתזכורת למה אנחנו כאן. אני רוצה להתייחס לשלושה סעיפים. סעיף 26יז. הסעיף מתחיל בבדיקת עמידה ואי עמידה ביעדים בסטנדרט של 95% במקום 100%, כלומר הוא בעצם מעמיד את היעד על 5%. לו זה היה העניין היחיד שבו היה פגיעה ביעדים, אז ניחא, 5% זה לא כל כך הרבה והכמעט היה יכול - - -

העניין שזה 95% ולא 100%, לו זה היה עומד לעצמו - - -

היה אפשר לקבל את הדבר הזה. המורכבות שזה מצטרף לסדרה של פעולות שמרוקנת את היעדים מתוכנם.

בוודאי שאני מדברת לדעתי. אני מקווה שגם אתה אומר לדעתך.

שיטת היעדים היא ממילא שיטה שכבר יש בה פשרה קשה אל מול חובת הגיוס הכוללת ומכסות פטור. כאשר על גבי הדבר הזה יש סדרה של החלשות של היעדים מתוכנם שבאות לידי ביטוי גם בוועדה שיכולה ללא מנגנון והכוונה לאפס את היעדים, גם בהנמכה ל-25% ואחר כך ל-20% ול-10% בסנקציה המלאה על המוסדות, על תקציב הישיבות, על הסנקציה המוסדית. לדבר הזה מצטרף ה-5% ומחליש עוד יותר. בנוסף החוק קובע כאילו סנקציה על אי עמידה, שר הביטחון בעצם בוחן מחדש, אבל בחינה מחדש לא יכולה להיחשף כסנקציה, זאת אומרת יש לו ועדה ואז הוא קובע כלים ותמריצים. החוק עצמו משתמש בביטוי שלילת הטבות, כאשר הוא מדבר נכון יותר שגם במקום תמריצים הביטוי יהיה שלשר הביטחון יש פה סמכות לשלילת הטבות, המסלול שבו יש שלילת הטבות ואסקלציה מדי שנה של אי עמידה ביעדים, נכון להשתמש באותה שפה כדי שזה לא יתפרש כהפסקה או כירידה. כלומר שר הביטחון יכול להגביר את שלילת ההטבות, הוא לא יכול להפחית. לגבי סעיף יז1, לכאורה סעיף מיותר. הסעיף הזה אומר שאם לא אושרה הצעת התיקון שהשר מבקש הוא יקבע כלים ותמריצים, אבל אם הוא רצה תיקון שלא בחקיקה הרי יש לו אפשרות לתקנות. מצד שני אם הוא רצה חקיקה והוא לא הצליח, אז עוד פעם יש לו כלים ותמריצים. אז ממה נפשך? אם הוא יכול היה לעשות את זה בתקנות הוא לא צריך שינוי חקיקה, אם הוא צריך שינוי חקיקה זה לא יעזור לו, אז הסעיף הזה מיותר, הוא בעצם לא קובע שום דבר. דבר שלישי לגבי הסעיף הזה, שההמתנה של שלוש השנים שהייתה ב-26יז נראית מוגזמת. מדוע צריך שר הביטחון להמתין שלוש שנים? צריך מהרגע הראשון למנות את הוועדה המלווה או שאחת הוועדות האחרות שהוקמו בחוק תקבל גם את הסמכויות האלה ויהיה ליווי ובדיקה של העמידה כך שבסוף כל שנה אפשר יהיה לבחון ולהגיד מה צריך לעשות. לגבי סעיף 10. שוב, לכאורה סעיף מיותר. אם יש עמידה ביעדים, עם ההקלות האלה של ארבע מתוך שש ורק 95% אז שר הביטחון יאריך, אבל החוק לא בטל. גם אם יש עמידה ביעדים וגם אם אין עמידה ביעדים החוק לכאורה ממשיך, אין שום סעיף שמבטל אותו ולכן אין צורך שהוא יאריך. החוק הזה נמשך, נראה לי נכון יותר שצריך יהיה לבטל אותו כמו שהיה בחוק הקודם שאחרי שלוש שנים של אי פעולה של החוק הוא צריך להתבטל, אבל בכל המקרה הזה לכאורה לא אומר דבר.

ב-26 זה אם לא עומדים וב-10 זה - - -

הוא לא בטל, אז בשביל מה להגיד שהוא צריך להאריך? בחוק אין שום סעיף שאומר שזה יתבטל אם עמדו או לא עמדו ביעדים. לכן אפשר להגיד ועדיף להגיד שהחוק יבוטל ואז באמת יש מקום לסעיף 10 אם השאלה באיזה אופן שר הביטחון יכול להאריך אותו. אבל כל עוד הוא לא בוטל למה להאריך אותו?

כרגע הסעיף לא מבוטל בשום מקרה.

לא, מה פתאום? זה רק אם לא עמדו. מה שהיה בקודם זה שרק במידה שלא עמדו ביעדים אז אחרי שלוש שנים זה פוקע, זה אמור לשמש עוד תמריץ בעמידה ביעדים. אבל בחוק הזה זה לא קיים.

26כח, חובות הדיווח לוועדה מדי פעם, חלק זה אחת לשנה, אחרי זה יש אחת לשלושה חודשים. הדיווח על מספרי המתייצבים ודחויי השירות. הקשר בין המתייצבים לבין דחויי השירות שמתבקש פה בדיווח צריך להיות גם בכללים האחרים של החוק, זאת אומרת ההצעה שלנו היא ללא התייצבות לא צריך להיות סמכות לשר הביטחון לאשר דחיות שירות. כלומר המשמעות של הדיווח של התייצבות ושל דחיות שירות צריך להיות מחובר. ככל שיש עמידה גבוהה יותר ביעדים לשר הביטחון יש סמכות לאשר דחיות. אפשר לקבוע שזה אחת לרבעון, שזה אחת לחצי שנה, אחת לשנה בודקים את הדבר הזה, אבל הסמכות של שר הביטחון לקבוע דחיות שירות צריכה להיות קשורה במידת המתגייסים. אנחנו מציעים להוסיף פה עוד שתי חובות דיווח. אחת היא על נושא אמצעי הפיקוח והאכיפה שננקטו במשרד הביטחון ובמשרדים אחרים שמעניקים תמיכות והטבות לצעירים החרדים חייבי הגיוס. כלומר מכמה אנשים נשללו מעונות, מכמה אנשים נשללו מכרזי דיור, מכמה אנשים נשללו רישיונות נהיגה וכו' וכו'. דבר נוסף, להוסיף דיווח על מידת ההשפעה של הגיוס או אי הגיוס, העמידה או אי העמידה ביעדים, על יתר המשרתים. היבט אחד זה ימי המילואים, גברו או פחתו, נושא הנשים, הסעיף שנמחק מהנוסח הכחול, נושא של מוטיבציה לשירות והשפעה עליה כתוצאה מהחרדים הכן מתגייסים או הלא מתגייסים. סעיף אחרון, 49ח, בסעיף קטן (5) נדרש דיווח על צווי הגיוס שיצאו, אני רוצה לשאול באיזה צווי גיוס מדובר, האם מדובר על הצו להתייצבות ורישום או על צו הגיוס עם תאריך גיוס. אני אומרת את זה משום שבחוק יש בלבול בין הדברים. בחוק אין חובה לשר הביטחון להוציא צווי גיוס, יש רק להתייצבות ורישום. זה דבר שצריך לטפל בו. לכאורה השר יכול לא להוציא, והסנקציות תקפות כרגע רק על מי שקיבל צו גיוס לשירות סדיר ולא על מי שקיבל התייצבות ורישום. זאת אומרת אם השר לא מוציא צווי גיוס הסנקציות לא חלות על אף אחד. לכן פה צריך לבדוק על איזה צווי גיוס ולוודא שהדיווח צריך להיות גם על אלה וגם על אלה וצריך לחבר את הדיווח הזה לחובה. הערה שנייה על הסעיף הזה, שאני מציעה שהדיווח על המתגייסים, צריך לדווח על המתגייסים בוגרי מוסדות החינוך, יהיה גם דיווח כמה מהם מגדירים עצמם חרדים. עד כאן לסעיפים ואני רוצה לסיים בעוד משפט אחד שקשור למה שנאמר כאן היום וגם נאמר בעבר על מחקר שנעשה ב-2013 של ה-INSS והמכון לדמוקרטיה ודיבר לכאורה בשאלה של אפליית נשים אל מול גיוס חרדים ואמר שאחת ההמלצות שם הייתה שבמקרה של פער צריך להתחשב יותר בשאלת קידום הנשים. מדובר במחקר שנעשה בקבוצת מחקר חיצונית למכון על ידי חוקרת שלא עבדה מעולם במכון, אבל זה נכון שהמכון היה שותף לזה. אף אחד מאיתנו לא הכיר את זה, כשזה הוזכר הלכנו לבדוק על מה מדובר, המכון גם אז לא תמך בדבר הזה, אבל היום הוא לא היה מוציא את זה. יצאו מאז 2013 סדרה של 45 פחות או יותר מסמכים על גיוס חרדים, בכולם העמדה היא הפוכה. זה לא אומר שאין לנו קווים אדומים באיך ייראה הצבא בעתיד, אבל עמדת המכון היא שעל מנת לגייס חרדים צריך לעשות פשרות בערכים אחרים ולמצוא איזון אחר. אנחנו עדיין מעוניינים, כמו בדיווח פה, שיהיה דיווח על קידום נשים ושיהיה מעקב אחרי הדבר הזה ושיהיה איזון ושיוצא צבא אישה, כמו שנאמר, לא תיפגע באפשרויות הקידום, אבל אנחנו מבינים שצריך לייצר חלקים כאלה בצבא וחלקים כאלה בצבא ומזה, מאז 2014 לפחות, ועדת פלסנר, כל המסמכים שנכתבו לאורך הדרך, עמדת המכון היא אחרת.

זה לא סקר, זה היה איזה קבוצת עבודה שעשתה אותה פרילנסרית שהייתה קשורה למכון.

אני אהיה ממש קצר, רק כמה משפטים. נתבקשתי על ידי חוג הפרופסורים לחוסן לאומי להגיע לכאן ולהגן על הצעת החוק. הצעת החוק, לפי עמדת החוג, היא צעד טוב ונכון בכיוון הנכון, אבל אני רוצה להוסיף - - -

אין בעיה. אני ד"ר לפילוסופיה פוליטית - - -

ד"ר קותי שהם, אני ד"ר לפילוסופיה פוליטית, אני מלמד מחשבה מדינית ופילוסופיה פוליטית במספר אוניברסיטאות בארץ ואני חבר בחוג הפרופסורים לחוסן לאומי.

העמדה של החוג היא שהחוק הוא צעד בכיוון הנכון. מסיבות שונות, שהחלטתי לנוכח מספר השעות שהייתי כאן לוותר על הנימוקים המסודרים - - -

דווקא ממש נשמח לשמוע את הנימוקים.

אני אדבר כאבא לילדים שמשרתים בצבא.

אולי חלקכם אפילו מכירים את הבן שלי, שהיה עד לא מזמן עוזר פרלמנטרי כאן, כולם משרתים בצבא וכולם ביחידות מובחרות, הבת שלי עכשיו סגן באמ"ן ואנחנו משפחה של משרתים. חשוב לי להציג דווקא את הנקודה הזאת. הצבא היום בפועל במהות שלו הוא צבא של מתנדבים. אמנם אנחנו מגיעים על פי חוק, אבל כל מה שאנחנו עושים, ועכשיו הילדים שלי, או כל מה שהדור שלי עשה ועכשיו הילדים שלי, נעשה מרוח ההתנדבות וכמו שרב סרן איליי לוי ז"ל היה אומר, שנפל לפני שנתיים, אנחנו נלחמים יום יום - - -

כן, מ"פ בצנחנים, שהיה עם עדי הבן שלי באותו מחזור. אנחנו נלחמים יום יום מאהבת המולדת ולא משנאת האויב. אני חושב שאנחנו לא צריכים פרסים ולא צריכים הטבות והמהות של השירות הצבאי היא התנדבותית וכל ניסיון לטעמי לאכוף בכוח את השירות הצבאי הוא קשה עד כמעט בלתי אפשרי. אני לא רוצה לדבר מדם ליבי, הוא שתת מספיק במהלך המלחמה, אני רוצה לדבר מתבונתי ואני חושב שהדיון כאן מתנהל במעמד צד אחד, זאת אומרת אין כאן חרדים. יש דמוניזציה של החברה החרדית וזה נורא. כאן, היא מתנהלת כאן. נציג צה"ל קורא לחרדים שאינם מתגייסים, זאת עובדה מסוימת, משתמטים, וזה כבר שיפוט.

גם החוק הוא ביטוי של ערכים.

לא הבנתי מה לא מקובל.

אני טוען, מותר לי לטעון.

במקרה אתה מכיר את הבן שלי היטב וחבל שאתה אומר את הדברים האלה.

חבל שאתה מרים עליי את הקול.

אבל חבל שאתה מרים עליי את הקול.

אז אני אנסה להסביר.

אז אני אשתוק.

לא, זה לא עניין של פחד.

יש בחברה החרדית מדרג שונה של ערכים, יש בחברה שנקרא לה חילונית, אבל אני לא אוהב את המושג הזה, אני לא מקיים מצוות, אבל אני לא חילוני, מדרג אחר של ערכים, ואם אתם חושבים, נראה לי שאם אנחנו חושבים שנוכל לגשר בין הערכים של בחור ישיבה, בין תפיסת עולמו הרגשית, הפסיכולוגית, התרבותית, הערכית הדתית, לבין תפיסת עולמנו באמצעות מקלות וגזרים, זה נראה לי מגוחך. תלמיד ישיבה, לא מעניין אותו הגזרים שלכם והמקלות בטח לא מפחידים אותו, הוא ירא שמים, זה לא מפחיד אותו. הדרך לחבר את הקצוות השונים, את החלקים השונים של החברה הישראלית מתחילה קודם כל בשיח מכבד. אני לא מכיר את לשון החוק שקובעת שהם משתמטים וחבל לי שהיא כזאת, כי אני יודע שבחברה החילונית מי שלא רוצה לשרת לא באמת משרת.

אוקיי, אנחנו חלוקים בדעה הזאת.

משפט סיום. אני קורא לחרדים לבוא לכאן, להיות כאן, שחברי הכנסת יקשיבו לקולו של בחור ישיבה ואני קורא להפסיק עם השיח הדמוני של האוכלוסייה החרדית.

כן, אני אשמח לשלוח.

זה לא עניין של אג'נדה, זה עניין של השקפת עולם אידיאולוגית.

אני מתנצל אם הכעסתי מישהו.

אני גם רוצה להתייחס. נתחיל במילואימניק שאמר שיש בעיה עם נשים בשירות, שלא עומדים בתקנות. אז אני רוצה להגיד לו, שאולי הוא חושש מלשמור נגיעה או על הערכים שלו, אני רוצה להגיד שגם ערך החיים חשוב. הבת שלי רופאה צבאית והתו"ל שהשתנה שהכניס את הרופאות לשטח, לחזית – אני אשמח אם תהיה איתי רגע.

כן, והיא נכנסה לעזה והצילה שני אנשים, כי ברגע שנותנים להם עירוי דם בשטח היא מצילה חיים. אותו רגע שהוא חושש או מרגיש לא נוח, שהוא לא יכול היה לתאר לנו אפילו, לדעתי הוא סתם נשלח להגיד את הדברים באופן כללי כי הוא לא ידע לתת לנו דוגמה, אבל זה מציל חיים. הנשים היו 20% בחרבות ברזל. זה דבר אחד. דבר שני, ישב פה פרופ' לחוסן לאומי, התייחס לשירות במובן הפסיכולוגי, שאנחנו מדברים על תהליכים.

הוא התייחס לתהליכים שצריכים לעשות לאט, גם יעקב אשר, זה תהליך וצריכים להתחיל. גייסו 300,000 מילואימניקים בצו 8 בן לילה, איזה תהליך הם עברו? הם עזבו משפחות, הם עזבו את הנשים, הם עזבו את הילדים ואת העסקים שלהם. לפני שבועיים הארכתם ל-280,000 צווי מילואים ב-15 דקות. איזה תהליך היה שם? הם לא נולדו, הם לא באו לעשות קבע כל החיים, הם לא יכולים עכשיו להתקדם בחיים. דיבר פה קודם פרוש שזה מפריע להם להתחיל בחיים, עצם זה שרוצים כל מיני סנקציות, מה עם החיים של הילדים שלי? מתי הם יתחילו אותם? מה עם כל המילואימניקים האלה שמפסידים עסקים, שמפוטרים? הילדים עכשיו צריכים חוסן. הם יחזרו אחרי מלחמה של שנתיים וחצי, אתם חושבים שהם יפעילו כפתור און-אוף כדי לחזור לחיים? זה לא עובד ככה. מה שהם ראו, אותה יחידת אלכסנדרוני, שהביאה את החטוף האחרון, היא חקרה ובדקה 250 גופות, אתם חושבים שלא יהיו לזה השלכות על הילדים האלה? אז יהיו להם הרבה השלכות. לגבי הסעיפים. בשבוע שעבר דיבר פה פוקס, אני מתחילה מהסוף, סעיף 13(ו) מדבר על חנינה, על כל אלה שבבריכה שקיבלו צווים, אחרי שנה וחצי שהתעקשנו שישלחו צווים, 80,000 צווים נשלחו, ואתם בהינף יד מבטלים. אין חקיקה רטרואקטיבית בשום תחום, לא ייתכן שמוותרים רטרואקטיבית על ה-80,000 שבבריכה. ואם אתם כבר מבטלים רטרואקטיבית, הבן שלי גם התגייס לפני שנתיים, אם אפשר לבטל רטרואקטיבית אני גם אשמח. זה לא עובד ככה. אין פטור מגורל משותף והמציאות היום היא כזו שצריכים לשמור על הביטחון, על הכלכלה, על החברה ואין היתכנות לפטור כזה, כי גם מה שסופרים היום, ה-17,000 שאתם סופרים שחסרים, ברגע שיעבור חוק שמגדיר פטור ממוסד למגזר מסוים, גם אלה שמתגייסים היום, שאתם סופרים בכוח אדם, יתקשו מאוד לבוא. הם שחוקים, הם חיכו לאחים שלהם שיבואו להתגייס, אם אתם בהינף יד עכשיו פוטרים כל כך הרבה אנשים, גם אלה שהתגייסו עכשיו, וקשה לגייס את המילואימניקים, גם הם לא יבואו. לסעיף 26ו, היעדים גם ככה מאוד נמוכים, אבל יש פה כל מיני סעיפים שאני קוראת להם טריקים ושטיקים, השר יכול לצמצם, לפי חוות דעתו, שיקול דעתו, פתאום להוריד את המכסה. אז אנחנו עוד נרד מ-4,800 ומ-5,700, שזה כלום ושום דבר. באחוזים מתוך ה-80,000 או שכבר יש 100,000 בבריכה, זה 3%? אני לא עשיתי את המתמטיקה, אני לא זוכרת. עוד משפט אחד, אני רוצה להתייחס לכל המנגנון. דיבר יעקב אשר על זה שזה תהליך, מדרג עולה, כרגע הכניסו בחוק הזה סעיף של מדרג יורד. יש מכסה התחלתית שאחר כך מודדים אותה, אחרי שלוש שנים מתחילות הסנקציות, מתוכן אפשר לעמוד רק ב-95% כשבודקים אותם אם הם לא עמדו על ארבע מתוך שש שנים, וחוץ מזה יש עוד סעיף, שאני לא זוכרת כרגע להפנות למספרו, שאם החרדים אומרים שחטיבת החשמונאים לא הייתה מספיק ערוכה, אז הם גם כן לא חייבים לעמוד במועדים.

אני באה לפה פעם ראשונה לדיון כי אני רוצה להביא את הקולות של משפחות המילואים. אנחנו מלווים היום 40,000 משפחות ואני רוצה להזהיר מפני מפולת שלגים שאנחנו מתמודדים איתה. זה לא היה ככה בשנה הראשונה. בשנה הראשונה הייתה אנרגיה מאוד גבוהה וגם ברגע שניתנו כל מיני מענקים זה הצליח להחזיק את המשפחות עם הראש מעל המים, אבל מה שאנחנו רואים עכשיו זה דברים שלא ראינו וחשוב לי להביא את זה לפה. ותיכף אני אדבר גם על הסעיפים שלגביהם זה רלוונטי. משפחות המילואים עצרו את החיים שלהם, הלכו ועכשיו הם כבר למעלה משנתיים ולפי הצבא הולכים להיות עוד שלוש שנים במילואים עצימים. אז מנסים להוריד קצת פה ימים, קצת שם ימים, אבל ברגע שמתחילים לדבר, כל ההורדה של ימים זה בהנחה שאין שום התחממות בשום גזרה. אני רוצה להביא כמה מקרים שהגיעו לפתחנו בזמן האחרון ואני חושבת שכדאי שתכירו. משפחה שהאבא חזר הביתה לא בקו הבריאות, הוא בבית מאזן, האמא לא מצליחה להחזיק מעמד יותר, גם היא קרסה רגשית והילדים מוצאים למסגרות חוץ ביתיות. זה אירוע מספר אחת, זה ביהודה ושומרון. אירוע מהדרום, משפחה מהדרום, הוא היה לו עסק קטן, העסק קרס, היא יש לה שני ילדים, היא פוטרה מהעבודה, היא לא הצליחה להחזיק מעמד, הצליחה לחזור לעבודה, עברה לידה שקטה, שוב לא יכלה להישאר במקום העבודה, אנחנו היום עוזרים בסכום של 800,000 שקל למשפחות מילואים בעזרה כלכלית. אנחנו עמותה, זה בנוסף למה שהצבא עושה. כשפנו אלינו מהקרן ואמרו שהם רוצים קרן פילנתרופית ואמרו שרוצים לעזור כלכלית למשפחות מילואים שיקרסו, אמרתי להם: איזה קריסה? זה היה לפי שנה וחצי, אני לא דמיינתי את מה שאנחנו רואים עכשיו. נמשיך הלאה, בני נוער. הרבה מהם הפכו להיות ילדים הוריים, הם לא מצליחים להחזיק את מה שבעצם המשפחה מצפה מהם לעשות, מה שהמדינה מצפה מהם לעשות, כי כשאחד ההורים לא נמצא ונמצא ולא נמצא המציאות שבני הנוער הצעירים האלה צריכים להחזיק על הגב – וסיפרה לי אמא, היא אמרה שביום האחרון של חנוכה יש קטע כזה שכותבים בקשות, אתה בטח מכיר את זה, בועז, כתיבת בקשות בנר האחרון של חנוכה, והיא אמרה: אני מתביישת לומר שפתחתי את הפתק של הבת שלי והבת אומרת אלוהים תיתן לי כוח לעשות את כל העזרה בבית שאמא מבקשת ממני לעשות ושאני לא אכעס כל כך על כל העזרה. זה מה שקורה כשאבא נמצא במילואים 400 יום. כשאנחנו מדברים על ילדים, אלו הילדים שלא מגיעים יותר לבית ספר, יש לנו התמודדות עם נשירה של ילדים מבתי הספר, בני נוער שלא מגיעים. יש לנו משפחות שמתפרקות, שיעור גירושין עצום. משפחות נורמטיביות לחלוטין, זה לא היה אתגר שהיה צריך לעמוד לפתחם אבל זה אתגר שעומד לפתחם וזו השדרה המרכזית של החברה הישראלית וזו השדרה שמחזיקה על הגב שלה את הכלכלה הישראלית. יש לנו פה למעלה את ועדת כספים, ועדת כספים מחלקת את הכסף של המדינה. אני פה כדי להתריע, לא יהיה כסף לחלק. זו השדרה המרכזית של החברה הישראלית, היא מחזיקה על הגב שלה את הכלכלה הישראלית והשדרה הזו לא מחזיקה מעמד. זה אפילו לא דיון עקרוני או שוויון, אני בכלל לא בדיון הזה, אני אומרת לכם שמה שעושים פה, אם לא יהיה גיוס מסיבי של עשרות אלפי חרדים לוחמים, לוחמים אמיתיים שישחררו את העומס ממשפחות המילואים זה לא יחזיק מעמד. מה אנחנו נגיד לילדים האלה יום אחד? למה הם היו צריכים לעשות את זה? למה? כי ממשלת ישראל לא הייתה מסוגלת לקבל את ההחלטה שצריכה להתקבל? זה לא משהו שאנחנו יכולים להחזיק אותו. חבר הכנסת ביסמוט, אני יודעת שאתם בדיונים הרבה זמן, היה לי מאוד חשוב לבוא לומר את זה, כי אני חושבת שיש פער גדול מדי בין הדיון שמתקיים פה, ואני רואה את החוק ואני רואה את סעיף 26כו1 ואני רואה את סעיף 26יג ואני רואה את סעיף 10 ואני רואה איך בסוף זה הופך להיות חוק שבסופו של דבר חרדים לא יתגייסו וגם אם יתגייסו הם לא יתגייסו לקרבי כי הם יתגייסו בגיל מבוגר יותר כשכבר יש ילדים וזה לא יעבוד. אני אומרת לכם שהילדים האלה של משפחות המילואים, שהזוגיות הקורסת של משפחות המילואים, של החרדה הרגשית, הם צריכים גיוס משמעותי, אחרת הדבר הזה לא יחזיק מעמד.

משפט אחרון, אתם לא תראו את המשפחות האלה פה, אלה משפחות שקרסו, משפחות שלא מצליחים להחזיק יותר, לא מנטלית, לא רגשית ולא פיזית, הם לא יהיו פה, אבל יום אחד הם והילדים ישאלו, איך נתנו לזה לקרות. אני מעריכה אותך ומוקירה אותך ואני יודעת שהלב שלך במקום נכון, יש פה מאות אלפי ילדים שמתמודדים עם דברים שהם לא צריכים להתמודד ואני מבקשת לרחם על ילדי הגן, לתת לילדים האלה לחיות חיים נורמליים כמה שאפשר בתוך המציאות הבלתי אפשרית. פשוט תדאגו לגייס, להגדיל את מצבת כוח אדם כדי להציל את הילדים האלה ולהציל את המשפחות האלה.

אני יכולה להוסיף משפט אחד? במסגרת התהליכים שהיינו מצפים, גם מנהיגי החברה החרדית, אם רוצים שנאמין שזה באמת ניסיון אמיתי הם צריכים לצאת ולהגיד בקול רם, כל מי שלא לומד צריך לצאת ולהתגייס, וגם מתוך החרדים צריכים לצאת ולהתגייס. אין אף אחד שאומר את זה, ולהיפך, מה ששמענו בהקלטות זה בדיוק ההיפך, וזה לא משנה אם זה היה לפני שנתיים, שנה או יום, הם לא יצאו היום ואמרו: לא, אנחנו בעד גיוס חרדים. זה אומר שכל החוק שאנחנו מדברים עליו הוא רק לדבר עליו, זה לא באמת מוביל לגיוס. (היו"ר בועז ביסמוט)

אני אגיד לך במה אני מסכים איתך, אם מותר לי.

26יז הוא בעיניי, אני חייב לומר, סעיף מאוד מוזר ואני אסביר באיזה מובן ולמה בבוקר בתחילת היום הבעתי כל מיני אי נוחיויות מולו.

אי נוחות ביותר ממובן אחד.

אני שמח על תיקוני נוסח. אי הנוחות שלי ממנו נובעת מזה שהוא מנסה לאסדר כמעט את המובן מאליו ולעגן אותו בחקיקה, מה שבעיניי מעורר שאלות. אני אתן דוגמה. התייחסת לשאלה של ההידרשות, מתי עושים את תיקוני החקיקה. יש פה הסדר שבונה תהליך מדורג שבו שר הביטחון אחרי שלוש שנים, הוא מזהה שיש אי עמידה, הוא מרים את הדגל, הוא מקים את הוועדה, היא ממליצה לו המלצות, הוא מגיש הצעת חוק לכנסת והכנסת כן או לא מחוקקת את זה. ואני אומר, למה צריך את כל הדבר הזה? הרי שר הביטחון במצב דברים נורמלי, ואגב כל שר בחקיקה שבתחומי סמכותו, יכול בכל עת, בלי כל ההתניות בדרך, בלי כל השלבים הללו, להסתכל על המציאות שהוא מכיר מעולם היישום של זה ולהגיד החוק הזה שתחת אחריותי דורש תיקון א' ב' ג' וליזום הצעת חוק ממשלתית. מה המשמעות של זה שאל מול הנורמה הכללית הרווחת הזאת אני אומר פה את האמירה שהוא צריך לפנות לכנסת ולהציע תיקוני חקיקה אחרי כל הפרוצדורה הזאת? כאילו משתמע מזה שלכאורה כובלים את ידיו - - -

אז אני אגש לוועדה, אני אלך צעד אחורה בשרשרת הפעולות.

נאמר פה, הנה יש אי עמידה, צריך להרים דגל לוועדת חוץ וביטחון ואז הוא מקים את הוועדה המדוברת פה, ששוב, לא נקבע הרכבה וכדומה ויש את החפיפה מול הוועדה המייעצת, למה אני צריך פה את ההסדרה? הרי אף אחד לא חולק על זה שאם שר הביטחון, ללא קשר לעמידה או אי עמידה ביעדים, סובר שיש משהו שדורש הידרשות הוא יכול להקים ועדה מגורמי מקצוע, שיהיו ענייניים, רלוונטיים, בין בתוך המשרד, בין בין-ממשלתי, הוא יכול ליזום החלטת ממשלה על צוות בין-משרדי, הוא יכול ליזום ועדה ציבורית, יש לו סל שלם של כלים. מה המשמעות של האמירה שאני מכונן פה בתוך הפרוצדורה הזאת בתוך הסעיף הזה בחקיקה ראשית סעיף לוועדה?

אז אני אומר לך, חבר הכנסת, לגישתי, בעיניי, לכן התחלתי מלהגיד שלטעמי סעיף 26יז המוצע פה הוא לא נחוץ, הוא לא הגיוני והוא רק מעלה שאלות, אבל לשאלתך, בעיניי היה ונראה, שוב, מבלי למעט מכל ההערות וההסתייגויות ממודל היעדים ומכל הזה, אבל נניח לשם הדוגמה את ההנחה האופטימית שאתה מניח, שמודל היעדים יעבוד ויצלח ויתמלא ויתגשם והכול יהיה טוב, מן הסתם תבוא מערכת הביטחון, שזה גם הצבא גופו וגם שר הביטחון ומשרד הביטחון, ויגיד תראו, הניסיון המצטבר שלנו מחמש השנים הללו, אנחנו רואים שיש עמידה מסחררת, הצלחה מסחררת ביעדים ואנחנו מצליחים לגייס ויש לנו מענה לצורכי צה"ל וכדומה, יבוא ויגיש הצעת חוק.

בפעם הקודמת שניתנה לי זכות דיבור אמרתי שהבעיה היא בעיה של שוויון - - -

חבר הכנסת אזולאי, היה ובעוד חמש שנים נהיה במקום שאתה מצפה - - -

היה ונהיה בעוד חמש שנים בתרחיש שאתה משרטט, שהוא התרחיש האופטימי, שעומדים ביעדים והחוק הגשים את עצמו - - -

אזי בעיניי לפחות, אני אומר את עמדתי, מהסתכלות של שוויון, יכול להיות, אנחנו נצטרך לשאול את השאלה, האם אנחנו יכולים לעשות את הצעד הבא לעבר השוויון. כלומר יכול להיות שנבוא ונגיד שצריך להציב יעד ש - - -

את זה אולי נעשה ביותר מדורג - - -

הוא לא יכול - - -

מירי אומרת משהו על הסתכלות תוך החוק - - -

אני אגיד לגבי הסעיפים, כל הדיווחים, יש פה בכמה סעיפים, 26כח, 49ח, 26כד, אני מציע לאחד ושזה יהיה לפי שלישונים, כל ארבעה חודשים. אני שמח פה על מה שאמרה גם מרים וגם צייאדה על הנתונים.

פה אנחנו נצטרך לדייק בניסוח, אני אסביר גם למה. הסברתי בעבר שגם גיוס מרכזי יכול לזוז בין ימים, זה תלוי בחגים, זה קשור בתאריך עברי ולא בתאריך לועזי. למשל כאשר אנחנו דיווחנו גם פה על סוגיית הצווים שהוצאנו בתחילת הדרך סגרנו תאריכים או סימנו תאריכים מאוד מדויקים, 1 ביולי עד 31 באוקטובר, 1 בנובמבר עד 28 בפברואר, והשלישון השלישי, נצטרך לדייק את זה, אבל בכל מקרה מה שאמר חבר כנסת שטרן, בעיניי הוא נכון, צריך ללכת לפי כל ארבעה חודשים כי בדרך כלל זה מסתדר ככה, אפשר ללמוד משהו, גם אם לא ללמוד הכול אפשר ללמוד משהו. הדבר השני, אני אמרתי את זה בעבר, אבל יש פה את הסעיף של מסלולי השירות המותאמים, 26כב, אני מזכיר שהצענו שיהיה כתוב במפורש בסיפור של המסלולים חלק מהדברים שאחרי זה יהיו מוגנים בהיבט של שירות מגדרי, כי הדברים האלה אחרי זה יכולים להתעכב וזה יהיה מי שמכם לעשות שירות מגדרי וכן הלאה. התייחסתי לזה.

לרבות.

חלק מהעניין של מסלול שירות מגדרי - - -

יגידו למה עשית שירות מגדרי, כי אנחנו מבינים – התייחסתי לזה גם בעבר.

לא אמרתי שאין, אמרתי לרבות. לא אמרתי כולם, אמרתי לרבות.

אבל יש לך מסלולים מגדריים מחוץ ל-ג'1.