פרוטוקול מס' 541
ועדת החוץ והביטחון | 2026-01-13 | יום שלישי | שעה 13:00
סדר יום
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26) (שילוב תלמידי ישיבות), התשפ"ב-2022
נוכחים
חברי ועדה: בועז ביסמוט – היו"ר; ינון אזולאי – מ"מ היו"ר; יעקב אשר; רם בן ברק; משה טור פז; שרון ניר; מאיר פרוש; מטי צרפתי הרכבי; אליהו רביבו; יעל רון בן משה; אלעזר שטרן
ח"כ נוספים: ולדימיר בליאק; מירב כהן; מיקי לוי; משה סולומון; משה סעדה
ייעוץ משפטי: מירי פרנקל-שור; איילת לוי נחום
מנהל/ת ועדה: יוני בן הרוש
התחלנו. אלעזר, ארבע דקות נשארו.
אני כרגע בסעיף 6 (א1). אני שואל, נוסף על המידע כאמור בסעיף קטן (א) ימסור משרד החינוך למשרד הביטחון ולצבא ההגנה לישראל לפי דרישתם נתונים שיש בידיו בדבר לימודיהם של מתגייסים לצבא ההגנה לישראל או לשירות לאומי אזרחי במוסד חינוכי כהגדרתו בסעיף 26יב לפני גיוסם.
מה שאני מבקש לדעת, האם הכוונה כאן, ואם לא, אני רוצה שזה יהיה, כמו בבתי ספר תיכוניים שלנו שאנחנו יודעים כמה מתגייסים מכל בית ספר, למשרד החינוך יש את הנתונים האלה, כמה הולכים ליחידות קרביות. אני רוצה לדעת האם מדובר פה על המקבילות בציבור החרדי, שזה הישיבות הקטנות? אתה מבין את השאלה, בועז?
אוקיי. אני רוצה לשאול את מי שכתב את החוק, אני לא יודע על מה מדובר פה, האם זאת הכוונה? אני מקווה שכן, אבל זה לא ברור.
אין יעדים באותן ישיבות אז זה לא משנה, כי מי שיושב ולומד ממשיך ללמוד, לכן זה לא - - -
זה נמצא במעודדות גיוס, בישיבות כאלה, או בישיבות שגם ככה הולכות, פה לא.
אז תכניס תוכנית להכנה לצה"ל לחרדים.
לא, כי אתה לא בא פה לעשות חינוך, זה לא חינוך.
פה זה לא חוק שמביע את החינוך.
כיוון שחבר הכנסת אזולאי אמר שזה לא חוק שעוסק בחינוך, מזכיר הממשלה יצא, אז אני רוצה להחזיר אותו למקום הראשון - - -
במטרת חוק הוא לא מביא שם חינוך.
בסעיף 26יג(א) כתוב, הממשלה תפעל לשם גיוס המיועדים לשירות ביטחון מקרב, מחוק פה תלמידי הישיבות, בוגרי מוסדות החינוך החרדיים.
איך תפעל? היא תפרסם פרסומות? חינוך.
אני רוצה לשאול מה המשמעות של 'הממשלה תפעל' לגיוס, איך הממשלה פועלת אם לא על ידי פעולות חינוך?
מקרב הבוגרים של מוסדות החינוך החרדיים, תלמידים שלומדים בתוך הישיבות, כי כולנו פה, גם אתם אמרתם לא פעם, רק עכשיו אולי שיניתם את דעתכם, שמי שתורתו אומנותו יכול לשבת וללמוד.
ממש לא, מי אמר את זה? אני לא מכיר מישהו מהאופוזיציה שאמר את זה.
נאמרה לו תשובה, הוא לא חייב לקבל אותה.
תורתו אומנותו, שכמובן יש לנו על זה ויכוח תהומי, זה מעל גיל 18. מה שכתוב, כדי שהממשלה תפעל לגיוס, גם חבר הכנסת סעדה יודע שגם הילדים שלו, ובעזרת ה' הנכדים שלו, כשפועלים לגיוסם זה בא בשני מקומות, האחד בבית שלו, שתיים, במוסדות החינוך שהם הולכים אליהם. לכן כשכתוב שהממשלה תפעל אני מבין שהממשלה לא יכולה לפעול רק למי שכבר אחרי צו שני או שלישי. יושב פה נציג תומכ"א, הצווים לא מתקבלים כשיש לך תורתך אומנותך, הצווים ניתנים כשאתה בן 17-16.5, לכן כשכתוב שהממשלה תפעל אני בטוח שהפעולות, כמו בכל מקום, מתבצעות לפני הגיוס, לפני צו ראשון ובמקביל לצו ראשון.
אני רוצה להבין גם פה אם עובדים עלינו בעיניים ואומרים רק בקרב הבוגרים כבר, או אנחנו אומרים במקומות שבהם אצל הנער הממוצע, אצל התלמידים הממוצעים, הפעילות מתבצעת קודם. סליחה שאני חוזר לעניין הזה, אבל אני מבקש שגם על זה נקבל תשובה, איך הממשלה מתכוונת לפעול. דווקא ברגע הקריטי הזה חבל שמזכיר הממשלה יצא, אם יש טעם לזה שהוא יושב פה – אוה.
לאחר מכן נשמע את מירב, כי אתה בזבזת את כל הזמן שלך. עם כל הכבוד, אמרתי שאני עושה השלמות. היה לך הרבה מאוד זמן, תראה כמה זמן. אני בהרבה ועדות, אני לא רואה אדם שמשתלט למעלה מ-45-40 דקות על ועדה. יש גבול. סיימת עכשיו. אם יישאר זמן - - -
כן, עם כל הכבוד. מירב, בבקשה.
הייתה לי שאלה למזכיר הממשלה.
מצטער מאוד, זה לא הולך ככה.
זה גם לא הולך ככה, אדוני. אתה חושב שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, בסוף אתה יושב ראש ועדה בכנסת ישראל, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה, תדע.
יש פה עוד הרבה מאוד שרוצים לדבר.
אז מה? רק עכשיו נכנס מזכיר הממשלה.
זה לא הולך ככה, כי אחרת אתה תגיד ארבע שעות ואתה תיקח את כל הזמן, הראיה, מטי הייתה פה ביום חמישי, דיברה יותר על כל סעיף בצורה פרטנית בפחות זמן. היועצת המשפטית רואה את זה.
אתה תגיד לי כשאני לא מדבר לעניין, מה אתה רוצה?
לא ייתכן הדבר הזה שכל פעם שמגיעים אליך זה למעלה משעה ואתה מתחיל עם המונולוגים, עד כאן, לא מוכן. אתה תערער על התהליך? בבקשה, אני מוכן להתמודד עם זה.
לצערי הרב, ועדת האתיקה לא התייחסה - - -
בבקשה, מירב. עד כאן. מירב כהן.
לא, אני עצרתי אותך, אתה בקריאה ראשונה, אדוני.
הרי אתה יודע שאני אחזור על זה. זה לא יעזור לך.
מירב כהן. אתה בקריאה שנייה.
בסדר, זה לא יעזור לך. אני מדבר לעניין ואתה תיתן לי לדבר.
אז אם זה צריך להיות עוד יום, עוד יומיים, עוד שבוע - - -
תלמד לדבר לעניין מהתחלה. דבר לעניין מהתחלה.
לא, אתה שמת פה חוק היסטורי עם מיליון סעיפים.
לא, היסטורי זה לא רק לטוב, מה אתה אומר תודה?
זה חוק לדיראון עולם היסטורי.
בסדר, אתה חושב ככה. תלמד מטור פז ומטי צרפתי ומירב כהן, שאני לא עוצר אותם כי הם מדברים לעניין על הסעיף.
אני דיברתי על הסעיף, אתה לא שמעת? אני הקראתי לך.
לא, אבל כל המונולוג בהתחלה.
כל המונולוג, תדבר על הסעיף ותסיים.
אני אגיד לך על איזה סעיף דיברתי.
אז אני אדבר על הסעיף. עוד פעם, בתוך הסעיף הזה, גם כאן, לשם בחינת העמידה ביעדים ברף המינימלי לשנת גיוס, אני לא מבין, עד שכבר יש יעדים, למה עמידה ביעדים נמחקה כאן ובמקום זה יש ברף המינימלי השנתי לגיוס?
למה נמחקה המילה יעדים ונשאר רף מינימלי השנתי לגיוס?
אנחנו החלפנו את זה, במקום יעדים קראנו לזה רף מינימלי לגיוס.
זה בדיוק מה שאני שואל. אני גם שואל אתכם, השאלה היא לא רק לבועז או לאזולאי.
יעד זה במובן שאתה מסיים ביעד ורף מינימלי זה המקום שממנו אתה מתחיל.
זו החמרה, לעמדתנו זו החמרה.
אני בדעה להשאיר את היעדים ולמחוק את הרף המינימלי.
זו הערה שנייה שלך שאתה רוצה לבטל את מה שהחמרנו.
יכול להיות. לא תקבל ממני נקודות על זה שהחמרת.
היועצת המשפטית, אני בעד למחוק את הרף המינימלי ולהשאיר את היעדים.
אוקיי, קיבלתי את התשובה. אני אזכיר שקודם בתוך הסעיף הזה, בגלל שלא הקשיבו, אני אגיד במשפט אחד, מה שאני מבקש לראות זה שמשרד החינוך ימסור למשרד הביטחון ולצבא הגנה לישראל לפי דרישתם ושהדרישה תהיה על כל מחזור גיוס ולא על כל שנה.
כשאני אומר כל מחזור גיוס זה כמובן מקצר את כל הזמנים של ההשתמטות. עכשיו אחרי שנתיים אנחנו נתחיל לראות מי עמד ביעדים ומי לא? שאם צריך שני מחזורים במקום שתי שנים אז אנחנו הולכים אחורה ואחרי שמונה חודשים אפשר לדעת אם עומדים או לא עומדים. שמונה חודשים זה במקום שנתיים, לא במקום שנה.
בסעיף 49ז כתוב, ואני מודה שאני לא יודע מה הייתה הכוונה פה, במקום 'רשאי שר הביטחון להסתמך', כתוב בדיוק ההיפך, 'לא יסתמך שר הביטחון'.
דיברנו על זה, אנחנו מציעים שיהיה פיקוח עצמאי של משרד הביטחון והוא לא יסתמך כמו שהוא עשה מ-2014 - - -
אוקיי, ועכשיו אני שואל איך אפשר לוודא שמשרד הביטחון שהיה צריך לעשות את הפיקוח גם קודם, איך ה'לא יסתמך' הולך לזה שכן יהיה פיקוח? איך זה פותר את הבעיה? עד עכשיו הם יכלו לעשות גם כן פיקוח, איך זה פותר את זה?
הפתרון של זה הוא בסעיף אחר. דיברנו על זה ששר הביטחון יסמיך מפקחים ולא רשאי להסמיך מפקחים. הפתרון הוא לא פה.
זאת אומרת שזו לא זכות בחירה שלו.
גם אז זו לא הייתה זכות בחירה. גם כשהיה כתוב רשאי, רשאי במובן חייב.
כן, אבל ניתן לפרש רשאי כזכות בחירה של אותו שר ביטחון. 'יסמיך' זה לא שואלים אותו.
אין ספק שיסמיך הוא מחדד ומחזק, אבל גם בעבר הוא צריך לפקח למי שמקבל דחיית שירות.
זה למען הסר ספק, שזה לא נתון לשיקול דעתו.
אני עובר לסעיף הבא. ב-49ז1, סעיף 8, כתוב שר הביטחון יתקין תקנות לעניין מילוי חובת נוכחות.
אתה מחזיק את הגרסה הקודמת.
49ז, סעיף 8 להצעת החוק. עמוד 32.
למה זה צריך להיות תקנות שר הביטחון, כאילו להשאיר את זה באוויר ולא להגיד על הנוהל? מה הן התקנות כאן? איך מודדים? זה כבר עלה כמה פעמים.
על פסקה (א). לא דיברנו על זה, אבל בהצעה של יולי אדלשטיין היה את העניין של הפיקוח הביומטרי, זה פותר את כל התקנות ואת הכול. זה כאילו דברים שבאים לפצות על זה.
תמשיך לקרוא, זה פיקוח על עוד דברים.
מה קורה הלאה וכו'. לעמדתנו זה הסדר מהותי, הוא לא יכול לבוא רק בתקנות, אלא כל נושא של דרכי הפיקוח של מפקח על קיום התנאים שיש ב-26ה, אם הוא לומד 45 שעות וכו', לעניין דרכי הפיקוח, לעניין פקיעת צו דחיית השירות, לעניין מתן התראה, מבחינתי, עמדתי היא שיהיה הסדר בהצעת החוק או לחילופין קביעת אמות מידה ותקנות.
זה בדיוק מה ששאלתי עכשיו.
זה ממש ההבהרה של ההסדר, עושים הסדר ראשוני מהכנסת לרשות המבצעת, לשר הביטחון.
אני אתייחס לזה כשאני אדבר.
מה שאני שואל, כיוון שאלה שתי האפשרויות ואחת האפשרויות זה לשים את זה בתוך החוק, אני שואל למה משאירים את הגמישות הזאת במקרה הזה לסמכות פוליטית ולא אנחנו יושבים פה כבר עכשיו וסמכות פוליטית ש - - -
אני לא מתכוון דווקא לשר הביטחון הזה, אני מתכוון לשרי ביטחון לכל הדורות. סך הכול הבג"צ על חוק טל היה בעקבות הגמישות שנתנו לשר הביטחון לפטור, ועכשיו אנחנו נותנים לו אפשרויות - - -
אני כמובן אשמח לתשובות כשיגיע הזמן. הנושא הבא זה באותו סעיף, ב-(3) כתוב, 'מתן התראה לראש הישיבה לעניין פסקאות (1) ו-(2)'. מה זה נקרא התראה לראש הישיבה? שאני אבין.
מתן התראה לראש הישיבה, אנחנו אומרים לו, הוא לא מקבל את ה - - -
מה שנקרא אין עונשין בלא מזהירים.
מזהירים את ראש הישיבה - - -
לא הבנתי. מה שאני מבין, שאחרי החוק הזה כל ראש ישיבה, ואז אני אשאל אותך גם את השאלה הבאה גם, למה לא מורשה חתימה, אני לא מבין מה קרה פה פתאום, קודם הסבירו לנו שראשי ישיבה לפעמים הם זקנים והם לא בעניינים וכל מיני דברים כאלה ועכשיו פתאום אנחנו חוזרים אליהם.
אנחנו טוענים לאורך כל החוק שזה צריך להיות ראש הישיבה.
תני לי הסבר, אם זה צריך להיות ראש הישיבה, אם יש ראש ישיבה מבוגר ויש כמה ראשי ישיבות, על איזה ראש ישיבה מדובר? העלינו את זה.
ולכן אנחנו אמרנו שאת מי שיסמיכו לכך, זה יכול להיות מנהל הישיבה, זה יכול להיות ראש הישיבה, שאם ראש הישיבה הדומיננטי אז ראש הישיבה, אם מנהל הישיבה הוא הדומיננטי אז זה מנהל הישיבה. במקום לזרוק את האחריות מאחד לשני.
אמרנו אולי גם נעשה את זה לפי מדרג של מספר התלמידים, אולי ניתן מענה כשיש מספר ראשי ישיבות.
זה לא קשור למספר התלמידים. צריך להבין מה זה ישיבה חרדית בשביל להבין מה זה המדרג. איזה מדרג יש בישיבה של 100 בחורים או 200, מה זה משנה?
בהצעת החוק הממשלתית זה היה ראש הישיבה ולא מנהל הישיבה.
בסדר, אבל את הצעת החוק המקורית אנחנו שינינו. יש עוד דברים שהייתי רוצה לחזור להצעת החוק המקורית. אם רוצים לחזור להצעת החוק המקורית בוא נחזור אליה מעיקרא ונשאיר אותה ככה. אלא מה? עשינו שינויים, אז צריך להישמע לשני הצדדים השינויים.
בשורה התחתונה מה שאני אומר על מה שכתוב כאן ומה שאני מבין מהתשובה שלכם זה שהעניין הזה נדון למה פעם ככה ופעם ככה, או שניישר את הכול לפי ראש הישיבה או מורשה החתימה, או מה שיהיה בתוך הסיפור הזה. ואז נחזור לשאלה של מה זה התראה, לב העניין, מה זה מתן התראה. מתי ניתנת התראה?
בשביל זה אני שואל, אם נותנים לי זמן לשאול.
כאן כתוב ששר הביטחון יתקין תקנות, בפסקאות (1), (2), (3) הוא אומר לאיזה עניין יתקין שר הביטחון תקנות. השאלות שאתה שואל, אנחנו גם טוענים שהשאלות האלה צריכות לקבל מענה בחקיקה ראשית.
ואז אני שואל עוד פעם. יש פה שתי שאלות בתוך העניין הזה, שאלה אחת על מה הוא מקבל התראה ושאלה שנייה למה הוא מקבל התראה.
הסבירו לך שהרעיון של ההתראה זה מדלג שלב, זה ישר הולך לחומרא.
אי אפשר להיכנס לדקויות בתוך החוק ולכן צריך שיהיה תקנות. זה מה שיש בכל החוקים היום, אין חוק שנכנס לדקויות בפיקוח.
לשם שינוי את השאלה הזאת שאלתי את יושב ראש הוועדה. אבל בסדר, התרגלנו.
יוסי, אתה מפרש את זה אחרת?
אני לא רואה מה הבעיה בזה.
אני הבנתי שתישלח התראה, זאת אומרת שמדלגים על שלב ההודעה, התראה זה ישר הולכים איתו לשלב קדם סנקציות מה שנקרא, מתריעים בפניו מיד, לא שואלים אותו.
זה לא בהכרח, אפשר לתת מענה בפסקה הראשונה, דרכי הפיקוח של מפקח על קיום התנאים המפורטים על סעיף 26ה. הכול קשור אחד לשני. באופן הפיקוח אתה אומר לו: אני מודיע לך, ואם אני לא מקבל תשובה אני מזהיר אותך.
כמו בכל דבר, תמיד בהסדר ראשי יש תקנות שיורדות לרזולוציה הזאת.
גם בפיקוח של משרד החינוך יש להם התראה, יש להם פעם שנייה שהם באים, יש כל מיני מדרגים בעניין.
לא קיבלנו להערה שאני הערתי קודם לפני ההפסקה, לגבי זה שצריך לחייב אותם בכל בוקר לשלוח מייל מי הגיע. לפני שמגיע פקח, למה צריך להגיע פקח? כל בוקר מוציאים מייל פשוט: אלה התלמידים הנוכחים. הייתי רוצה שתתייחסו לזה, אתם מקבלים את זה? אתם לא מקבלים את זה? רשמתם את זה?
אולי זה יופיע בנוסח הסופי?
כי אני חושב שזה אמצעי יעיל מאוד לפיקוח.
אני ממשיך ברשותכם. אני עובר לסעיף הבא, בסעיף קטן (ב), 'ראה המפקח כי בישיבה מסוימת קיימת אי נוכחות חוזרת של 20% או יותר'. זה שתי שאלות. למה אי הנוכחות צריכה להיות חוזרת? למה אי הנוכחות זה לא דבר מספיק?
הוא עושה דיון חוזר על כל - - -
אני רק שואל. יכול להיות שתגידו לי שזה היה. ממילא, מזכיר הממשלה, אנחנו לא מקבלים פה תשובות, אז שיגידו לי שזה נשאל וזה נרשם, בסדר?
אתה יודע, עד שתשבי יבוא ויתרץ קושיות. אני ממשיך לתוך זה, כתוב 'באותה ישיבה ממשיכה אי נוכחות', מה זה ממשיכה? תסבירו לי מה זה ממשיכה.
עוד פעם, מה השאלה, אלעזר?
מתי ממשיכה? היא ממשיכה יום? היא ממשיכה שבוע? היא ממשיכה חודש?
אז שיהיה כתוב מה זה נקרא, מה זה ממשיכה.
לא, אין לך מושג כמה זה לא ברור לי באמת. אני שואל את מירי, מה זה ממשיכה?
כרגע מוצע בנוסח שכל שלושה חודשים.
אני לא אומרת אם זה מה ש - - -
לא, מירי, כשלא עומדים - - -
מירי, אנחנו התכנסנו פה על זה שהילדים שלנו עוד פעם במילואים ועושים 70 או 80 ימים בשנה הזאת, ואני אומר אוקיי, יש פה אפשרויות של גיוס, אולי. ואת אומרת לי עכשיו שאחרי שמישהו נכשל בבדיקה, הוא כבר נכשל והוא דיווח שקר, נחכה שלושה חודשים לבדוק עוד פעם אם עוד פעם הוא ידווח שקר.
אולי היה חסר שם בגלל שאחד הלך עם הילד שלו לבית חולים, אחד - - -
אז בבקשה, כמה הוא הולך? כל יום כל יום כל יום?
אבל הוא עוד לא נתפס בשקר.
אבל תבוא עוד בדיקה ואף אחד לא אמר לך מתי להביא את הבדיקה הבאה.
שיבוא אחרי שבוע. מה זה נקרא? 20% הלכו לבתי חולים נגיד, אני מאחל לציבור החרדי שלא 20% יילכו לבתי חולים כל יום במשך שלושה חודשים רצוף.
אבל הסנקציה בצידה. כשאתה ממשיך לקרוא, 'תוסר הישיבה מרשימת הישיבות - - -
תיכף אני אגיע למה שאני ממשיך לקרוא.
זו סנקציה לא פשוטה אז אי אפשר אחרי פעם אחת - - -
מאוד פשוטה, הוא יוכל ללכת לישיבה אחרת, תיכף נדבר על זה.
יש לזה השלכות. לכן אתה לא יכול - - -
מירי, מה זה סנקציה? לא הבנתי אותך, סליחה, את יודעת מה הסנקציה פה? שאחר משרת במקומו, זו הסנקציה. מה עכשיו את אומרת לי הסנקציה?
זו לא תשובה למה שאני אומרת לך.
זו לא תשובה? זו ממש תשובה. מה זה נקרא? את אומרת לי עכשיו שלושה חודשים עד ש-, אני אומר לך בשלושה חודשים האלה, את יודעת מה? בזמן טוב שני מחזורי מילואים ותשאלי את רח"ט תומכ"א הוא יגיד לך ככה.
ואתה חושב שבמיידי הוא מיד מגיע אליך.
התשובה היא לא כל שלושה חודשים, אז יהיה כל שבוע. זה שתי תשובות נפרדות, האם הפיקוח צריך להיות יותר תדיר, זו שאלה אחת, ושאלה שנייה, האם אחרי פעם אחת שחסרה נוכחות של 20% מהתלמידים צריכים להסיר את הישיבה מרשימת השאלות.
מסכים איתך, אלה שתי השאלות.
הסעיף הזה מעלה הרבה יותר שאלות מזה, מירי.
לא אמרנו שאלה השאלות היחידות.
נכון, אני רק מתכתבת עם מה שאמר חבר הכנסת שטרן.
שבשבוע שעבר אתה היית פה בעצמך ושמעת, וגם ענית וגם שאלת וקיבלת גם תשובות.
הכול נרשם. הערת וגם קיבלת את ההערות שלנו בחזרה, על מה אנחנו מסכימים.
אני לא הייתי ולא קיבלתי תשובה ולא שאלתי. אני מקצר. הדבר הבא, כמובן למה זה 20%, תיתנו על זה תשובה, זה כבר נשאל ואני לא רוצה ללכת למספר הגבוה מאוד הזה ואני לא מאחל לישיבות, כמו שחבר הכנסת פרוש אומר, 20% חולים.
אני לא אמרתי. שאלתי למה אתה מזלזל ואומר כך, חסר כמה סיבות לא להיות? למה אתה אומר את זה? אתה לא מאמין לביקורת שמשרד החינוך עושים על הישיבות למרות שהם עובדי מדינה, אבל הם עושים את הביקורת אצל חרדים אז צריך להשמיץ אותם. ככה זה עובד אצלך.
בשורה התחתונה כתוב 'תוסר הישיבה מרשימת הישיבות ותינתן לתלמידיה הזדמנות להירשם בישיבה אחרת', למה?
שלא יירשמו לישיבה אחרת, שיתגייסו.
עוד פעם, יש 20% שהם עבריינים לשיטתך, מה עושים עם ה-80% האחרים?
לא, הלכו לישיבה שראש הישיבה משקר, שיתגייסו לצבא.
מה בסדר נו? נשבע לכם, אם היו לכם לילות כמו שיש פה להרבה אחרים לא הייתם אומרים בסדר נו.
אבל גם לציונות הדתית יש לילות כאלה ואתה מזלזל בהם.
אתה מזלזל בכל מי שלא הולך בדרכך, זה כל העניין שלך.
הציונות הדתית הולכים ומשרתים ומשלמים מחיר יקר ואתה מזלזל בהם.
והם לא רוצים את החוק הזה.
אתה מזלזל בהם. אתה אל תדאג להם. תפסיק להשמיץ את הציונות הדתית, שהם משלמים מחיר יקר.
אלעזר, יש לך באמת שלוש דקות, לא חמש דקות. מספיק, די, עכשיו באמת די.
לא היה פה ביום חמישי ועכשיו הוא בא לשאול שאלות.
לא להפריע לי עכשיו, אחריו מירב כהן.
אני מגביל אתכם בזמן. אני הייתי בהרבה ועדות בחיים שלי, דבר כזה עוד לא ראיתי.
יש לו שתי חזיתות, החרדים והציונות הדתית, הוא לא יכול לעבוד ככה.
אתה יכול לגחך ולצחוק. מירב כהן, אני מבין שחוק הגיוס ממש רציני. הצחוק, ממש אכפת לכם, מילואימניקים, משפחות, אתם מתים מצחוק. שימי לב כמה את צוחקת. אם זה כזה רציני - - -
מה, אסור לי לדבר עם חבר שאמר לי משהו?
סליחה עם כל הכבוד, זה לא צחוק, רוצים גיוס.
מה זה קשור? תראה את הסרטון שלכם של הליכודיאדה, חיילים שם ואתם מתעסקים לי בלעשות קליפ מוזיקה, אתה אומר לי משהו? דיברתי עם חבר, אני צריכה ממך אישור לדבר עם מישהו? אתה תגיד לי מה לעשות?
תראו אתכם, אנחנו שנתיים וחצי אחרי מלחמה ועדיין לא התאפסתם על החיים לעשות פה חוק גיוס ואתה מטיף לי? יש גבול לחוצפה.
יאללה, בסדר, אני אתמודד עם זה.
ב-49ח(א)(2), מספר הביקורות שבוצעו ותוצאותיהן. איפה יש את המספר הזה אם אנחנו לא קובעים אותו ומי קובע את מספר הביקורות? מה שעושה היום משרד החינוך זה לא דבר שניתן לסמוך עליו.
דרך אגב מה שאני שואל ומה שאני מבקש, שגם הדוחות שמקבלים, ואני אומר את זה לכל מקום, יהיו גם לפי ישיבות וגם לפי ערים. כמו שיש במדינת ישראל. כמו שאני כראש אכ"א קיבלתי דוחות לפי בתי ספר ולפי ערים. וגם אני מבקש שכן יהיו הדוחות אותו דבר.
אני מבקש שוויון בעניין הזה.
בסעיף (6) ב-49ח, כתוב: מספר המתייצבים בלשכת הגיוס מבין מספר בוגרי מוסדות החינוך החרדיים אליהם נשלח הצו. לא מבין את זה. למה בוגרי מוסדות חינוך חרדיים? מי שמקבל את הצו זה תלמידי מוסדות חינוך חרדיים, למה כתוב פה בוגרי מוסדות חינוך חרדיים?
רק פסקאות (1) עד (3) קשורות להוראות של הפיקוח ומ-(4) ואילך זה הוראות פיקוח כלליות שנצטרך לדון בהן.
מה שאני מבקש תמיד, להגיד למשרד החינוך גם, שמה שצריך להיות פה זה לא בוגרי מוסדות חינוך חרדיים. יש פה סוג של השלמה קבועה שאין לנו מה לעשות עם כל החינוך של הנוער עד גיל 18. הממשלה משלמת מאות מיליונים ואנחנו כאילו בכלל מתעלמים. משרד החינוך בודק רק בגיל 19.
אנחנו בכל מקום על הדוחות כותבים רק בוגרי המוסדות ואנחנו מתעלמים מהמילה הכי בסיסית בחינוך, מהדרישה הכי בסיסית שלנו מבתי ספר תיכוניים, מישיבות תיכוניות, לראות כמה מתגייסים שם. החוק הזה כאילו אומר שזה לא מעניין אותנו. מה הממשלה חושבת? שמהשמים ייפלו פתאום כאלה או שהצבא יילך לעצור אותם? זה מה שאתם רוצים לעודד? אני נגד מעצרים, אבל זה מה שאתם עושים פה.
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.
קודם כל, היושב ראש, אני מבקשת שתחזור בך ממה שעשית כרגע.
בשבוע שעבר הייתי צריך להתנצל, עכשיו לחזור בי.
אתם קואליציה שתוך כדי מלחמה חצי מהשרים נמצאים בחו"ל, יושבים בבתי קפה ומסעדות, מצלמים קליפ עם מוזיקה וגיטרות וצחוקים ואתה אחרי חמש שעות של דיון, שאני פה מסתכלת לקולגה שלי ומחזירה לו חיוך אתה מעיר לי? איזה מין חוצפה זו? אתם יורקים לכל המשרתים בפנים, אתם שנתיים וחצי אחרי פרוץ מלחמה מטורפת לא נותנים מענה לצה"ל שמבקש כוח אדם. אז בבקשה אל תטיף לי מוסר. היה עדיף לך לשבת בשקט.
רשמתי לפניי. ולסעיפים עצמם.
רק הערה, לא היה אפילו יום אחד שהיו חצי מהשרים בארץ, אין יותר מעולם מחמישה שרים - - -
שמענו, מירי רגב חברת קבינט במרוקו כל השנה.
היא מקוימת, אין דבר כזה יותר מחמישה שרים.
בואו, שרים נהנתנים, מנותקים.
יש לכם 700 שרים אז קשה להגיע - - -
מנותקים ונהנתנים. לא ראינו ניתוק כזה מהמציאות הכואבת של מדינת ישראל.
בהמשך למה שאמרה חברתי, הנה מזכיר הממשלה התייחס לכמה שרים בחו"ל. בוא נדבר על זה.
לא, אני לא מרשה. בבקשה, מירב כהן, לסעיפים עצמם.
חברי קבינט מבלים בחו"ל תוך כדי מלחמה. אז אני אחרי חמש שעות מסתכלת ועונה לו בחיוך והוא מטיף לי מוסר.
לסעיפים. שיעור בחינוך אנחנו מקבלים - - -
אנשים מנותקים מהמציאות ומהכאב של עם ישראל.
הבנתי, אתם אנשי המוסר, אתם יודעים הכול.
מדבר בן אדם שהוצנח לפה, תקע סכין בגב של הקולגה שלו כדי להעביר חוק השתמטות ובא להטיף לי מוסר.
את תיפלי מאוד מגבוה בפריימריז.
ברור שהם לא מאמינים, הכול פה משחק.
לא להפריע, אדוני. אתה לא בזכות דיבור. בבקשה, מירב כהן.
יוסי, תגיד, חמישה שרים לכמה זמן? כמה פעמים מותר בשנה?
אלעזר שטרן, אתה בקריאה שנייה. חבל, אני לא רוצה להוציא אותך.
אני רוצה קודם כל שאלה בקשר לנתונים שאביגדור הציג כאן, כמה אנשים קיבלו פסילה על דחיית שירות ב-2022 בגלל שגילו שהם לא היו בישיבה? זה קשור כמובן לאכיפה. מה סדרי הגודל שגיליתם בשנת 2022?
זה בהמשך לשאלה של חבר הכנסת קינלי. אני רוצה להגיד שמבחינת המספר שהצגת, כ-1,600, המספר הזה הוא מספר נכון ואני גם אגיד אותו, אבל מתוכם התגייסו והתחיילו אנשים ואני אגיד גם את המספרים האלה.
מצוין, אז 1,600 זו החבילה של 2022?
ב-2022, 1,534. אני רוצה להתייחס ל-2021, 2022 ו-2023, במקום לפרט כל שנה אנחנו נדבר על שלוש השנים האלה שמתוכן נפסלו אנשים מתורתו אומנותו 4,843 מלש"בים, שמתוכם בסופו של התהליך התחיילו 1,450.
אני רוצה גם לדייק את המספרים, לא התחיילו 3,393, זה שני שליש שדיברת עליהם, חבר הכנסת שטרן, אבל צריך להגיד, בתוך הקבוצה הזו יש סוגים שונים של אנשים. יש אנשים שהגיעו להשתמטות, יש אנשים שחזרו למעמד, הייתה אפשרות גם לחזור למעמד, לערער ולחזור למעמד, חלק האנשים הגיעו לפטור, נפשי ו - - -
איך חוזרים למעמד? למי יש סמכות להחזיר למעמד?
הייתה אפשרות. אני לא רוצה להיכנס כי אני צריך לבדוק את זה, אבל הייתה אפשרות - - -
יכול להיות שזה ועד הישיבות?
הייתה אפשרות למי שכבר אינו בן ישיבה לחזור למעמד תורתו אומנותו בפרוצדורה מסוימת, באישור הצבא, אבל הייתה אפשרות כזו.
אני אומר עוד פעם, מתוך המספר שאמרתי יש אוכלוסיות שונות, חלקם יצאו לפטור, חלקם חזרו למעמד.
אתה יכול לומר מתוך ה-1,450 כמה התגייסו? בפועל כולם התגייסו?
אני רק אומר לכם, יש פה דוברים רבים - - -
אדוני היושב ראש, רק לפרוטוקול, אני לא אבקש מפרוש סליחה, אני רק אציין שהנתון שלי היה נכון.
אני לא רוצה לשמוע התנצלות ממך.
הקשבת לנתון, 1,534. בהצלחה, פרוש.
בבקשה, מירב. עשר דקות כל דובר.
מירי והיושב ראש, אני הפניתי אליכם מכתב עם כל השאלות שהיו בדיונים השונים ולא קיבלו מענה, קיבלתם את זה? ריכזתי את הכול, חשוב שהדברים יקבלו מענה.
וחבר הכנסת פרוש, אני מניחה ששמעת על התקיפה של החיילים החשמונאים שפלשו להם לתוך הכנס וכמעט עשו בהם לינץ', ואני חושבת שמאוד חשוב לנצל את הדיון פה היום כדי לשמוע גינוי - - -
אבל זה לא על הסעיף. לסעיפים.
אני עדיין רוצה לומר לו את זה.
האם חבר הכנסת פרוש יגנה את התקיפה האלימה של החיילים מחשמונאים? הם אמרו שכמעט עשו בהם לינץ'. אנחנו יכולים לדבר על סעיפים, אבל בשתיקה הזו מה אתם חושבים, איזה מסר עובר?
הוא יכול לגנות, ביסמוט. אלימות כולנו מגנים.
משה סעדה, תתפלא עד כמה לא כולנו, עד כמה השרים, אף אחד מהשרים וחברי הכנסת שלכם - - -
תבינו שאנחנו יכולים לכתוב פה הרבה סעיפים, אין לזה שום משמעות כי המנהיגים שלהם פה בכנסת אומרים כן לאלימות נגד אנשים שהולכים ומתגייסים, בושה.
סתם שאלה, אתה רואה במדים האלה קודש? כשאתה רואה חייל - - -
אני מקבל, אבל אנא לא להפריע. אתה תדבר. הלומי קרב מקבלים פה, ובצדק, את כל היחס.
משפחות שכולות גם מקבלות, יושב ראש הוועדה?
אני שואל שאלה פשוטה, מילואימניקים מקבלים?
אתה מחפש את זה, צא החוצה.
לא, אני שואל שאלה, כי אתה עושה איפה ואיפה.
אתה יוצא החוצה כי אתה רשום פה כאחים לנשק, ואני אגיד את זה בפעם ה-400 ובפעם ה-900, אחים לנשק לא ידברו כאן, נקודה. צא החוצה.
אבל בן אדם שמגנה את זה שמרביצים לחיילי צה"ל יושב פה. סבבה.
אתמול קיש התקפל וגם אתה תתקפל, אתה יודע את זה. גם אתה תתקפל כמו קיש, אותו דבר.
מה מביאים לך? ראיתי, מה הביאו לך, בועז? את הפסק מאתמול של בית המשפט העליון?
לא, הוא צודק. אתה צריך להיות ראשון שיגיד שצריך להוציא אותו. הבן אדם קורא לסרבנות, אתה צריך שיהיו פה?
הוא לא קורא לסרבנות, הוא משרת.
ומי שאומר נמות ולא נתגייס הוא לא קורא לסרבנות.
הארגון הזה קרא לסרבנות, מה קרה לכם? תהיו הגונים פעם אחת.
חאלס עם הצביעות, אחרי זה מבקשים שנגנה ואני מסכים איתכם, אבל תגנו אותם.
סעדה, מי שקורא נמות ולא נתגייס לא קורא לסרבנות?
תגנו את אחים לנשק, למה איפה ואיפה?
הם היו במלחמה, סיכנו את החיים שלהם.
נו באמת, האנשים האלו קראו לסרבנות.
מספיק, כל שבוע אותו סיפור.
הוא לוחם, עשה מאות ימי מילואים, משפחה שכולה.
בצבא הכופרים איננו מאמינים ונמות ולא נתגייס.
הוא שירת במגלן בעזה, הוא לא קרא לסרבנות, מאיפה הבאת את זה?
עם כל הכבוד, מה שאני לא מצליח להבין, סעדה, זה כיצד יש עתיד פתאום קשרו את עתידם, את קיומם, את האידיאולוגיה שלהם, עם אחים לנשק. האמן לי, איבדתי אתכם לגמרי.
כי אנשים ששירתו במלחמה וסיכנו את החיים שלהם הם אנשים שצריך להגן עליהם.
כשאתה כרכת את עצמך עם סרבנים, עם מעודדי השתמטות, עם פרוש וחבריו.
מה אתה רוצה? היה 7 באוקטובר - - -
לא הם ולא הם, אף אחד לא יקרא לסרבנות.
אבל הם קוראים והוא יושב והוא מדבר.
למה אף אחד לא גינה את מה שעשו לחשמונאים?
שרון, למה את אומרת שאף אחד לא גינה?
אבל מה הוא? מי אתה? אתה לא דוגמה.
אני חבר כנסת. אבל כמו שהיא רוצה שהוא יגנה את חשמונאים, שהיא תגנה את אחים לנשק. אתם רוצים איפה ואיפה, למה?
וגם היא לא דוגמה. הוא מייצג פה את הרב יוסף והרב יוסף אמר: הנכד שלי קרע את צו הגיוס.
זה לא ראוי, אבל עם אותו להט תגנה את אחים לנשק.
מאה אחוז, אז למה אתה לא נותן לו לדבר? אל תסכים איתו, תגנה אותו, אבל זכותו לשבת ולדבר בפרלמנט של מדינת ישראל.
לא אתן לו. מי שקורא להפקיר את הילדים שלי אני לא אתן לו לדבר. הוא מפקיר את הילדים שלי.
בן אדם שהיה במלחמה הזו וסיכן את חייו - - -
תהיו הגונים עד הסוף. אלה שהלכו לחשמונאים לא ראויים, נכון.
סעדה, ומי שאומר נמות ולא נתגייס אתה לא מגנה?
להמשיך. עד כאן, הנושא מוצה.
לא, הוא אומר שהוא מגנה אבל הם מדברים פה, יש להם פה זכות דיבור.
יש להם, הם מדברים, כולם מדברים פה.
אין להם. אם מישהו דיבר, זה בדיוק כפי שהייתי נותן לאחים לנשק לדבר בטעות כי לא הייתי מזהה. אחים לנשק או כל מי שקורא לא להתגייס או תוקף את הצבא או את התורה לא ידבר כאן.
לא רק שהם לא תקפו את הצבא, הם שירתו בצבא.
כן, אם יש כזה. זה מה שאמרתי.
מה זה נקרא? אני תוקף את התורה של יעקב אשר ושל ינון אזולאי. הנה אני תוקף.
הוא לא אמר שאתה תקפת את התורה.
היועצת המשפטית לוועדה, חשוב לי להפנות את זה אלייך, לפי פרסומים תוך שבוע רוצים להביא לכאן תקציב ורוצים לסיים את החקיקה פה תוך שבוע, אני רואה איפה אנחנו נמצאים, זה לא נשמע לי סד זמנים סביר גם אם יש לו חשיבות פוליטית לשימור הקואליציה, ואני מבקשת ממך שתעמדי על המשמר ותוודאי שלא עושים פה עבודה לא אחראית כי זה גיוס.
וזה אנשים שמתגייסים ומסכנים את החיים שלהם למעננו, אז ראוי שלא יהיו פה שיקולים שאינם ענייניים.
אנחנו עושים כל שביכולתנו להקפיד על הליכי חקיקה תקינים, כך היה, כך נעשה עכשיו וכך יהיה.
את תמיד עשית את זה, את אשת מקצוע על הצד הטוב ביותר. אני מציבה את זה.
מירי, העניין של אחים לנשק, באמת אני שואל עכשיו, יש זכות ליושב ראש ועדה להחליט על גוף שנגיד לפני שנתיים מישהו ממנו קרא – אתמול בית המשפט העליון אמר לשר החינוך - - -
לא, אלעזר, אתה מפריע לדיון. אלעזר, אני אוציא אותך ואני לא רוצה להוציא אותך.
בסדר, אז אל תוציא. רק יש התייחסות מאתמול של בית המשפט העליון לאחים לנשק.
תוציא אותו, נעשה עוד ישיבה להשלים לו.
עמדתנו הייתה שיש לתת לאחים לנשק להתבטא בדיון.
עם כל הכבוד, אני לא אתן לאחים לנשק לדבר. זו החלטה שלי.
אגב זו גם החלטה של יו"ר הוועדה הקודם. בועז, אתה יכול להיתלות בזה, זה בסדר.
ואם בית המשפט העליון - - -
אני מאפשר להם לבוא לפה, הם לא ידברו בוועדה, ולמה? בדיוק בגלל הסיבות שאמר משה סעדה, ברחוב הישראלי, אנשים שקראו לאי התנדבות ולסרבנות.
ובטח לא יהיו צבועים כדי לדבר על חוק גיוס, על חרדים, בצביעות רבה שכזו.
אין צביעות, הם שירתו. מה זה אנשים שקראו?
אתה רוצה? תתלונן. יש לך ועדת אתיקה, יש לך מה שאתה רוצה, אני לא אתן להם לדבר.
אדוני היושב ראש, רק שתדע, כשיולי היה פה הם לא פוצצו ישיבות, הם הסכימו לזה.
דרך אגב, סעדה, ואם הם קראו והתייצבו, אז מה? אתה לא רוצה אותם?
יאללה, קדימה, מי שמפריע יוצא. אלעזר שטרן, החוצה, בבקשה.
לא, שעה כי אני היום רחמן,כי אני יודע שאני אתגעגע אליך אחרי 50 דקות.
אתה יודע שיש לי הרבה חיבה אליך והערכה וחבל שאתה מפריע.
אתה יודע שהמקום שלו בכנסת הבאה תלוי בכמה פעמים אתה מוציא אותו?
והציבור בבית צריך לדעת, ועכשיו אני פונה למיליוני הצופים, זה לא אישי, בוועדה יש את המשחק הזה, מחוץ לוועדה חברים טובים. בבקשה, מירב.
אני פונה על אחים לנשק - - -
שטרן, שיחזרו בהם. שיגידו טעינו, שיגידו - - -
לא יותר מהילדים שלי, לא יותר. מה פתאום? שיתנצלו, שיחזרו בהם, מקובל עליי.
אגב, לעשרות מיליוני הצופים, אחים לנשק - - -
ארגון הישיבות הציוניות, לא רצית לתת להם לדבר ולהם אתה רוצה לתת לדבר. צבוע.
יעקב אשר, לא להפריע לי.
(ח"כ אלעזר שטרן יוצא מאולם הוועדה.)
לגבי חבריי לאופוזיציה, מחוץ לדיון חברים טובים, אחים לנשק גם מחוץ לדיון לא חברים. בבקשה, תמשיכי.
סעיף 49א. בסעיף 49א מדברים על זה שמספר המפקחים שיהיה למשרד הביטחון ייקבע בהתאם לאמות מידה שיקבע שר הביטחון.
תסתכל על הפרוטוקול מיום חמישי בלילה, למה צריכים לדבר עוד פעם על זה? היא הלכה אחרונה מיש עתיד.
ביום חמישי בחרת לצאת, ביום חמישי אמרת שאת מרגישה לא נוח ואז אני אמור לחזור ולדחות.
נכון, כשהוצאת את כל חברי יש עתיד שחברים במפלגה שלי מהדיון.
אז היית יושבת פה, ודנו בזה, כמו שאומר חבר הכנסת פרוש.
אתה החלטת היום לפתוח. אתה החלטת להוציא את כל חברי יש עתיד הקבועים בוועדת חוץ וביטחון החוצה. .
אבל כל חבר כנסת שלא נעים לו, לא נוח לו ואני צריך – ואז לא צריך לחזור על זה. זה לא הולך ככה.
אתה הוצאת את כל חברי יש עתיד שחברים בוועדה.
אתה עכשיו פתחת את הדיון הזה, נכון?
כשאתם מפריעים, מה את חושבת שאני אתן לכם להפריע? מה נראה לך?
הבנתי, עם אלעזר אתה לא מקיים את הדיון הזה.
עכשיו את מדברת. אבל ביום חמישי יכולת לדבר, לא הוצאתי אותך.
אתה הוצאת את כל החברים - - -
אותך לא הוציאו, את קמת לבד מתוך מחאה.
הוצאת את כל החברים של יש עתיד בוועדה. אז אני חשבתי שלא נכון להתנהל ככה ו - - -
אם את לא חברה קבועה - - -
היא רוצה להגיד את דעתה. פרוש, מה אתה עוזר יושב ראש? מה אתה עכשיו?
אל תעזור לו. הוא לא צריך עזרה.
את גם עוזרת ליושב ראש שלך במפלגה.
שר הביטחון בסעיף הזה צריך לקבוע את היחס של מפקח ותלמידים בהתאם לאמות מידה שהוא יקבע. למה לא לקבוע בחוק את היחס הזה? זה הרי עניין מקצועי לגמרי. בטיוטה של אדלשטיין היה ממש פירוט שמספר הפקחים צריך להיות לפחות מחצית ממספר הישיבות שדורשות פיקוח ופה זה הורד. אני רוצה לדעת איזה קריטריונים הוא אמור לקחת בחשבון. נגיד אין תקציב, אז מה, אז אין פקחים? זה משהו שצריך לדעתי להיות מעוגן בחקיקה וזה לא עניין שנכון להשאיר לשר הביטחון, אלא גם להבטיח שזה יקרה בלי תלות עכשיו בכן יש תקציב, אין תקציב, כי זה עניין קרדינלי.
סעיף 49ב, בסעיף הזה אומרים שסמכויות הפיקוח של המפקחים יהיו גם על ישיבות ההסדר וגם על ישיבות גבוהות ציוניות. זה סעיף שמחדד שיהיה עליהם עומס מאוד מאוד גדול כי זה הרבה מאוד מוסדות. גם פה צריך לקחת בחשבון את כמות המוסדות והעומס הנדרש כדי שהם יספיקו לעמוד בנטל.
סעיף 49ג, פה נכתב שמפקחים צריכים לעשות ביקורת בכל אחת מהישיבות פעם בשלושה חודשים. אני חושבת ששלושה חודשים זה המון זמן כי הם צריכים לעשות בקרה על שעות נוכחות שבועיות ואחת לשלושה חודשים אני חושבת שזה מעט מדי מכיוון שהם צריכים לבדוק שעות שבועיות. בחוות הדעת של היועצת המשפטית של הוועדה, אם הבנתי נכון את חוות הדעת שלך, את הסכמת עם זה. אני חושבת שראוי לתקן.
מירב, שאלה, את אומרת מצד אחד שצריך יותר מפקחים בשביל להוריד את העומס, עכשיו את אומרת אחת לשלושה חודשים זה מעמיס עליהם.
אז איך פותרים את זה? עושים פתרון טכנולוגי שגם מאפשר להוריד את העומס וגם מאפשר לקחת בחשבון כמות גדולה של אנשים.
תסתכלי במקומות אחרים לגבי הפיקוח, אולי כדאי לבדוק את זה.
הטכנולוגיה יכולה לגשר בין הרצון לעשות בתדירות גבוהה ובו זמנית להשתלט על מספר גדול של מקומות.
להסתכל על מקומות אחרים על הפיקוח, אולי אפשר לקחת משם דוגמאות.
אני מבקש שלקראת הסוף יביאו לנו דוגמאות במדינה כמה פעמים מפקחים על מוסד או על ארגון או עמותה, שיהיה לנו דוגמה, נדע, אולי נלמד.
קודם כל בהרבה מקומות יש טביעת אצבע ויש כרטיס נוכחות.
למשל במשרדי ממשלה באים ומעבירים כרטיס, יש כלים לעשות את זה.
אני אשמח לשאול שאלה, אני חנניה אבן חן, הלום קרב. אני רוצה לשאול את השר שאלה - - -
יקירי, אני אתן לך לדבר, אבל תן לה לסיים.
בהמשך לדברים של חבר הכנסת אזולאי, כדי גם לעשות את זה בתדירות שהיא יותר גבוהה וגם להגיע למספר גדול של מוסדות שבפיקוח, הדרך להתמודד עם זה באמת זה רק כלים טכנולוגיים, כי אחרת יהיה בזבוז מאוד מאוד גדול של כוח אדם, תקציב וחוסר יעילות.
לא יודעת, עובד מגיע למשרד, מעביר כרטיס. לא בושה, לא אומרים שהוא גנב.
למה הנושא הזה כל כך מלחיץ אתכם?
לא להפריע למירב כהן, אני מבקש.
איך שמדברים על בדיקת נוכחות יש פה היסטריה רבתי.
לא, תשמעי את זה מהצד, תתרגמי את זה, תאמיני לי, זה יכול לככב באירופה כמשהו אנטישמי פר-אקסלנס.
לא, למה אתם בהיסטריה מבדיקת נוכחות?
לא בהיסטריה, כל אחד מביע את דעתו.
לא, לא על עצם הפיקוח, החוק הזה מלא פיקוח, מה שלא היה בחוק שאתם הגשתם. אבל איך אתם נכנסים, למה אתם באים? רק תני תרגום בשפה אחרת ו - - -
אתם בהיסטריה מהפיקוח. בהיסטריה. אני לא ראיתי את זה, כל ארגון שמחליט להיות שקוף הוא הרבה יותר טוב, הוא הרבה יותר איכותי. מה אתם בהיסטריה מפיקוח? מה אתם בהיסטריה משקיפות?
די להפריע, שניכם עוד לא דיברתם, שניכם תתייחסו לדברים. שניכם טרם התייחסתם לחוק, גם אתה, משה סעדה, אתה מחכה בסבלנות.
אני עוברת לסעיף 49ו. פה משרד החינוך צריך למסור למשרד הביטחון וצה"ל נתונים שיש בידיו בנוגע למוסדות חינוך שהמתגייסים למדו בהם, בעצם כדי שאביגדור והצוות שלו יוכלו לדעת מי מוגדר כחרדי. אני לא הבנתי איך זה עבד עד היום, כי בדיונים שהיו פה שי טייב אמר הרבה פעמים שיש לו קושי לקבל את הנתונים ממשרד החינוך. אז אולי כדאי להבין איך זה עבד, מה הייתה התקלה היום, כי זה לא עבד חלק לפי מה ששמעתי בדיונים קודמים, ונבין איך עושים את זה אחרת.
אני עדיין אשמח לשמוע אותה.
לא, דיברנו על זה ביום חמישי, הייתה התייחסות.
לא, גם לפני זה הייתה התייחסות.
די, אני לא מתכוון לחזור על זה.
יש העברת מידע במסגרת העברת מידע בין גופים ציבוריים.
הייתה התייחסות. להמשיך, בבקשה.
לא הבנתי, אם החלטת באמת לאפשר אז אני צריכה להבין.
הייתה התייחסות, אני אסביר לך אחרי זה.
אני אשמח לשמוע. אם לא, אז זה קצת ריק מתוכן, אבל בסדר.
סעיף 49ז, משרד הביטחון לא יוכל להסתמך על נתונים של משרד החינוך בכל הנוגע להימצאות בישיבה. קודם כל אני חושבת שזו גישה נכונה, צריך להפריד בין הנתונים שמקבלים לבין מה שמתקבל ממשרד החינוך, אבל אז לא הבנתי את סעיף 49ו שאומר שמשרדי החינוך והביטחון מעבירים נתונים לרבות נתונים על ביקורת. אז אם לא מסתמכים על הנתונים האלה, למה הם מעבירים את הנתונים על הביקורת? יש פה משהו שלא הבנתי את המשמעות שלו.
כי אומרים שמשרד החינוך ומשרד הביטחון מעבירים נתונים על הישיבות לרבות נתונים על הביקורת. אז למה העברות המידע ביניהם משמשות אם לא לצורך ההימצאות בישיבה?
מה החלוקה ביניהם? על מה זה אחראי ועל מה זה אחראי?
איזו ישיבה, לאיפה הוא השתייך, האם הוא בוגר חינוך חרדי.
מה האחריות של כל אחד מהמשרדים במידע? את יכולה לחדד לי את זה?
ב-49ז זה אומר 'לא יסתמך'.
ואז היא אומרת אם לא יסתמך אז למה מעבירים את המידע?
אני התייחסתי לזה מראש, לגבי סעיף 49ו(א) שצריך להשתנות. מה שאנחנו המלצנו זה שכן תהיה איזה שהיא העברת מידע שהם יכולים להשלים אחד את השני. לא שמשרד החינוך מחליף את משרד הביטחון, אלא יכולה להיות העברת מידע קונקרטית במקרים פרטניים שיכולים להשלים אחד את השני.
אני עוברת לסעיף 49ז1. פה מדברים על תקנות ששר הביטחון צריך להתקין בהקשר של הפיקוח והוא מתקין תקנות בעניין דרכי הפיקוח של המפקח. למשל מה? נותנים לו פה שיקול דעת מוחלט? הוא יכול למשל לומר למפקח: אני מורה לך להסתמך על מה שהישיבה אומרת? או זה בסדר מבחינתי שלא יהיו ביקורות פתע? מירי, את מבינה את הקושי שלי כאן?
השאלה היא אם חשבנו כך? שלא יהיה ביקורת פתע חשבנו?
היא מכניסה לנו לפה כל מיני דברים שאף אחד לא חלם עליהם ואנחנו אומרים לה עוד כן ואחר כך היא חושבת שזה בסדר.
- - - אמות המידע חייבות - - -
בדיוק, כי אחרת זה יכול לרוקן הכול מתוכן. מותר להודיע להם על ביקורת מראש, מותר להסתמך על מה שראשי הישיבה אומרים. זה יכול ממש לרוקן את הכול. אגב בטיוטה של אדלשטיין הוסיפו סמכות לפקחים להיכנס לחדרי לימוד בישיבות בגלל שטענו שזה חיוני, ולפני זה זה לא היה ובטיוטה הזו הורידו את זה.
בטיוטה של פרוש הוא הוריד, הוא כתב משהו אחר. ראית את הטיוטה שלו?
מה לעשות? אדלשטיין היה יושב ראש הוועדה, יש משמעות ל-40 דיונים שהוא ניהל פה.
לא הייתה לי סמכות, גם לאדלשטיין לא היה.
אגב אני לא חושבת שהיית בהם, היושב ראש.
אני מתקדמת אם אפשר. אחר כך הסעיף הזה מסמיך לקבוע תקנות על פקיעת צו דחיית שירות לגבי תלמיד ישיבה שהמשיך, אני שמה דגש על המילה שהמשיך, שלא למלא את תנאי צו הדח"ש שלו. למה המשיך? אם הוא הפר, אם הוא נתפס אז צריך ישר להטיל איזה שהיא סנקציה. ואם אומרים על המשיך שזה על פני זמן, אז מה, זה תקופה? זה אורך של זמן?
עד הביקורת הבאה. תבוא ביקורת עוד שבוע, עוד שבוע, עוד יומיים, עוד יומיים.
זה מספר ביקורות? כמה ביקורות? ביקורת אחת? שתיים?
לפחות מהנוסח זה עד הביקורת הבאה.
הביקורת הבאה, שהם יחליטו מתי. בתקנות הוא יגיד כמה.
זה שתיים בסך הכול. פקיעת דח"ש זה משהו שאפשר באמצע שנה לעשות או שמסיימים? זה יכול להיות מיידי?
כן, ברגע שהוא לא ממלא אחר התנאים.
בחוות הדעת של היועצת של הוועדה, של מירי, היא אומרת שצריך לקבוע בחוק את הקשר בין היעדרות של התלמיד לבין הסנקציה שמוטלת עליו ולא להשאיר את זה לתקנות. אני חושבת שזו הערה חשובה. נניח נעדרת שלוש פעמים, אז הדח"ש פוקע. אני חושבת שזו הערה שחשוב להתעכב עליה.
אחר כך יש חלק שמדבר על מתן התראות לראש הישיבה לגבי שתי תקנות קודמות. לא לגמרי הבנתי, הכוונה היא שאם הוא מתקן את התקנות האחרות הוא צריך לתת התראה?
אלעזר לפני חצי שעה שאל את זה.
אני לא ראיתי שהוא קיבל תשובה.
הוא התייחס לזה, את לא מקשיבה לחברים שלך?
אני הקשבתי ולא שמעתי תשובה.
אמרנו לו. התשובה שאת תקבלי זו התשובה שהוא קיבל.
בשיחה הבאה עם החבר, צחקת עם חברים, אז תשאלי אותו.
אי אפשר לחזור על זה עוד פעם ועוד פעם.
אחר כך אני מתייחסת להסרת ישיבות מרשימת הישיבות. אם המפקח מזהה שבישיבה מסוימת יש אי נוכחות חוזרת של 20%. בעיניי 20% זה המון. ראיתי בחוות הדעת של מירי שגם היא חושבת ש-20% זה המון. במסמך של אדלשטיין זה היה 5% להתראה ו-10% להסרה, שזה גם לא מעט, גם את זה לא אהבתי, אבל להראות לכם שהנוסחים הלכו והידרדרו.
לא, אבל זה נראה לך הגיוני שנגיד אם 360 לא יהיו - - -
כמה אפשר לחזור על אותו דבר? מסכן מי שיקרא את הפרוטוקולים האלה.
זה לא נראה לכם מוגזם? אלא אם כן אתם יודעים מראש שהמדיניות היא הברזה.
אותו דבר ואותו דבר. דרור, כמה אפשר?
גם פה יש את העניין של ההתראה - - -
אתה קורא את הפרוטוקול? אותו דבר, אותו דבר. כן הגיש, לא הגיש, כן ווטסאפ, לא ווטסאפ.
מה זה משנה? אנחנו יכולים להגיד, אבל תשובות לא מקבלים.
אבל כמה אפשר? חבל על הזמן.
אבל הדרדור בין הנוסחים הוא בלתי נסבל, אדוני.
כאן זה ממש התפרקות טוטאלית מהערכים.
לא היה נוסח? תפסיקו כבר עם משחק המילים הזה, יש פה התפרקות מערכים.
אבל יש פה נוסח עם סטנדרט, תראו איך הידרדרתם עם הסטנדרט.
תני לה לסיים, יש לה 30 שניות.
גם פה יש התראות, אני נגד המנגנון הזה, כי הוא כמובן מאפשר למרוח את הזמן, ואז בנוגע לתלמידי ישיבה שהוסרה מהישיבה, אחרי כל התהליך הארוך וההתראה וכן הלאה, אז נרשם שתינתן הזדמנות להירשם בישיבה אחרת. כשאומרים את זה, תינתן אפשרות, האם יש פרק זמן שבו תוחמים את זה? מה חלון ההזדמנויות שעומד לרשותם עד שהם מוצאים ישיבה אחרת שאליה הם נכנסים? האם אנחנו מגדרים את זה באיזה שהוא אופן?
בדרך כלל מה שהיה בעבר, נותנים להם עד סוף השנה או סוף הסמסטר, אבל אנחנו התייחסות לסוגיה הזאת בתקנות שהיו לפרק ג'1. אני לא זוכרת אם ההסדר היה עד לבין הזמנים מסוים, תיכף אנחנו נבדוק את זה, או עד לסוף השנה, כיוון שזה בעייתי ל - - -
בדיוק, מצד אחד זה בעייתי ולא צריך לשים אותם במצב – אני מבינה, אבל צריך לתחום את זה באיזה שהיא צורה.
זה תחום, אני רק לא זוכרת לומר לך - - -
אז זה לא כתוב בנוסח איך זה תחום.
זה לא היה כתוב בנוסח, בעבר זה היה בתקנות.
היועצת המשפטית, אני רוצה רק להגיד לך שלפני פתיחת שנת הלימודים יש פרסום של הישיבות מתי אפשר להירשם, יש מועד, שלושה חודשים קודם.
25 דקות. זה לא הגיוני. הדובר הבא מקבל שמונה דקות, זה על חשבון הדוברים הבאים.
בסעיף 49ח, דיווח של שר הביטחון לוועדת חוץ וביטחון אחת לשלושה חודשים. גם פה כמובן הורידו את האזכור לתלמידי ישיבות. קודם כל אני חושבת שרעיון הביומטרי שהיה בטיוטה של אדלשטיין, נכון לחזור אליו.
הייתי רוצה לשמוע את העמדה של היועצת המשפטית בעניין הזה, כיוון שבחוות הדעת שלה היא בעצם כותבת שהפיקוח זה אחד הדברים הכי חשובים כדי לתת מענה לתכלית החוק, אם אנחנו אומרים שתכלית החוק זה הכרה בחשיבות התורה, אז צריך אכן לפקח שהם לומדים תורה. ואז מסתכלים על הכלים שמוצעים פה, וכדי שזה יהיה פיקוח אפקטיבי, יש פה דברים שמחלישים את זה, גם השלושה חודשים, גם ה – בקיצור כל מה שדיברנו עליו מאוד מחליש את זה, אז אני חושבת שעניין הביומטרי זה משהו שכדאי לשקול אותו מחדש.
תודה רבה, זה כבר חוזרים על דברים.
האם אפשר לשמוע את התייחסותך לזה?
שרון ניר, את בזכות דיבור.
רגע, שנייה, אני כבר מסיימת.
כמו שנתת לאחרים תיתן גם לי.
עוד נקודה אחרונה שאני רוצה להגיד.
מירב כהן, זה כבר 25 דקות.
אני מבינה, אתה מהלך עליי אימים מרגע שפתחתי את הפה.
לא, עד כאן. קדימה, שרון ניר.
מירב כהן, את בקריאה שנייה.
אני רוצה להגיד עוד נקודה אחרונה.
מירב כהן, את בקריאה שנייה.
מירב כהן, את בקריאה שלישית. לצאת בבקשה.
לא, אני נבחרת ציבור, אני צריכה לעשות את עבודתי ולתת את הפידבק שלי.
גם אני נבחר ציבור. יותר מזה, קיבלתי יותר מנדטים ממך. לצאת בבקשה.
וואו, אתה שוריינת והוצנחת, אתה תעשה את מה שיגידו.
כנראה גם בבחירות הבאות אקבל יותר ממך. לצאת בבקשה.
זה לא ראוי מה שאת עושה. אל תשמיצי סתם.
אם היו חושבים שיש לך עמוד שדרה לא היית מקבל את המקום הזה.
הביאו אותך רק לעשות חוק השתמטות, זה הכול.
הכול טוב, תן לה. צאי בבקשה. בינתיים יש לי את הזכות להוציא אותך, לא לך.
בפעם הבאה תגידי שאת רוצה לצאת לצוהריים, את לא צריכה - - -
קדימה, שרון ניר, בבקשה. מספיק עם הפיליבסטרים האלה. לכי לעשות סרטון.
שיהיה בתיאבון בארוחת צוהריים. זה כל הכוונה הייתה.
עכשיו נראה איך לעשות את הסרט של איווט דומה לשל יאיר לפיד.
ככה, אנחנו חרדים, לא מטומטמים.
(ח"כ מירב כהן יוצאת מאולם הוועדה.)
מספיק עם זה כבר. אני לא יודע כמה שעות דיון עם שלושה-ארבעה דוברים. אחרי זה אתם אומרים שאני לא נותן לדבר.
גם אנחנו חילוניים, אבל לא מטומטמים.
אף ועדה לא הייתה ששלושה-ארבעה דוברים בכל כך הרבה שעות מעשר בבוקר, ואחרי זה תגידו שאני לא נותן לדבר, ואחרי זה החברה האזרחית תגיד שלא הספיקו לדבר.
היו פה איזה עשרה דוברים לפחות. היינו באותו דיון.
אדוני היושב ראש, ראשית אני רוצה בפתח דבריי להתייחס לאירוע האלימות, לתקיפה של חיילי צה"ל שאירעה שלשום בבני ברק ולומר בצורה ברורה שלא ייתכן שחייל צה"ל לא יוכל להסתובב במדים, לא בבני ברק, לא במאה שערים, לא בשום מקום.
במדינה ציונית כמו שאני רואה אותה חייל צה"ל יכול להסתובב בכל מקום, ולא רק זה, צריך לפתוח לו את הדלת, להאיר פנים לכבודו.
וגם להגיש לו צ'ולנט אם אפשר.
והייתי שמחה אם החברים פה היו מגנים את זה.
הנה אני אומר, זה יהיה סעיף בהסכם הקואליציוני של ישראל ביתנו עם מנסור עבאס.
חבל שלא מצאת לנכון לגנות.
די, את אמרת משהו שכולנו מסכימים איתו, נקודה.
דבר שני, לעניין הסעיף שאנחנו עוסקים פה. מדובר בסעיף סופר מהותי, פיקוח בסוף זה לב החוק. אם תחוקקו את החוק הזה והוא לא ייושם כי לא תפקחו עליו ואם הנתונים בישיבות לא יהיו שקופים ולא יועברו כמו שצריך למשרד החינוך ולמשרד הביטחון ובעל האחריות, שזה צה"ל, לגייס את החרדים יהיה גם בעל הסמכות והוא יוכל לפקח על כך בצורה נאותה וראויה, אז כל החקיקה תהיה אות מתה. לכן הסיפור של סעיף הפיקוח חייב להיות סופר מדויק ולצערי אנחנו רחוקים משם.
פיקוח משמעותו קודם כל הסדרה ובקרה. אחד הדברים שאפשר ללמוד מהצבא, שבכל מקום שרוצים לבדוק שתהליך עובד אז יש מחלקת בקרה, יש יחידת בקרה, יש יחידת ביקורת, שבאמת אנשים דוגמים באופן סדור גם יחידות פנימיות, יש ביקורת פנימית וגם ביקורת חיצונית, והיה שווה אגב להחליט שאם עכשיו רוצים לגייס בני ישיבות אז נכפיף אותם לאיזה שהוא מערך ביקורת שייקבע ויוסדר פה בתוך החוק.
מכאן אני עוברת לסעיפים. הסעיף הראשון, סעיף 49א, שבאמת שואף להסדיר את מעמדו של שר הביטחון ולהסמיך אותו על מנת שיסמיך את עובדי משרדו לבצע בקרה, צריך קודם כל להיות הרבה יותר בשרני וברור. כתוב כאן שהוא רשאי לקבוע מבין עובדי משרדו או מבין עובדי המדינה שאינם ממשרדו מי יהיה גוף הביקורת. אני רוצה להגיד שזה קצת מעומעם ולא ברור, אני חושבת שזה צריך להיות תחת שר הביטחון, לא תחת אף עובדי מדינה אחרים. תחת שר הביטחון, לא משנה אם זה יהיה עובד משרד הביטחון או קצין צה"ל שנמצא תחת שר הביטחון במשרד הביטחון, דגש על משרד הביטחון, אבל חייבים להגדיר פה מהי היחידה, לתקנן פה יחידה, כי אם רוצים לעשות פה ביקורת רצינית שווה שהסעיף הזה לא יהיה מעומעם.
הנושא השני שאני מבקשת להתייחס אליו זה הסעיף הבא, 49א(ב)(1) לא יוסמך מפקח אלא אם כן מתקיימים בו כל אלה: הוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה לשמש מפקח. לכן אני לא מבינה מה האמירה פה, אין הוא ראוי לדעת השר. אני ממליצה שהדברים יהיו חלוטים, ברורים וללא שום שיקול פוליטי. להוריד את הסעיפים האלה, אין הוא ראוי לדעת השר, זה לא קשור אם הוא ראוי לדעת השר או לא ראוי לדעת השר. הוא עבר עבירת מידות חמורה, הוא לא צריך להיות מפקח ושווה להוריד את זה מהסעיפים.
אני ממשיכה לסעיף (ג) באותו עמוד, מספר המפקחים שיוסמכו לפי סעיף זה ייקבע ביחס של מפקח למספר תלמידים בהתאם לאמות מידה שיקבע שר הביטחון. אני חושבת שצריך להגדיר פה בצורה ברורה כמה מפקחים באופן יחסי לכמות התלמידים שיש בכל ישיבה, ואולי אפילו לקבוע ששר ביטחון יקבע תקנות ומפתח למפקחים פר תלמידים בישיבה. ממש להסמיך את שר הביטחון לקבוע תקנות בנושא הזה כדי שהפיקוח והביקורת תהיה ראויה. שיהיה פה שיעור ברור שלישיבה של 3,000 תלמידים יש כך וכך מפקחים ולישיבה של 100 תלמידים יש כך וכך מפקחים.
כן, ששר הביטחון יקבע תקנות. סעיף 6 מדבר על עריכת רישום ונוכחות. זה היה קודם תפקיד שבעבר היה באחריות הבודקים, אבל זה מקפיץ אותי ישר לסעיף 49ב. לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה וכן לשם עריכת רישום נוכחות. אני חושבת שהדבר העיקרי של הפיקוח זה רישום נוכחות. למה 'וכן לשם עריכת רישום נוכחות'? פשוט לטובת עריכת רישום נוכחות. תיכף אני אגיע לנושא של רישום נוכחות כי אני מרגישה שיש פה סוג של בהלה מרישום סדור של נוכחות.
מה עוד הסמכויות של המפקח? יש לו עוד משימות חוץ מהנוכחות?
כן, בדיוק, המשימה העיקרית של הפיקוח בעיניי היא רישום נוכחות. הכנסתם לפה בסעיף 49א את השירות המשולב, מירי, ולא ברור לי למה הכנסתם באותו חוק, אני מבינה שזה הישיבות הגבוהות וישיבות ההסדר, למה זה נכנס לפה?
הסעיף של הפיקוח הוא מחוץ לפרק ג'1, הוא בסעיף 49 בחוק שירות ביטחון והפיקוח חל גם על ישיבות - - -
על ישיבות ההסדר. הבנתי. אוקיי, אז זה בסדר שזה מופיע. מירי, לרכז את ההערה שלי לעניין הסעיף הזה, אני חושבת שהפוקוס של הסעיף הזה צריך להיות על עריכת רישום נוכחות.
אבל זה פיקוח שונה של ישיבות ההסדר מהישיבות הגבוהות? או שזה אותו פיקוח?
אני ממשיכה, אני ב-49ב(ב).
אני רגע שואלת, זה אותו פיקוח, אבל לא ברור מה טיב הפיקוח.
מטי, את היית איתנו ביום חמישי, שאלת כל שאלה אפשרית.
אבל היא רוצה לדעת מה טיב הפיקוח.
אני לא יודעת מה טיב הפיקוח על ישיבות ההסדר ועל הישיבות הציוניות הגבוהות.
אני חושבת שצריך לקבוע סטנדרט. אני אומרת לנו את זה ואם אפשר היה לנסח את זה בסעיף.
הם היו פה ביום חמישי והם אמרו שזה מכביד עליהם שמוסיפים על זה, כי יש להם כבר פיקוח.
אולי לא צריך לכרוך את זה אחד בשני, כי זה לכאורה אותו פיקוח. אני באמת שואלת דווקא לטובת הישיבות הגבוהות, ינון, שזה לא אותו מנגנון.
כשלא יהיה פיקוח אצל העתודאים זה יהיה גם בישיבות הציוניות.
לא, זה שונה, כי כאן לימודי התורה בישיבה זה חליף לשירות צבאי, אחד לאחד, בדיוק באותם קריטריונים של שירות צבאי, זה אותו פיקוח. זה שונה מאוניברסיטה וזה שונה מישיבה גבוהה.
אני רוצה להצטרף לדבריה של חברתי ולהגיד דבר אחד מבחינת סטנדרט. בסוף אנחנו באמת רוצים לעשות פיקוח. לא הייתם מקדישים כזה עב כרס על פיקוח, אנחנו רוצים שהפיקוח יהיה כמו שצריך.
מה שלא היה בהצעת החוק שלכם.
אני חושבת שצריך לקבוע סטנדרט של פיקוח כמו שמתבצע באמת פיקוח בצבא. לכן זה דבר מאוד חשוב.
אני מסתכלת על סעיף 49ב(ב), 'מצא מפקח כי מיועד לשירות ביטחון שהצהיר כי הוא לומד בישיבה לא נוכח בה, יודיע על כך לפוקד או לאדם מטעמו'. הפוקד הוא שר הביטחון או שהפוקד הוא רח"ט תומכ"א או רמטכ"ל בצה"ל? אני רוצה להבין אם הפוקד הוא הצבא או שר ביטחון. אם הפוקד הוא שר ביטחון אז אפשר גם להגדיר מי מטעמו, אבל אם הפוקד הוא צה"ל ולצורך העניין מפקד מיטב רח"ט תומכ"א אז אני חושבת שזה צריך להיות ברור שזה יודיע למיטב, או משהו שהוא מאוד מאוד ברור כדי שלא יהיה עכשיו מי מטעמו, זה הופך להיות להודיע לאחרון החיילים בשרשרת החיול וזה הולך לאיבוד. יש פה משהו שהוא מהותי, שהוא מסדיר מעמד של בן אדם שבהחלט מקנה לבן אדם הטבות כאלה ואחרות ולכן זה חשוב לדעת מי זה. אם אביגדור יגיד לי זה יהיה מצוין.
אני חושבת שזה צריך להיות לפוקד ואולי אפילו להכניס פה לגורם צבאי ספציפי, לפוקד או לגורם צבאי ספציפי.
אני הולכת לסעיף 49ג. בסעיף 49ג, על מפקח שהוסמך לפי סעיף 49א לבצע ביקורת, כתוב כאן אחת לשלושה חודשים. אני חושבת שצריך להיות כאן מוגדר לפחות אחת לשלושה חודשים כדי לייצר גם רנדומליות, כדי לא להגיע למצב שעכשיו ביקרו ראש ישיבה אז הוא יודע שעכשיו שלושה חודשים אפשר להיות פה במצב שיחסית הנוכחות היא לא נוכחות מחייבת. לפחות אחת לשלושה חודשים זה משאיר גם לגוף הביקורת את היכולת לחזור לפי ראות עיניו לבצע ביקורת, בטח בישיבות שלא שמרו על סטנדרט גבוה מבחינת נוכחות.
אני ב-49ד(א), לשם 'עריכת רישום נוכחות', מחקתם את זה, לשם עריכת ביקורת כאמור בסעיף כזה או אחר. אני חושבת שהדגש פה, לא ברור לי למה זה נמחק, מירי, צריך להיות רישום נוכחות. עיקר הפיקוח זה רישום נוכחות, סעיף 49ד(א), חייב להשאיר פה את רישום הנוכחות, אפשר גם עם ביקורת.
סעיף 49ה(א), חובת דיווח של ראש ישיבה, ראש ישיבה מחויב לדווח לשר ביטחון. אני מבקשת להוסיף כאן את מחויבות ראש הישיבה לדווח לשר ביטחון כפי שזה מופיע.
אין פה ה(א). התבלבלתי מכל הנוסחים שאתם מחזיקים. תחזיקו רק את הנוסח האמיתי.
אני בחובת דיווח של ראש ישיבה בחוק הראשי.
אני עוברת לעמוד 7 בסקירה, פסקה (א1) שמדברת על בוגרי מוסד חינוך חרדי. אני חושבת שצריך לקרוא לילד בשמו ולהגדיר פה שמדובר בתלמידי ישיבות. נוסף על המידע כאמור בסעיף קטן (א), ימסור משרד החינוך למשרד הביטחון לצבא ההגנה לישראל את כל הנתונים שיש בידיו בנוגע לתלמידי ישיבות, כי זה בדיוק האנשים שאנחנו עוסקים בהם.
אני בסעיף 49ז, הסתמכות על מידע ממשרד החינוך. לשם פיקוח על הוראות חוק זה הנוגעות לתלמידי ישיבה ולישיבות לא יסתמך שר הביטחון על מידע שנמסר לו ממשרד החינוך כאמור בסעיף זה. אני חושבת שצריך להשאיר פה סמכות מרחיבה לשר הביטחון לקבל מידע גם מהאקדמיה, גם ממינהל האוכלוסין, גם אם הוא ימצא לנכון שיש בסוף אי תאימות בין הנתונים שמועברים לו אז גם ממס הכנסה ומביטוח לאומי. ובעניין הזה היות שהוא עושה פיקוח והוא רוצה להצליב נתונים יינתנו לו סמכויות מרחיקות לכת ותצטרך לעגן את זה בחוק. זה חלק מההערות שלכם?
אני מסכים, אני רק חושב, עורכת הדין פרנקל, הרח"ט אמר את זה בישיבה הקודמת, שזה לא רק משרד החינוך כי יש מוסדות של משרד העבודה שגם על פיהם אנחנו צריכים.
אז אני מבקשת להוסיף כאן גם משרד העבודה ועל פי דרישת צה"ל. ביטוח לאומי כמובן. כל הנתונים שיעמדו בפני שר הביטחון שיוכל לעשות הצלבת נתונים.
אני בסעיף 49ז1, 'שר הביטחון יתקין תקנות לעניין'. אני רוצה להדגיש פה את מה שהיה בסעיף הקודם בנוסח של אדלשטיין, לא לקפוץ, רק להקשיב, הבנתי שיש התנגדות לסוגיית הדיווח על פי ביומטרי.
אמרתי לאפשר לי להגיד את מה שאני רוצה. אני מדגישה שחובת הנוכחות זה הנושא המרכזי ולכן אנחנו בעניין הזה מדברים על נושא תרבותי שיכול להיות שכדאי שנצעיד קדימה את כולם, כולל גם את הישיבות. דיווח באמצעות מערכת מידע מתקדמת שבכל נקודת זמן, א', תהיה תמונת מצב לראש הישיבה, כי זה חשוב כי חשוב לראש הישיבה שהתלמידים יהיו בישיבה, אני בטוחה שזה חשוב לו, ו-ב', המידע הזה יישמר גם לאחור, יהיה באון ליין, והוא יהיה לרשות המבקרים, לרשות שר הביטחון.
אנחנו עושים את הדברים, ההליך בסדר גמור, לא כתוב בשום מקום שכל ח"כ צריך להגיד את אותו דבר שוב ושוב.
לא, אני רוצה לדבר רק על הנושא הכי קריטי בעיניי. הנושא הכי קריטי בעיניי - - -
זה כבר הליך מזוכיסטי. קדימה, אחרון ודי.
סעיף 49ז1(ב), 'ראה המפקח כי בישיבה מסוימת קיימת אי-נוכחות חוזרת של 20%'. בעיניי מדובר באי נוכחות. תחשבו על הכיתות של הילדים שלכם, תחשבו על שכבה שיש בה 300 ילדים, כל יום 60 ילדים לא מגיעים, בואנה זה דבר שמקפיץ בית ספר שלם. זה נראה לכם הגיוני? 20% זה בלתי מתקבל על הדעת. אי נוכחות בישיבה שיש בה 300 תלמידים של 20% זה קרה דבר איום ונורא בישיבה. מישהו חולה, יש מגפה, חס וחלילה. אני מבקשת להוריד את זה ל-5% או 10% ולפרט ולעשות את זה עם שיעור יחסי שהוא 5% כמו בכל מקום נורמלי אחר.
וסעיף אחרון שאני מבקשת להתייחס אליו, סעיף 49ח, 'שר הביטחון ידווח לוועדת החוץ וביטחון', אלה דברים שחשובים לנו כוועדת חוץ וביטחון, שר הביטחון ידווח לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת את שלושת הסעיפים שכתבתם, מספר המפקחים, הביקורות וההתראות, והנושא שהאחרון זה מספר הישיבות שהוסרו מהרשימה.
תודה רבה. משה סעדה, אתה בזכות דיבור.
אני אשתדל לקצר ולהיות ענייני, היושב ראש. אני שומע את חבריי לאופוזיציה ובאמת האופוזיציה יוצאת להם מכל הכיוונים, ולצערי כי באמת זה חוק שצריך לחשוב ולבדוק מה נכון. אני בא להגיד דברים, מה נכון מבחינתי, לא בפוזיציה. כי מצד אחד, כפי שאתם יודעים, שלושת הילדים שלי משרתים, הבת שלי הרביעית מתגייסת לחיל האוויר בעוד חודש. אז אני על מלא מלא אינטרסנט.
מצד שני דוד שלי נפטר מדום לב לפני שבוע בדרך ללמוד עם החברותא שלו, בן 78. כל שבוע הוא היה שולח לי הודעה, 'משה, חילול ה' לבני הישיבות. לא בסדר, משה. משה, הסר ידך מהדבר הזה'. היה מעביר לי הודעות אין סוף, הייתי אומר לו: דוד אני מכבד אותך, אני מעריך אותך, אבל אני חושב שצריך לתקן את החוק הזה.
באמת אני בא מהעולם הזה שמצד אחד המשפחה שלי חרדית, מצד שני הילדים ואני יודע את המצוקה ואני אומר לעצמי איך פועלים נכון, איך מדייקים את הדבר הזה. קודם כל אני רוצה להתייחס לכמה נקודות.
שמעתי בהתחלה על שוויון וניצחון זה מול זה. ברור שזה יכול לחיות ביחד, ברור שאפשר לתת לנשים, חובה לתת לנשים, ומצד שני צריך לכבד את החרדים, אי אפשר לרצות גם וגם.
לא רק את החרדים, גם הדתיים מקפידים על קלה כחמורה.
נכון, גם אנחנו. הייתי בישיבת הסדר ויצאנו כשהייתה שירת נשים וזה בסדר ולא קרה כלום. אז הרצון לשים את זה אחד מול השני ואי אפשר זה להיות פוזיציה. זה דבר אחד.
דבר שני, כל נושא המעצרים שלא דובר היום, שעוצרים חדשות לבקרים בחורים שלומדים בישיבות. זה נראה לי תקופה של גזרות שמד. מה זה הדבר הזה? צריכה להיות קריאה שלך, ביסמוט, לכל הגורמים להפסיק את המעצרים האלה. קודם כל כי הם לא חוקיים, למה? הם לא שוויוניים. או שתעצור את כל ה-80,000, אז זה בסדר, זה לא ראוי בעיניי, או שלא תעצור אף אחד. אתה לא יכול להחליט רנדומלית זה כן וזה לא. זה לא הגיוני, זה לא נכון.
הצבא ענה לנו מה העילות לעצור.
אני אומר לכם את הנקודות שלי. דבר שני, אני חושב שאם באמת רוצים להוציא חוק גיוס טוב, אז אולי - - -
אני יודע, אני לא אהיה בהמשך ואני מתייחס לדיון הבא שלכם, גיל הפטור חייב לרדת לגיל 23. אני אגיד לך למה, מי שרוצה ללמוד בישיבה שיתכבד וילמד, מי שלא רוצה ללמוד בישיבה, בגיל 23 הוא פחות רלוונטי לצבא, יותר עלות מתועלת, מצד שני שייצא למשק ויעבוד.
אבל המילואימניקים הם עלות? שיילך לשרת במילואים.
אני אומר את דעתי. לכן אני חושב שזה מה שנכון.
משה, בגיל הפטור הוא גם לא יילך לשירות סדיר וגם לא יילך לשירות מילואים?
לא, הוא יוצא לשוק העבודה. אני אסביר. עוד שתי נקודות לגבי עניין הפיקוח. צריך לעשות פיקוח אמיתי. בשירות המדינה היינו הולכים לגמול השתלמות, בכל גמול השתלמות, לא משנה אם אתה פרקליט מחוז, אתה הבוס, אתה רושם נוכחות. זה היה שלוש פעמים, זה היה מוגזם, אני לא דורש שלוש פעמים, פעם ביום מעבירים מסמך, רושמים נוכחות. זה טוב לכולם. אני אומר לך שברגע שאתה יודע שיש את המסמך הזה – לפני כן כולם היו כאילו רשומים בהשתלמות ואף אחד לא היה מגיע, זה מקנה סכום כסף לא גדול - - -
כולנו מכירים את זה. מהרגע שהתחיל הפיקוח הקטן הזה, לרשום נוכחות, זה לא נעים לך שאתה צריך לרשום את עצמך, אז אם אתה תשקר פעם אחת, אי אפשר גם בסשן השני, המספרים ירדו פלאים וקיבלנו אמת. לכן אני אומר, גם אחיי החרדים לא צריכים להתנגד לזה. אני מסכים איתכם שביומטרי זה משפיל, נקודה, סוף.
זה משפיל, כי גם לעובדים שלי אני לא אפעיל להם ביומטרי.
סעדה, אני עבדתי בהייטק, היה לנו - - -
חבר'ה, הוא הביע את דעתו, מה קרה?
לא, אבל מה משפיל בזה? סעדה, בהייטק אתה מאשר ביומטרי.
מה משפיל? כשאתה נוסע לחו"ל גם אצבע וגם פנים, מה הבעיה?
משה, תגיד משהו שהם אוהבים הם ישתקו, תגיד משהו שלא אוהבים הם קופצים עליך. קוראים לזה דמוקרטיה.
באמת בהייטק זה ביומטרי ולא נעלבתי ולא הרגשתי מושפלת.
הוא מביע את דעתו, מה קרה? ככה הוא חושב. הוא צריך לחשוב כמוכם?
מה שנכון לעובד מדינה נכון לתלמיד ישיבה. כמו שביקשתי מהפרקליטים שלי חובת נוכחות באופן הזה, מקובל עליי.
הוא אמר, הוא רוצה נוכחות אבל אחרת.
זה כן יוצר פיקוח, כי מפקח לבד לא עוזר. הרי למה לא הבאנו להשתלמויות מפקח? כי מפקח, ידענו שזה יהיה ישראבלוף ואם כל אחד רושם –
לגבי השאלה שלך לגבי גיל 26. אני אומר שהראייה שלי היא לצאת החוצה מהסנקציות. אני הייתי בעד לבטל את הסנקציות, לא רישיון נהיגה, אלה סנקציות לא אפקטיביות והן גם לא רלוונטיות לאירוע בכלל, מה עניין שמיטה להר סיני? מה עניין של אי יציאה מהארץ לאי לימוד? מה העניין של אי רישיון נהיגה? אולי נגיד להם ללכת מאזור מגוריהם?
בעיניי מה שנכון זה מה שאמרתי. אם היינו מתכנסים ואומרים לא שירת לא קיבלת, מה זה אומר? יש הטבות שנתעדף את המשרתים. בואו נגדיר אותן. נרוויח פעמיים, קודם כל נעשה צדק למי שמשרת, דבר שני, את אותו חרדי שלומד תורה ההטבות לא יעניינו, אבל אם הוא לא לומד תורה, הוא יגיד: אני עושה את החשבון, אם אני נשאר בישיבה ולא עושה כלום אני לא אקבל כלום, אבל אם אני אצא החוצה ואתגייס אני ארוויח אחר כך תעדוף בשירות המדינה, אבל תעדוף אמיתי, אני ארוויח תעדוף באקדמיה, אני ארוויח תעדוף במחיר למשתכן.
לכולם, גם לערבים. אני אומר לכולם.
די עם הערבים האלה, אתה לא רוצה - - -
אתה רוצה אותו בקוקפיט של האף-16?
לא, הוא מדבר על לא שירת לא קיבלת.
כלתי לומדת פה קרוב בבצלאל, יש שם המון אנשים, חבר'ה טובים, היא אומרת לי: משה, הם לא עשו צבא בכלל. המדינה מסבסדת אותם כל שנה במאות אלפי שקלים ואני שואל את עצמי למה.
שירות המדינה, תעדוף אך ורק למשרתים. מחיר למשתכן, למשרתים. אנחנו נרוויח, נגייס יותר, נתעדף את מי שמשרת יותר, וזה גם מקובל עליך, אין בינינו מחלוקת, ונעזוב את כל המעצרים האלה שהם רעה חולה, הם מפלגים, משסעים את החברה ולא נותנים כלום. בואו נפעל נכון, נדייק את זה.
הסנקציות שהיום קיימות הן לא נכונות, גם משפטית הן לא ראויות כי אתה לא יכול להגביל בן אדם מלצאת מהארץ, מכוח מה? על מה ולמה? עצם ההגבלה על מה? אתה מגביל יציאה מהארץ זה להגביל חירות של אדם, מתי אתה מגביל אותו? באיזה אירועים? אם אתה אומר שאתה לא תיתן לו תעדוף ברור שזה צודק. כשאני מגביל אותך מלקבל תעדוף אני אומר לך: סליחה, עם כל הכבוד - - -
לכן אני אומר גם מקל וגם גזר. ברגע שאתה לא מתעדף זה גם מקל וגם גזר. אבל אני קורא לכם, בואו נצא כולנו מהפוזיציה, בואו נחשוב נכון, זה טובת המשרתים, זה טובת החברה החרדית, כי זה יהיה נכון לה - - -
וזה טובת צה"ל, זה יגייס. וגם לכם, גיל הפטור למשל, למה אתם צריכים גיל 26? כולנו יודעים שזה לא נכון.
זה הנושא הבא, תודה רבה, אדוני.
אני אשמח רק, ביסמוט, לסיום, שתיקח את הדברים שאמרתי ואם תרצה אני מוכן לתת מזמני ולשבת איתך ונטמיע חלקים מהם.
אני זוכרת היטב מה אמרת, סעדה, על רישום נוכחות ואני ממש מסכימה איתך.
משה סעדה, יש דברים שאנחנו מסכימים ויש דברים שלא, אבל איזה מילה על רונאל פישר.
לפני חצי שעה ראיתי את זה, יש שופטים בירושלים.
בכל תוכנית טובה יש קאט פרסומות. אני מודה שהסתכלתי, הזדעזעתי מהדבר הזה. בבקשה, אדוני.
תקשיבו לאנומליה. רונאל פישר מבצע עבירה עם פרקליטת מחוז בפרקליטות, רות דוד, העבירות שהורשע בהן, מה שלא הורשע נגמר, הוא ביקש מאדם 150,000 דולר כדי לסגור לו תיק, קיבל את הכסף - - -
כן, אולי נדון בפיקוח, כל סעיפי הפיקוח כאן על בתי המשפט.
קיבל את הכסף, הוציא חומרים מסווגים מחקירה של ארגון פשיעה, אברג'יל, נסע לחו"ל, העביר לנחקר, הודיע לנחקר בזמן אמת מתי הוא נעצר, שיבש את החקירה של כל התיק, הכול עם רות דוד פרקליטת מחוז, ולסיום, תיק שלא היה כדוגמתו בארץ, היה פרקליט שליווה את התיק של אברג'יל, ידעו שהוא הפרקליט הכי טוב, היום הוא פרקליט המחוז ניסים מרום, אמרו אם אנחנו רוצים לסכל את התיק בואו ניירט אותו מהתיק. תכננו איך מיירטים פרקליט מהתיק. רות דוד הייתה פרקליטת מחוז, הכירה אותו, הציעה לו כל מיני דברים כדי להוציא אותו מהתיק כדי להכשיל את התיק.
תיקחו כמה שנים המצרף של העבירות, 26 שנים לכלא על מצרף העבירות. אז לא ציפיתי ל-26. לפני שלושה חודשים אמרתי לציבור, האירוע הזה נסגר, הוא הולך לקבל עבודות שירות, אמרו לי: איך אתה יודע? אמרתי להם: אני לא נביא, אני יודע את זה ממידע מבפנים. הוא קיבל עבודות שירות. העונש המצרפי על זה 26 שנות מאסר. אתם מבינים מה זה אומר? שאין דין ואין דיין במדינת ישראל.
אין ערעור כי הפרקליטות הסכימה לעבודות שירות.
לא, לא היה עסקת טיעון. מה שהיה, שני דברים שאני מחדש לכם. נכנסו לתוך החדר הסגור יחד עם הפרקליטות, סגרו את העונש תשעה חודשי עבודות שירות, אמרו שלא נגיד את זה. הגשתי תלונה לקולה, הוא שאל איך אני יודע, נתתי לו בדיוק איך אני יודע, אמרתי לו תראה בסוף שאני צודק. דבר שני, השופט אמר בתיק הזה דבר חשוב, הוא אמר לרונאל פישר: אם צריך להכניס מישהו לכלא זה את משה סעדה ודובי שרצר. זו תורה, זו שכרה.
שרצר, אל תגיד יותר את השם הזה, אני מציע לך.
רק חשוב להבין שכרגע כשהוא נתן תשעה חודשי עבודות שירות זה לרונאל פישר, על פי אמת המידה הזאת רות דוד, שעדיין לא נגזר דינה, תקבל פרס.
אתה, מתי אתה מתחיל לרצות את העונש?
אבל חוק מח"ש עובר, יהיה דין ויהיה דיין.
לא יעבור. אני מציע לך, אל תגיד דובי שרצר יותר, יש עליו קופת שרצים, אתה יודע את זה.
תודה רבה, אדוני היושב ראש. מלבד הפסקת הפרסומות, שזה לא נושא הדיון, אז אני לא אתייחס לחבר הכנסת סעדה, אבל אני רוצה להגיד שאני רוצה פעם שנייה בשבועיים להסכים עם חבר הכנסת סעדה בנושא הגזרים או התעדוף בכל מקום שאנחנו צריכים לייצר למשרתי המילואים ולמשרתי צה"ל וכוחות הביטחון בכלל.
אני הגעתי מוכנה לדיון על סעיפי הדיון, ל-49 ואחר כך להמשך על גיל הפטור, אבל התחושה שלי, ואני אומרת את זה לדעתי כל פעם שאני מתבטאת כאן, בסוף יהיה נוסח מאוד מאוד יעיל, ויבדקו את הנוכחות ככה והפיקוח יהיה ככה ומשרד החינוך יהיה ככה וצה"ל יגיד ככה, אבל הוא לא מועיל, הוא לא אפקטיבי בכלום.
אני אומרת את הדברים כאמא לחיילת ואמא למי שעוד חודשיים יהיה חייל ואומרת את זה כמי שהייתה חיילת ושירתה בתפקיד מבצעי בשב"כ ואני אומרת את זה כאשת מילואימניק. בעלי ביום ראשון האחרון יצא לעוד סבב מילואים עם חטיבה מתמרנת ל-60 ימים. הם עכשיו באימון בצאלים והחל ממחר או מוחרתיים הם יתפסו גזרה והוא הולך לשם למרות שהוא בגיל הפטור כי אין מספיק חיילים והוא לא רוצה שהחברים שלו במילואים יישחקו, והוא רוצה, בגלל שלהם יש ילדים צעירים יותר, שהם יוכלו להגיע הביתה כשאנחנו איך שהוא מצליחים להתנהל, הילדים שלנו, כמו שאמרתי, קצת יותר בוגרים, משרתים בעצמם.
ואנחנו נשב פה סעיף אחר סעיף ונשפר ונכניס תיקונים ותקנות ובסוף לא יהיו מספיק חיילים. החוק הזה, אדוני, לא יהיה אפקטיבי. אני חוששת שבעלי ואלפי החברים שלו במילואים יסיימו את הסבב הזה של 60ימים בסוף פברואר וייקראו פעם נוספת ב-2026, הם ייקראו לעוד 60 ימים או 90 ימים או 100 ימים, לפי הצורך הביטחוני, גם בשנה הבאה.
ואני אגיד לך עוד משהו, יצא שאנחנו גם גרים ביישוב קו עימות בצפון ואני לא רוצה לחזור ל-6 באוקטובר. כשאני יוצאת בבוקר לפני שהבת הצעירה שלי עולה על האוטובוס הצהוב אני רוצה לראות את ג'יפ הסיור הצה"לי, אני לא רוצה יותר רק מצלמות, ואני רוצה לדעת שסוללת הארטילריה מימין מאוישת לגמרי וסוללת כיפת ברזל משמאל מאוישת לגמרי, ובשביל זה צריך חיילים.
אז אנחנו יוצאים מהבית ומתגייסים בהמונינו. ואדוני, חבר הכנסת פרוש ואדוני חבר הכנסת אזולאי ואדוני חבר הכנסת יעקב אשר, חיכינו לכם ב-7 באוקטובר ולא הגעתם, אבל אנא אפשרו למי שלא לומד כן להגיע. אנחנו לא נימדד בסוף בחוק הזה על הפיקוח, על טביעת האצבע הביומטרית או לא, אנחנו נימדד אם נוכל להבטיח ביטחון לאזרחי ישראל ולמשק להתנהל, לאנשים, במקרה כמו בעלי אבל כמו באמת אלפים נוספים, להמשיך להחזיק את המשק, גם את המשפחות הפרטיות שלהם אבל גם את העולם הכלכלי בישראל ובכלל את מדינת ישראל כמדינה צומחת ומשגשגת.
הדרך היחידה לצאת ממילואים זה להיפצע. היום אין לנו כוח אדם, מי שנפצע יוצא ממילואים, לא מחליפים אותנו שם. אין אף אחד שמחליף אותנו במילואים.
יש לי שאלה. הם לא דיברו לסעיף, אז אני צריך שלושה משפטים בבקשה, אדוני.
היועצת המשפטית, מה הבעיה החוקית בזה שיעברו, אני יוצא מהארץ, אני נותן גם טביעת אצבע וגם תווי פנים, צילום פנים, מה הבעיה לעשות את זה? ואז לא צריך שום דבר. באים, עומדים, שלום, נכנסים פנימה. מה הבעיה עם הסיפור של בדיקת הנוכחות? אני רוצה להבין מה קורה עם זה. אני גם נגד מעצרים, אני בעד מי שלא נותן לא מקבל. לא רוצה מעצרים, גם אין לי מספיק מקום.
אני רק רוצה להגיד משהו לנשמות של האנשים פה, גם אצלנו משרתים במילואים 340 יום, גם אנחנו, כמו שאר המשפחות או עוד משפחות, קיבלנו דפיקה בדלת, אי אפשר לעשות יותר הבדל בין דם לדם. אני מדבר לנשמה וללב ולא לצד החוקי, שיהיה לנו בהצלחה.
תודה, מיקי, על הדברים. חבר הכנסת סולומון.
אני יודע שנאמרו עוד דברים בזמן שלא הייתי כאן, אבל אני אשתדל להתייחס קצת לדברים שאנחנו דנים בהם, גם בהמשך לדיון של הוועדה ביום חמישי האחרון בנושא סעיף הפיקוח. אני רוצה להמשיך באותה גישה שהתייחסתי עניינית נטו לסעיפים, אז אני מבקש אם אפשר לאפשר לי כמה דקות ברציפות, אני אשמח לעשות את זה בזריזות. אם יש הערות כמובן של הייעוץ המשפטי אני אשמח לשמוע.
אז אפתח בכך שכולנו סביב השולחן מסכימים שסעיף פיקוח משמעותי מהווה אחת מאבני היסוד לחוק. באופן מיוחד זה סעיף שלכאורה לא אמורה להיות עליו מחלוקת בכלל. כולם, כולל חברי הכנסת החרדים וההנהגה הרבנית, צריכים לתמוך בהחלת פיקוח משמעותי ורציף ואפקטיבי. הרי אמרו פה חברי הכנסת החרדים לאורך הדיון, ואנחנו שמענו את זה כמה וכמה פעמים, מי שלא לומד אני לא דואג לו. אמנם להגיד מי שלא לומד שיתגייס לא נאמר, אבל עדיין מי שלא לומד, ברור לכולנו שצריך שיהיה כבר דיון אחר לחלוטין.
לכן המטרה שלנו לוודא מי לומד ומי לא היא מטרה משותפת של כולם כאן. אגב לכן יש משגיחים בישיבות. אני למדתי בישיבה, יש משגיח בישיבה, מטרתו היא לא לפקח במובן השלילי של הדבר, אלא לדאוג שהמטרה מיושמת, שאתה תספיק ללמוד, שיש לך חברותא ושיש לך את הדברים האחרים. לכן לכולנו חשוב שמי שבא לישיבה ילמד ולא יתבטל גם בהיבטים אחרים.
אני אומר עוד נקודה אחת לפני הסעיפים עצמם. בסעיף הפיקוח הקיים כיום נמצאות גם הישיבות הציוניות. הנושא הועלה על ידי משה גוטמן וחברי שנמצא פה אורי פינסקי ביום חמישי בלילה ואני רוצה לחדד כמה דברים בהקשר הזה. הישיבות הציוניות הוכיחו במהלך השנתיים האחרונות נכונות לגיוס סדיר ומילואים בהיקפים חסרי תקדים. לאורך השנים כלל התלמידים מתגייסים לשירות בצבא ובאחוזים ניכרים לתפקידי לחימה, הרבה מכפי היחס שלהם באוכלוסייה הכללית. הישיבות הציוניות לא צריכות להיות תחת פיקוח של משרד הביטחון, למה? כי הוכחנו, יש הוכחה ברורה, ערכית, אפילו תורנית, שהגיוס לצה"ל הוא לא איזה שהוא עול אלא מצווה ולכן אני חושב שהפיקוח עליהם לא נצרך, כפי שאמרו כאן מנהיגי הישיבות, גם משה גוטמן וגם אורי פינסקי.
ועכשיו לסעיפים עצמם. לעניין סעיף 49א, לעניין מספר המפקחים. אני חושב שיש לקבוע בחקיקה את מספר המפקחים ואני רוצה להציע שתי חלופות. אני אשמח לתת אותן אם תרצו שאני אמסור לכם. אפשרות אחת, מספר המפקחים לא יפחת ממחצית מספר הישיבות לפי פרק ג'1 לחוק. האפשרות השנייה זה מספר המפקחים ביחס של מפקח על כל 100 תלמידי ישיבה או מספר נמוך יותר, תלוי מה הכמות בישיבה. זה לעניין הסעיף הזה.
לעניין סעיף 49ב, אני מציע כאן ביחס להערה בפתיחה בנוגע לישיבות הציוניות, כי בסעיף קטן (ד), זה בהמשך לדבריי קודם לכן, יימחקו המילים ישיבת הסדר וישיבה גבוהה ציונית, וגם אותו דבר בסעיף 22א ו-22ב. במקום לכתוב כהגדרתן, תשתנה ההגדרה ואז הדיבור הוא על ישיבה ולא על ישיבות ציוניות כאלה ואחרות. ברגע שיהיה כתוב 'ישיבה כהגדרתה' אתה פותר את כל העניין הזה של הפיקוח גם על הישיבות הציוניות.
סעיף 49ג, לעניין מספר הביקורות שייערכו על ידי המפקחים. יש הערה שהכנסתי, אבל אני אגיד דבר כללי. בסוף הבדיקות האלה, מטרתן אחת, מי שלא לומד ומי שלא נמצא בישיבה צריך למלא את חובתו למדינה בשירות צבאי כזה או אחר. לכן זה לא פיקוח, לכן אני גם לא אוהב את הפיקוח באמצעים דרקוניים כמו מצלמה, כי זה כאילו לפגוע בכבוד האדם, אבל בסוף אני רוצה שראשי הישיבה ומנהלי הישיבות יראו בזה ערך בפני עצמו, לכן הפיקוח הוא לא בדיקה וחוסר אמון כלפי אדם כזה או אחר, אלא הבנה שמי שלא בישיבה הוא חייב להתגייס. לכן אנחנו צריכים לשמור על יכולת בדיקה אמיתית של הלומדים בישיבה וגם אמינות של הצהרותיהם, לצערנו כבר היו דברים מעולם.
לעניין החלפת הבודקים במפקחים, כעיקרון אני בעד שעובדי מדינה ואנשים שמפוקחים על ידי משרד ממשלתי יטפלו בביקורות, אבל מה יהיה עד שימונו כל המפקחים האלה? ברגע שיהיו מפקחים אני בעד, אבל צריך לשים לב שבינתיים עד שראשי ישיבה, המנהלים, לוקחים את האחריות הזאת ויכולים להצהיר בכתב על העניין אנחנו חייבים שהפיקוח הזה יהיה, אחרת אנחנו עלולים לאבד את כל העניין.
ל-49ו, פה אני שמח שאושרה הצעתי לעניין הרשימה. הצעתי את זה וכולם כאן אישרו והסכימו, שבסוף הרשימה שעוברת ממשרד החינוך, רשימה מסודרת שבה יש גם תעודת זהות, גם מקום מגורים, כל הפרטים הנדרשים, היא הופכת להיות העוגן של הרשימה שבאמצעותה צה"ל יכול לתכנן את הסד"כ לגיוס, היא טובה לכל הצדדים פה וזה הוסכם. אז אני מקווה שהדבר הזה יישאר עד הסוף.
מתוך המוסד החרדי, לא מתוך הישיבה.
בסוף כיתה י"ב או גיל 18 יש לך רשימה של מי שסיים, לא משנה איפה הוא למד.
אבל יש הגדרה של בוגר שהוא צריך להיות שנתיים בארבע שנתי, שזה לא נכון, זה צריך להיות רק מי שסיים.
הדיוק שלי הוא לא על איך אתה מגדיר אחר כך כחרדי, אלא רשימת העוגן צריכה להיות רשימה שמתקבלת על ידי משרד החינוך בסוף גיל 18, שהרי הוא מתגייס בגיל 19 או בגיל 20.
נכון, אבל דווקא הסכימו כאן כל חבריי בעניין הזה. בעניין הפיקוח, אדוני היושב ראש, אני אומר שני דברים. אני חושב שאדם, תלמיד ישיבה, שלא נכח בפעמיים רצופות של פיקוח, של בדיקה, זה בעייתי מאוד מאוד. גם מבחינה אמיתית מהותית, אדם שלא נכח פעמיים ואין הסבר מדוע הוא לא נכח, אין טענה, אולי חולי, אולי משהו מסוים, ברגע שבן אדם לא נכח פעמיים רצוף אני חושב שזה מספיק, ושלוש פעמים במשך שנה שלמה, לא רצוף, אני חושב שזה מספיק ברור בהקשר הזה. שוב אני אומר בעניין הזה, בעיניי פעמיים רצוף זה מספיק אבן בוחן כדי לבדוק את זה ושלוש פעמים בשנה.
הדבר הנוסף שלי, מוצע להקטין את האחוזים לאי נוכחות בישיבה ל-5% למתן אזהרה, יכול להיות שה-5% האלה הם בגין בעיות שנוצרו, אז אפשר כמובן להוריד את האחוזים האלה, ו-10% למי שהדבר הזה חוזר על עצמו פעמיים. האחוזים האלה מעידים על זה שאנחנו כבני תורה חפצים ללמוד תורה ומי שלומד תורה זה ערך עצום למדינת ישראל, אבל לא יכול להיות שאני מצהיר כך ועושה פעולה אחרת. אני חושב שזה חלק מהערך המשמעותי של לימוד תורה וחיבור בין ספרא לבין סייפא.
הדבר האחרון, מוצע להוסיף כי תלמיד שחל עליו סעיף 49ז, שדיברנו קודם לכן, יוטל עיצום כספי על המוסד ועל בעל התפקיד בישיבה שהצהיר לגביו. ואז אני יודע שסגרתי את כל האירוע. אני אומר את הדברים האלה לא ממקום של חלילה זלזול, אני אומר את זה אחרי שהרבה זמן חשבתי על העניין הזה כי אני באמת רואה ערך עצום בלימוד התורה ובישיבה, אבל ברגע שאנחנו נותנים הרבה פרצות אנחנו יוצרים מצב של בפני עיוור אל תיתן מכשול.
תודה רבה לך, חבר הכנסת סולומון. חברי הכנסת החרדים, אל תכעסו, אבל דיברתם ביום חמישי, והחברה האזרחית, מי שהיה פה ביום חמישי דיבר ומי שהלך אז מה לעשות, אבל מאחר ששבות ביקשה. אנחנו נעשה הקראה של הסעיף הבא, חברי הכנסת לא ייפגעו אם היא תדבר ראשונה, היא תהיה ראשונה, אז בבקשה הקראה ולאחר מכן נצא להפסקה קצרה.
קודם כל צור, האיש שלי, יצא השבוע שוב לסבב מילואים ואתמול הבן שלי, בן חמש, רצה שאבא ירים אותו ואבא יכול היה רק לעשות איתו פייס טיים ולא להרים אותו בידיים ולכן אם יש אבות שלא יכולים להרים את הילדים שלהם בידיים, שהם מתייצבים שוב ושוב למילואים, יתכבדו מי שרוצה ללמוד תורה ולא להתייצב וישימו את האצבע בביומטרי. זה כל כך בסיסי.
אני כל פעם מתפעלת מחדש מהדיון הזה. תבינו את הפער, אנשים לא יכולים להרים את הילד שלהם כי הם מתייצבים שוב ושוב למרות שאתם חסרי אחריות, הם מתייצבים כי אכפת להם מהמדינה ופה מדברים האם זה בסדר לשים את האצבע. אז מותר לשים את האצבע הביומטרית, אם זה שהתעכבת ושנתיים וחצי לא הגעת ואתם עושים לנו אמברגו של חיילים, אם בשנתיים האלה הוכחת שאי אפשר לסמוך עליך אז צריך את האצבע שלך כדי שאנשים יוכלו להאמין שמתי שהוא הם יוכלו לחזור לחיים שפויים ולהמשיך לעשות מילואים. אנחנו לא רוצים להזדכות על הזכות הזאת, אבל אנחנו כן רוצים שהיא תהיה שפויה ובעיקר תקיים את הביטחון.
אז הוגנות בסיסית, הביומטרי זה הדבר היחיד שיעבור בפיקוח, זה לא מוזיל. אני הייתי עוזרת שופטת במחוזי בחיפה, העברתי אצבע כל בוקר וכל צוהריים וכתבתי פסקי דין. אז מי שרוצה ללמוד תורה יכול להעביר ביומטרי.
לגבי גיל הפטור, הוא יוצר נזק כפול, גם תעסוקתי וגם מבחינת הגיוס, לכן הדבר הנכון לכתחילה הוא להעיף את גיל הפטור, הוא להגיד חבר'ה, מי שלא מתגייס לא יקבל, מי שכן מתגייס כן יקבל. ופשוט מי שמקבל את ההחלטה יפנים את המחירים שלה. אם הוא בוחר לא לקחת חלק בזכות של הגנת הבית הוא לא יקבל את כל מה שיש לבית הנהדר הזה של מדינת ישראל להציע.
אם לא הולכים על המודל הזה, למרות שבעיניי הוא הכרחי במיוחד אחרי המלחמה או תוך כדי, אנחנו עוד לא בסיומה, תורידו אותו לגיל 22. ברגע שמישהו חמש שנים, כמו ההסדר, למד, החליט ללמוד ולא התגייס, אין בעיה, שיילך לשוק העבודה ויפנים את המחיר ותעדיפו לוחמים ומי שישרת שיקבל הרבה הרבה יותר ממנו, אבל תשחררו את הנזק הכפול שהחוק הזה עושה כי זה פוגע גם בגיוס וגם עובד על כולנו בעיניים כי זה לא יביא לנו עוד חיילים, הפטור הזה, וגם בכלכלה.
(היו"ר ינון אזולאי)
צוהריים טובים, חנניה אבן חן, הלום קרב, היתקלות עם מחבלים ב-2016, הוכרתי. אני רוצה לדבר על נושא של ערכים ולדבר מה קורה כששולחים מישהו לחזית או לעשות משהו, ביום שאחרי איך אנחנו מסתכלים עליו, ואני שואל את חבר הכנסת פרוש איפה אנחנו מונחים בסל הערכים, אנחנו, כוחות הביטחון, בתחתית הרשימה או בעליית הרשימה? כי גדול שימושה מלימודה, ככה לימדו אותנו תמיד.
גם אני בא מבית חרדי ואני חושב שהמאבק בין הכוחות על גיוס או לא גיוס הוא מאבק חסר תועלת. יש את הציבור הדתי לאומי שאפשר ללמוד מהם איך הם לומדים ואיך הם מתגייסים, אפשר להעתיק מהם את זה, וכל הנושא הזה של החוק, לא יעבור וכן יעבור, זה כאילו המלך לא יודע שהוא עירום. זה לא יעבור, לא ייתנו משום צד, אז שווה ללמוד את זה מהדתיים הלאומיים, כי בעצם המערך הצבאי היום חסר כוח אדם והאופציה היחידה לצאת מהמערך הצבאי זה או להגיע לגיל 40, 41, או להיפצע, כי אין לנו חיילים.
אין לנו מי שמעבה לנו את העמדות ואחים וחברים עושים סבב ועוד סבב ועוד סבב ועוד סבב וזה לא נגמר, והנה עוד אח נפצע ועוד אחר בהיתקלות ועוד חבר אחר הלם קרב, והם לא רוצים להודות כי אם הוא יודה מי יילחם? הוא אומר בפירוש: אם אני אודה שאני הלום קרב אני יוצא מהמערך, מישהו אחר ייכנס במקומי? אין אף אחד אחר.
אני שואל מבחינה מוסרית מה קורה פה, הרי מאז ומעולם על חרבנו אנחנו חיים וגם לומדי התורה על חרבם הם חיים ומאז ומעולם היו לנו אויבים, עוד לפני קום המדינה, יש את מאורעות תרפ"ט וכאלה ותמיד ידענו להגן על עצמנו ולא הסתכלנו באמת באיזה דת אנחנו מחזיקים כי כל הדתות מסכימות שאנחנו צריכים להגן על עצמנו. המקום הזה שכביכול לומדי התורה מתנגדים זה דרשני אחד גדול, כי מי אנחנו? מה אנחנו עושים פה ולשם מה נשלחנו? לא יודע.
אני דור 11 פה בארץ ואני שואל באמת, אנחנו לא אוהבים את המדינה? אנחנו אוהבים את המדינה? אנחנו פטריוטים? ואם כן, איפה זה בא לידי ביטוי? גדול שימושה מלימודה וזה לא צחוק, כי אנחנו בסוף הולכים ומגנים ואנחנו בשעת מלחמה וכל אחד נדרש בשעת מלחמה לתת יד. גם דוד המלך נתן את הדעת על הנושא הזה וגם הרמב"ם, אין מי שלא נתן את הדעת על הנושא הזה.
אז בדיני שמים אני מאמין שנגיע למעלה ו-120 אנשים ייתנו את התשובות שהם רצו לתת, אבל בדיונים פה אני חושב שאין לנו להתחמק מזה. הפצועים שלנו נאבקים על הזכויות שלהם והמדינה קורסת תחת הנטל מול הרבה חזיתות. זה מה שיש לי להגיד, חבר'ה, שימו לב למוסר שלכם, יש דור שמסתכל קדימה, איך אתם מגדירים את זה, האם נושא המדים הוא קדוש, האם מה שאנחנו עושים זה חשיבות או שאנחנו סתם עושים משהו של פראיירים.
בואו נגיד את האמת ומשם נתקדם לאן אנחנו רוצים לחתור, בואו נשים על השולחן שאנחנו דבר ראשון מסכימים שהדבר הזה חשוב. אם לא נסכים שחיילי צה"ל והגזרות והביטחון שלהם חשוב אז אנחנו נתווכח איתם עד מחר שהם יבואו לגבולות, אבל אם הם יבינו איתנו ביחד שזו משימה לאומית, לא שלי אלא של כולם, אז הם יסכימו וכל אחד יוכל להתגמש.
אני שומע בוועדות המון וכל אחד אטום בעמדה שלו וכל אחד חוזר על המנטרה שלו. חבר'ה, שימו לב, אתם באים לדבר בשם אנשים, אתם בוגרים, זה לא גנון, תעשו תיאום ביניכם, חברי הכנסת, תתאמו מה אתם אומרים ביניכם, במקום לחזור על מנטרה שכל חבר כנסת חוזר על מה שהחבר שלו אמר, חבל לכם על הזמן והקייטנה פה סתם מצחיקה. זה קומי, זה באמת להביא פופקורן, ובסוף החיילים שלנו שומרים והחיילים שלנו מופקרים, זו הבדיחה הגדולה על החשבון שלנו. חבר'ה, שימו לב, המוסר שלנו מידרדר שבכלל אנחנו מדברים על הנושא הזה, איפה המוסר שלנו? איך אנחנו בכלל באים הביתה לילדים שלנו? איך אנחנו מסתכלים לכוחות הביטחון כשמי שלומד תורה לא נושא בנטל? שנייה אחת, מה קורה פה? אנחנו לא בשיבת ציון? אנחנו לא חלק מהיהדות? אנחנו חלק מהיהדות?
אנחנו יכולים להתווכח על הרבה דברים או לא להסכים על הרבה דברים, אבל דבר אחד, המדינה היא שלנו, המדינה היא ליהודים ואנחנו צריכים להגן על עצמנו, אף אחד אחר לא יבוא להגן עלינו, אף אחד אחר. את לא רוצה שהבן של השכן יגן עלייך, את רוצה שהבן שלך יגן עלייך, כי זה הבית שלנו. עצם זה שהחרדים מפילים על הציבור השני את הנטל הזה, אני חושב שזה פגם מוסרי ערכי גם ללומדי התורה וגם לנו בכלל שאנחנו נכנסים לפינה הזאת. חבר'ה, תתעוררו, אנחנו במלחמה.
(היו"ר בועז ביסמוט)
אבל אני רוצה להעלות משהו אחר לגבי הוועדות של משרד הביטחון. יש לי חבר שהתאבד, לא רוצים להודות בזה, בשבת, זה לא סתם מה שקורה פה, חבר'ה, יש מי שנושא בנטל והם שמים את נפשם אחר כך ומאבדים אותה. תתעוררו, צריכים עוד אנשים. זה חיים ומוות פה. סליחה שאני אומר את זה ככה, אתם כאילו מרחפים, אתם לא יודעים מה קורה באמת בשטח. תתעוררו. חבר'ה, קחו אחריות בוגרת. תודה רבה.
תודה על הדברים. אני עובר לחברי הכנסת. מטי צרפתי תהיה הראשונה, אבל מישהו מהחברה האזרחית שצריך לצאת, אני מקווה שחברי הכנסת יתחשבו כי הוא צריך לצאת אוטוטו, פרופ' אשר יהלום מחוג הפרופסורים לחוסן לאומי. זה בסדר מבחינתך, מטי?
אני פרופ' לפיזיקה מאוניברסיטת אריאל, חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי. הקשר שלי בצה"ל היה קשר של 23 שנים, 20 שנים אחרונות הייתי לוחם חרמש במילואים. אני לא רוצה להיכנס כאן לסעיפים ולתתי סעיפים, אני רוצה ממעוף הציפור כמה עקרונות כלליים ואני מקווה שדבריי יישמעו.
יש, אני חושב, חובה לריבון לנהוג בשוויון והגינות עם כל האזרחים וזה גם לכל עניין החובות שלהם כלפי המדינה, גם בכל מה שקשור לשלילת חירות, ובסופו של דבר שירות צבאי זה שלילת חירות, וגם בנושא של סיכון חיים. שירות צבאי הוא ייחודי ומיוחד ביחס לכל החובות האחרות שיש לאזרח. יש חובות, כמו תשלום מיסים, גם שירות צבאי הוא סוג של מס שאנשים משלמים, יש לזה היבטים כלכליים, אבל זה החלק הקל, כי פה אפשר לפצות, אבל בוודאי לא ייתכן לדרוש מאזרח אחד מאות ימי עבודה, שלוש שנים של שירות סדיר זה מאות ימי עבודה, ומאחר לא לדרוש כלום, זה לא יעלה על הדעת. להיעדרות משוק העבודה, גם בשוק הסדיר וגם במילואים, יש השלכות קצרות טווח, מפסידים את התגמול על אותם ימי עבודה, יש גם השלכות ארוכות טווח, מפסידים ניסיון, מפסידים אפשרויות קידום וגם לצערנו מפסידים מוניטין אצל המעביד כי לא כל המעבידים מקבלים בעין יפה שהעובד נעלם להם והם צריכים אותו, בשביל זה הם שכרו אותו.
הנושא של שלילת חירות, זה נושא קרדינלי, זה לא נושא שבאמת ניתן לפצות עליו פיצוי כספי וכשהמדינה שוללת חירות של בני אדם היא צריכה לעשות את זה בצורה שוויונית. סיכון חיים זה נושא קרדינלי אפילו יותר כי זה דבר סופי, ברגע שהחיים נשללו אי אפשר להחזיר אותם, אי אפשר להשיב את המצב לקדמותו וזה גם נכון במידה מסוימת, דיבר פה החבר על נושא של פציעות בגוף ופציעות בנפש, לא תמיד אפשר להחזיר וחייבים לקחת את זה בחשבון.
כשאני אומר כל האזרחים זה כולל גם את החרדים, אבל לא רק את החרדים, זה כולל את כל האזרחים, גם אלה שהם לא יהודים, ובמקרה שיש בעיה של חוסר נאמנות צריך לקחת את זה בחשבון בשיבוץ לתפקיד, אבל לא לוותר על החובה של הריבון לנהוג בשוויון כלפי כל האזרחים. גם אם יש גורמים שחולקים על מדיניות הממשלה, הזכרת את אחים לנשק או כל מיני אנשים, בעיניי הזויים, שמאמינים שהמדינה יכולה לקבל הגנה על ידי חתימה על ניירות עם אויבים, והם סוברים שבשל אי הסכמתם למדיניות כזאת או אחרת של הממשלה זה מקנה להם זכות להתחמק, גם בתחבולות, אנחנו יודעים את תופעת הפסיכיאטרים, על כל הדברים האלה צריך לתת את הדעת.
יחד עם זאת יש חשיבות רבה לערך לימוד התורה ולשימור המורשת הרוחנית של עם ישראל. זה לא במקום שירות, אפשר לעשות שירות ואחרי כן ללמוד בישיבה, אפשר לעשות גם וגם. עושים את זה, אני עשיתי את זה, הבן שלי עושה את זה, אפשר לעשות את זה.
התרומה הגדולה שהציבור החרדי תורם לעם היהודי בהיבט דמוגרפי זה שמירה על אורח חיים צנוע מבחינה חומרית, זה דבר שצריך להעלות אותו על נס, לשבח אותם על כך ולא לצאת בגינויים ובכל מיני מילים לא ראויות. ויחד עם זאת ביהדות לא מסתמכים על שיקולים מיסטיים, כתוב לא סומכים על הנס, ויש חובה להציל באופן פיזי. אם הבן שלי מוישל'ה נפל לבור, אני לא אומר תהילים, אני לא לומד תורה, אני לא לומד דף גמרא, אני הולך לבור ומוציא אותו מהבור. יש חובה ביהדות להשתתף במלחמת מצווה, מלחמת מצווה זה להציל את עם ישראל מיד צר. גם לשחרר את ארץ ישראל מכיבוש ערבי, מכיבוש מוסלמי, זו מלחמת מצווה, זאת חובה דתית.
אין רצוני כאן להיכנס לפרטי החוק, לרבות עונשים וסנקציות על מי שיפרו אותו, יש כאן בעיה עם אוכלוסייה שהתרגלה לא לשאת בחובות אזרחיות ונדרש מהלך מדורג כדי להכניס את האוכלוסייה לנורמה של שירות. על ההדרגה וגישור הפערים מופקדים פוליטיקאים, אתם, משני הצדדים, לא ערכאות משפטיות שפועלות לפי ערכים מופשטים שלא מקובלים על כלל החברה.
החובה של הצבא לעשות את תפקידו כגוף שמופקד על הביטחון ולא לנסות לחנך לערכים שאינם מקובלים על כלל החברה. החובה של הצבא היא לאפשר לכל חייל לחיות לפי אמונתו, לרבות איסור על חילול שבת ולא תמיד מקפידים על זה, בדידי הווה עובדא, אספקת אוכל כשר, מתן זמן לתפילה, כיבוד ימי שבת וחג וכו'.
אדוני, אני שירתי בצבא, יש ואין. בקיצור זה מה שיש לי לומר, תודה רבה לכם על ההקשבה.
קוראים לי שילה מרום, אני בן 35, אני נשוי, אב לארבעה ילדים, גר ברמת הגולן, אני מלמד במכינה קדם צבאית במושב קשת ברמת הגולן ואני גם עשיתי הרבה מילואים במלחמה הזאת.
אני אתחיל מהנקודה הזאת, אני שייך לפלוגת שריון, הפלוגה עשתה מעל 350 ימי מילואים במלחמה, היינו בחזית הלחימה, בחלק הראשון הובלנו את אוגדה 98, בקיצור היינו בשיא הלחימה. אני אישית לא עשיתי את ארבעת הסבבים, לפני הסבב השלישי תרמתי כליה לחולה דיאליזה אז פספסתי את הסבב השלישי, אז יש לי בערך 230 ימי מילואים, אבל הסבב הרביעי כבר היה בסדר.
ארגון חרדי. מהרמאים האלה, מהגנבים האלה.
כולנו רוצים להקשיב וכולנו מתרגשים ומצדיעים.
הוא נתן כליה. לא ארגן, הוא נתן והוא שירת.
אני אתחיל משירות המילואים. בפעם הראשונה שהקפיצו אותנו לעזה, הייתה לנו איזה הפוגה ואז הקפיצו אותנו חזרה אחרי יום אחד, אני הסעתי את הילדים שלי להורים כי אשתי הייתה בעבודה ותוך כדי נסיעה הילדים שלי אומרים לי: אבא, אנחנו לא רוצים שתמות.
ואני צריך ללכת עם המחשבות האלה בראש כשאני נכנס לעזה יומיים אחרי זה כשהילדים שלי מבינים שיש השלכות למה שאני עושה. אני הולך להיכנס ללחימה והילדים שלי מבינים שיכול להיות שיהיו השלכות הרות גורל והם אומרים לי: אנחנו לא רוצים שתמות. אמרתי להם מה שאמרתי להם, אבל האמת שגם אני באופן אישי לא רציתי למות. אני יודע שיש אנשים שמכנים את הציבור שממנו אני בא כת אוכלי מוות, אבל אני באופן אישי לא רציתי למות.
קוראים לציבור הזה לב גדול, מוח קטן.
כן, זה ברוך ה' גם כן נכון.
ככה קוראים לציבור הדתי הלאומי, לב גדול, מוח קטן, משתמשים בהם.
כן, זה גם נאמר, אבל אני מדבר על דברים אחרים. אני לא רציתי למות והשאלה שאני שואל, איך יכול להיות שבן אדם הולך להיכנס לתוך לחימה בידיעה שיהיו השלכות הרות גורל למעשים שלו, להחלטות שלו, ובכל זאת לתפקד. מה שאני אומר כאן זה הידיעה שאנחנו רצינו להילחם ברוע, הרוע שאנחנו ראינו ב-7 באוקטובר והרוע שנמצא מסביבנו, אנחנו רוצים להכרית את הרוע הזה, ויותר מזה, אנחנו רוצים להילחם למען הטוב של עם ישראל.
יש הרבה טוב בעם ישראל ואנחנו רוצים לבטא את הטוב הזה, אלא שהאירועים האלה שבהם אדם חושש לחייו הם לא קורים פעם אחת במהלך הלחימה, זה לא רק נכנסת, זה קורה כמה פעמים, הפעם האחרונה שזה קרה זה היה לפני כמה חודשים כשהפלוגה שלנו השתתפה במבצע החילוץ של ג'ודי ויינשטיין וגדי חגי, גם שם חששנו מזה, וכדי לתפקד במצבים כאלה שבהם אני חושש לחיי באמת, פחד מוות לא כמטפורה אלא באמת באמת אני חושש לחיי, צריך להיות מאוד מאוד רתום למשימה ולהזדהות עם התכנים ועם הערכים שבשמם אתה נלחם.
אני יכול להגיד בדרך אגב, כיום המ"פ שלנו שהוא מ"פ מצוין, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אנושית, אחת הסוגיות שהכי מטרידות אותו היום זה רתימה של הכוח הלוחם למען המשימה, גיבוש של כולם סביב היחידה הלוחמת ורתימה של הכוח הלוחם למען המשימה והזדהות עם המטרה שבשמה אנחנו נלחמים. זה מה שמטריד היום את המ"פ שלנו וכשעושים את זה טוב אז באמת אחוזים מאוד גבוהים של מילואימניקים באים ללחימה.
והאמת שאנחנו יודעים, וראינו את זה בעיניים, מי שהיה בתוך עזה בלחימה יודע, מי שלא רוצה להיות, מי שלא רתום פשוט לא נמצא, גם במילואים וגם בסדיר. גם בסדיר חיילים שלא רוצים להיות בתוך הלחימה פשוט מוצאים את התירוצים פה ושם. ראיתי את זה בעיניים שלי, פלוגות שלמות שמונות - - -
זה דבר אחד, צריך רתימה והבנה מה אנחנו עושים. דבר שני, אני מדבר מהכובע שלי בתור מחנך במכינה קדם צבאית. אני מחנך בשבע השנים האחרונות במכינה בקשת ברמת הגולן, מהמכינות הגדולות בארץ. פתחנו את השנה עם 130 תלמידים, לצערי היו עשרה בוגרים שלנו שנהרגו במהלך המלחמה, מתוכם שישה אני הכרתי כי הם למדו בתקופתי במכינה, מתוכם שלושה למדו בכיתה שלי, אחד מהם, ביקשתי רשות מההורים להזכיר את שמו, ליאור רביב ה' ייקום דמו, הוא נהרג בבית חולים שיפא. ליאור רביב היה בגדוד 932, הוא היה קשר מ"מ והוא התעקש להיות ראשון בלחימה, לפרוץ לכל דלת, מאחורי אחת הדלתות ארב לו מחבל ארור והרג אותו, כשהוא נפל למעשה הוא הציל את המ"מ שלו שהיה מאחוריו והוא הרג את המחבל.
שאלו אותי אחרי שהוא נהרג, מה אנחנו מחנכים, איך זה קורה? ואנחנו מחנכים לשורשיות ולזהות יהודית, חיבור לערכים היהודיים, חיבור לזהות היהודית, זה מה שגורם לאנשים להישאר. ראינו לאורך השנים שמה שגורם לאנשים להילחם כמו שצריך זה כשהם מחוברים לזהות היהודית, לשורשים היהודיים. ופה נשאלת השאלה, הציבור החרדי לכאורה מחובר לזהות היהודית ולשורשים היהודיים אז למה הם לא באים לשרת? ועוד יותר מזה נשאל, הציבור החרדי הוא ציבור שידוע שיש לו הרבה מאוד ארגוני חסד, הוא הזכיר את 'מתנת חיים', יש את 'ידידים' יש את זק"א, איחוד הצלה, ועוד הרבה ארגוני חסד, זו חברה שעושה המון המון חסד, זו חברה שמחוברת לשורשים היהודיים, אז למה הם לא באים להתגייס? זו שאלה באמת גדולה.
בוא נענה תשובה, התשובה היא בגלל שתי בעיות. יש פער תרבותי עמוק שלא מתייחסים אליו ויש בעיית אמון גדולה בין מנהיגי הצבא לבין הציבור החרדי. מנהיגי הצבא בחרו בתפיסות עולם שהן מקדמות אג'נדות של הכנסת נשים, פגיעה בשבת, פגיעה בכשרות. שלושת הדברים האלה מייצגים תפיסת עולם. החרדים רוצים קדושה, רוצים קודש, הדברים האלה מבטאים, ערבוב בין גברים ונשים, אני הייתי בתוך עזה, ראיתי את זה, שמעתי סיפורים מהרבה מהבוגרים שלי שאני בקשר איתם, בנמרים, שמענו את זה, באיתורים, באותם חרדים, זה פוגע באמון.
אוכל כשר, הכניסו אליי לתוך עזה אוכל לא כשר ואני אכלתי אוכל שלא היה בפיקוח של כשרות.
לא הבנתי, עד עכשיו הוא דיבר, שמעתם, שמחתם, הכול בסדר.
קטעת לי את חוט המחשבה, חבר הכנסת אלעזר שטרן.
לא, זה מעניין אותי. שבצבא אין אוכל כשר?
אני אסביר לך אחרי זה במזנון, כשנאכל פה אוכל כשר ביחד ואני אספר לך איך הכניסו לי לתוך עזה אוכל לא מפוקח.
רק שיירשם בפרוטוקול, אני לא מאמין.
שלושת הדברים האלה, הפרדה בין המינים, צניעות, כשרות, שבת, אלה דברים שמבטאים קדושה והציבור החרדי רוצה את הדבר הזה וכשפוגעים בדברים האלה זה פוגע באמון של החברה החרדית. החברה החרדית, אם יהיה לה אמון בזה שהצבא רוצה לשמור על הדברים האלה, על הקדושה, על הצניעות, הכשרות והשבת, הם יבואו בהמוניהם.
אני מסכם איך עושים את זה. שני דברים, שתי נקודות פרקטיות. יש היום פיילוט נפלא שקוראים לו חטיבת החשמונאים, צריך לעגן את מה שקורה בחטיבת החשמונאים בפקודות מטכ"ל. כרגע זה לא מעוגן בפקודות מטכ"ל והחוק לא מתייחס לזה. דבר שני, צריך לעשות רתימה והכנה רוחנית לכל החרדים שרוצים להתגייס, להכין אותם לשירות הצבאי. ודבר שלישי זה לעזוב את האג'נדות הפרוגרסיביות ש - - -
מה זאת אומרת לעזוב את האג'נדות? להזיז נשים לדוגמה?
להגיד לנשים שלא ישרתו, פרמדיקיות.
לא, הוא אמר לעזוב אג'נדות. לעזוב אג'נדות זו אמירה.
זו דעתו. שרון, את בקריאה שנייה.
תכבדי את עצמך ותפסיקי להפריע לי, בבקשה.
הוא מביע את דעתו, את מביעה את דעתך, די.
תכבדו את עצמכם ותפסיקו להפריע לי.
לא, אני רק רוצה להגיד שאני לא מאמין לו שהצבא הכניס לו אוכל לא כשר.
תכבדו את עצמכם ותפסיקו להפריע לי.
הוא לא היחיד עם כיפה סרוגה שאתה לא מאמין לו. כל אחד שהיה פה עם כיפה סרוגה שלא בא בשליחותך אמרת לו שהוא שקרן.
כולל אני, עם כיפה שחורה. תודה רבה.
שאלת מה זה תפיסות פרוגרסיביות, יש מסמכים של ה-INSS והמכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2013 שמתעדפים גיוס נשים על פני גיוס דתיים וחרדים. אלה דברים מתועדים במסמכים מוכרים לכולם. כן, לעזוב את התפיסות האלה, לתעדף גיוס חרדים ודתיים על פני גיוס נשים, כן, לתעדף.
אני אראה לך את זה אחר כך.
הכול תראה אחר כך?
(היו"ר ינון אזולאי)
אתם רוצים להפריע לי שזה לא יעבוד? בכל אופן לעזוב את התפיסות האלה - - -
ככה זה פה, כשאתה אומר דברים שנעים להם באוזן הם שותקים, כשאתה אומר משהו אחר פתאום הם מתחילים לצעוק. אל תתרגש, תמשיך.
לא, הכול בסדר, אני ממש מסיים.
אני רק תוהה מי מביא פה אג'נדות, אדוני. מי בא פה עם אג'נדה מהבית.
לא, כל הארגונים שבאים לפה לא באים עם אג'נדות, הא?
עם הדף 'בוחרים במשפחה'. יש לך משהו טוב להגיד על הלוחמות? על הטייסות?
אני מדבר על עצמי. אני שהייתי בעזה המון המון ימים - - -
אתה מדבר על אג'נדות, אתה כולך אג'נדה.
פתאום, שרון, לאחד כזה לא צריך להגיד תודה? פתאום זה בסדר? לא מתאים לך, שרון.
זה לא מתאים לך להגיד דבר כזה.
הוא הגיע לדיון עם אג'נדה.
אני באתי עם סיפור אישי, תכבדי את הנופלים שאני מייצג אותם, את המילואימניקים שלצידם אני לחמתי. את יודעת מה זה לאבד אנשים שנלחמים לידך? את יודעת מה זה לאבד חברים? את יודעת מה זה לאבד תלמידים?
אני חושב שאוכל כשר זה - - -
הוא צריך לחזור לרמת הגולן, תן לו לסיים.
הרב יעקב, אתה יודע את הסיבה למה הוא כל כך כועס על הציונות הדתית? מה הם עשו לו? הם משרתים.
אני מסכם. שלוש נקודות לסיכום, לעגן בפקודות מטכ"ל את מה שקורה היום בחטיבת החשמונאים. זה פיילוט טוב, אם זה יעבוד זה יהיה הצלה גדולה לצה"ל והציבור החרדי גם רוצה בזה, החברה שבשטח רוצים את זה. אני בטוח שהם רוצים להתגייס, רק מה, אין להם אמון שייתנו להם לשמור על אורח החיים החרדי שלהם וזה מה שאנחנו צריכים. זה יהיה ברכה לצה"ל, זה יהיה ברכה גם להם, למי שרוצה להתגייס.
דבר שני, לעזוב את תפיסות העולם שמתעדפות מוסר שהוא לא יהודי, צריך לתעדף מוסר יהודי. ראינו את זה גם בדשדוש בלחימה עם כל הסיוע ההומניטרי. אני ראיתי מחבלים בעיניים עם נשקים ואומרים לנו לא לירות עליהם, למה? כי הם ליד איזה שק קמח. מוסר יהודי, לתעדף גיוס גברים, דתיים חרדים על פני נשים, כי אנחנו יודעים מי יותר יעיל בקו החזית.
נכון, לא להאמין, אנחנו לא מאמינים.
למה לא להאמין? זה דברים ש - - -
אתה לא יכול לשמוע את זה ממישהו שלחם?
אני ראיתי בעיניים שלי, מתוך הטנק, מחבלים עם נשקים, אבל אמרו לנו - - -
אבל הפצ"רית אמרה שזה לא נכון.
כן, אז לעזוב את התפיסות הפרוגרסיביות, להתחבר למוסר יהודי, לרומם את הקודש בתוך הצבא, צניעות, שבת, כשרות. זה מה שיבנה את האמון, זה מה שירתום את החברה החרדית, בעזרת ה'. תודה רבה, תודה לכל חברי הוועדה.
תודה רבה לך, שתהיה לך נסיעה טובה. אביגדור, רצית להגיד משהו קצר.
יש פה הרבה התייחסויות על איזה אג'נדות יש לצבא וכו'. אני רוצה להתייחס בעיקר למה שנאמר פה לגבי הכשרות ולגבי השבת וכו'. בצה"ל קיימות פקודות ברורות מאוד לשמירת השבת ולכשרות מהמטכ"ל עד לחייל בקצה. אם יש בעיה עם ביצוע הפקודות, צריך לטפל בזה ואנחנו מטפלים כל היום וכל הלילה בבעיות שעולות. לומר שיש אג'נדה בצה"ל לפגוע בשבת זה דבר שהוא לא נכון - - -
לא אמרתי שיש אג'נדה, האג'נדה היא לגבי נשים.
ואותו דבר בנוגע לכשרות. בנוגע לעניין הנשים, דיבר פה רח"ט תומכ"א על התרומה הייחודית וכו', אני לא הולך להאריך בזה, כבר דובר. אני רק רוצה להגיד דבר מאוד מאוד פשוט, בלי קשר למסגרות החרדיות, בצה"ל קיים מערך ענק של הרבנות בפיקוח של מפקדים ובבקרה שהדברים קורים בשטח ואנחנו מטפלים בדבר הזה.
שיגיד גילוי נאות מאיפה הוא.
תיקחי לו טביעת אצבע וצילום פנים ותסרקי.
אני אחרי זה אשב לחקירת שב"כ.
הוא מחזיק משהו שהוא נגד שירות נשים בצה"ל בכלל.
ברור. אתה יכול להראות מה אתה מחזיק?
הוא מצא מישהו שבא עם אג'נדה.
חבר'ה, לא להפריע, אני לא רוצה לקרוא לכם לסדר.
אתה לא יכול להראות לנו את הפלייר שבאת איתו?
רק שיראה לנו את הפלייר. הוא בא עם אג'נדה, שרק יראה מה הוא מחזיק.
הוא מגיע מגוף, הוא מייצג איזה שהוא גוף והוא לא עשה גילוי נאות.
הוא קיבל תדרוך לפני שהוא בא, הוא לא הגיע מהשטח. אנחנו רוצים לראות מה הוא הביא איתו.
קיבלתי תדרוך לספר על תלמידים שלי שנהרגו? תלמידים שלי שנהרגו זה תדרוך? ככה את מדברת על הנופלים? תדרוך?
אל תלך לשם, אבל קיבלת תדרוך על דברים אחרים.
שרון, אם כבר את מדברת, יש פה ארגונים שבאים - - -
אני לא שייך לשום ארגון, אני מלמד מלש"בים.
אבל שרון שייכת לליברמן, אתה לא מבין את זה?
אני עשיתי מעל 230 ימי מילואים ו - - -
יש פה חברה לוביסטית, שאני ראיתי אותה בעיניים, הם גם אמרו לי שהם באים ומתדרכים אותם לפני זה. אז בא בן אדם ואמר מהמקום שלו, בוא נכבד אותו.
מערכת הסעות, מערכת של שעות, מערכת של זה ואתם פתאום מצאתם מישהו עם אג'נדה.
אדוני היושב ראש, לא במקרה - - -
חברת הכנסת שרון, אני הייתי עם פרמדיקית באיתור.
אז מה אם היית עם פרמדיקית? תתאפק.
היא לא הצילה חיים, היא פגעה בקדושת המחנה.
אתה שמעת אותי בבוקר, לא במקרה מה שהוא אמר התקשר לפרמדיקיות. הבוקר הצגתי לכם את הסרטון על פרמדיקיות בנמר, בדיוק על זה הוא דיבר, כנראה שהוא הגיע מהארגון הזה.
לא, אני מדבר על דברים שקרו בשטח.
שרון, אני לא רוצה לקרוא לך פעם שלישית ואת יוצאת.
תלמד להתאפק. כשאתה רואה פרמדיקית תלמד את הפקודים שלך להתאפק.
שטרן, אני לא רוצה לקרוא לכם לסדר.
אם היא בנמר כנראה שהיא שייכת ללוחמים במשפחה.
אני רק רוצה לסיים. הדברים שדיברתי עליהם מקודם, לגבי מערך הכשרות ולגבי עניין שבתות וכל מה שקשור לחייל הדתי, זה על כל צה"ל בשווה, זה לא קשור למסלולים החרדיים. על זה אני אומר, יש את המדיניות ואת הפקודות ואת פקודת המטכ"ל שבעזרת ה' תיחתם, שמדברת על המסלולים החרדיים בצבא ששם יש עוד יותר בקרה על האירוע הזה, גם באירוע הכשרות ובכל מה שנוגע לעניינים של סביבת העבודה וסביבת החיים של החייל החרדי המשרת. שני הדברים האלה חיים במקביל וצריך לדעת לשמר את שניהם, כמו שנאמר פה מקודם.
הנושא של שבת ושל כשרות, שהועלה פה, ולכן חשוב לי לומר את הדבר הזה בצורה ברורה, הוא מעוגן בפקודות מטכ"ל ובהוראות הרבנות, ואם יש איזה שהן טענות לגבי כשרות המזון או שמירת שבת וכו', אלה עניינים שצריך לטפל בהם ואנחנו נטפל בהם.
עכשיו אלעזר יצעק, נפגין ולא נתגייס.
כולנו יודעים ומקבלים פניות שעדיין יש המון בעיות, נמצאים פה מישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות שתמיד מעלים פה את הבעיות, חייבים להיות עם אוזן קשבת, לא סתם הם מעלים את זה.
לצערנו הצבא זה גוף גדול, יש בו תקלות, גם יש תקלות מבצעיות, ואנחנו מטפלים גם בתקלות מבצעיות וגם בתקלות האלה.
אני אדבר בקיצור. אני קודם כל רוצה לשים את האצבע על עיוות מושגים שכל הזמן משתמשים בהם, תורתו אומנותו זה מי שלומד על מנת לעשות, הירושלמי אומר שמי שלומד שלא על מנת לעשות מוטב היה שלא היה בא לעולם. מי שלומד על מנת לעשות זה תורתו אומנותו, השאר זה לכל היותר מגזרו אומנותו ואין סיבה שיהיה פטור למגזרו אומנותו.
דיברנו על ביקורת כל הזמן, אם צריך לספור ולשים לב ולשים את האצבע מי מגיע ומי לא מגיע לאן שהוא, הרשות לכל אדם לקפח שוקיו ולחטוף מהשוטרים מכות נתונה רק במלחמת רשות, לא במלחמת מצווה. במלחמת מצווה הכול יוצאים ואנחנו יודעים את זה. הרמב"ם מגדיר מלחמת מצווה לעזרת ישראל מיד צר, אין ספק שזה המצב. במלחמת המצווה לא שואלים, חבר הכנסת אזולאי, כמה ג'ובניקים יש בקריה, כמו ששאלת. לא, אתם צריכים להיות הראשונים שנחלצים לעזרת אחיכם הגיבורים. אתם צריכים להיות הראשונים שמקיימים את מלחמת המצווה הזאת, אתם צריכים לקרוא 'אחריי', אתם צריכים לקרוא 'מי לה' אליי', כמו מתתיהו, זה מה שאתם צריכים לקרוא, להיות הראשונים, לא לספור כמה תל אביבים משתמטים, איך החוק יחייב ערבים לשרת שירות אזרחי או משהו כזה, או כמה ג'ובניקים יש בקריה, אתם צריכים להיות הראשונים.
אני גם לא מכירה שום מצווה אחרת שבודקים תנאים מקדימים, אם זה כן מסתדר, אם זה לא מסתדר, אם בדיוק שומרים על השבת והכשרות וההפרדה המגדרית, ואני לגמרי בעד, אני לגמרי בעד לשמור על כל הדברים האלה במסגרת הצבאית ובוודאי כשהצבא עושה את זה עכשיו בחטיבת חשמונאים, וחייבים לעשות את זה אולי כפקודות מטכ"ל או כל דבר אחר, אבל ממתי כתנאי מקדים לקיום מצווה שואלים שאלות? קודם כל צועקים 'אחריי', קודם כל צועקים 'מי לה' אליי'.
אתם רוצים קודש? חייב להיות קודש בצבא, תעשו אותו, תתגייסו. האיש שלי הפרטי היה בחור ישיבה, למד בישיבת הסדר ואחרי זה התגייס ועשה שירות מילואים פעיל וקרבי עד גיל 65, כולל עשרות ימים כשהוא הוקפץ בצו 8 בשמחת תורה. למעלה מחודשיים בשירות מילואים פעיל, כי ככה, זוהי דרכה של תורה, זה תורתו אומנותו.
אני בטוחה שהתנהלות אחרת היא בעוצמה גדולה חילול ה'. לא ברור לי איך אתם מרשים לעצמכם לעשות חילול ה' נוראי כזה, שיגידו במקום אשרי אביו שילדו, אשרי אביו שלימדו תורה, יגידו אוי לאביו שילדו, או לאביו שלימדו תורה כזאת. התורה היא תורת חיים שדורשת להתגייס למלחמת מצווה כמו שהיא דורשת לאכול מצה ולשמור שבת ולבנות סוכה.
אני אסיים דווקא בציטוט מהפטרת פרשת השבוע שעבר בהשאלה. שם נאמר, צו לצו, זעיר שם זעיר שם. אין לנו זמן לזעיר שם זעיר שם בצווים, הצו לצו צריך להיות גורף, הוא צריך להיות אישי. אין לנו זמן לזעיר שם וזעיר שם. וגם הסנקציות צריכות להיות אישיות ופה אני אתחבר ל-26י, הסנקציות לא יכולות לפקוע בדיוק כשהן מתחילות להיות רלוונטיות. כלומר הסנקציה של הוצאת רישיון נהיגה ואיסור יציאה מן הארץ לא יכולות לפקוע בגיל 23 כשזה נהיה רלוונטי, והסנקציות של סבסוד מעונות, הנחות בדיור, הנחות בביטוח לאומי, לא יכולות לפקוע בדיוק כשהן מתחילות להיות רלוונטיות בגיל 26.
איזה חייל ירצה לשרת בעקבות סנקציות? אני לא רוצה לידי לוחם שחייבו אותו להתגייס.
תקרא מאמר של היסטוריון צבאי שאומר במפורש בחוברת שהוצאנו שגם בכפייה בהחלט חיילים משרתים.
מלי, תודה רבה. כולם פה מבינים רמב"ם, כולם מבינים בחילול ה' גדול.
במעמד הר סיני חייבו אותו, הוא יכול למצוא את התירוצים לצאת החוצה.
יש גם עמותות של פרוגרסיביים וכאלה, אני אשלח לך.
אבל לראיה 80 ומשהו אחוז מתגייסים משאר הציבור.
אני אציג את עצמי, שמי בנימין שוורץ, יליד מאה שערים, חוקר במכון תורת המדינה, התחום שלי זה תחום צבא וחרדים, והדבר הכי חשוב שבשבילו באתי לדבר פה היום זה אבא שלי, הרב יואל שוורץ, שהקים מפעל חיים בשנת 1999, הקים את גדוד הנח"ל החרדי. בשונה מכל מי שדיבר פה אני עשיתי איתו שבתות - - -
למה? גם אני עשיתי איתו שבתות.
הוא מדבר בתור חרדי שעשה איתו שבתות.
לך תגיד לו, הוא לא מבין מהחיים שלו. הייתי איתו.
ליוויתי את המסלולים הראשונים בהתחלה ואני רוצה, א', לבקש - - -
אתה זרקת עליו אבנים, מה אתה מתרגש?
אלעזר, אם אני הייתי אומר עליך משהו שלא עשית נכון שתיפגע? מה זה להגיד עליי זרק אבנים.
לא, יש לך בעיה בזה שאתה פוגע באנשים.
בשנת 1999 אבא שלי ישב במשרד הביטחון בתור רב, ראש ישיבה חשוב, רב קהילה, ופתח מסלול בתוך צה"ל. אני רוצה להסביר לציבור שנמצא פה מה היה עם אותן הבנות שעל בסיסן הוקם המסלול שצה"ל הפר אותן בשיטתיות.
בתקופה שאלעזר היה ראש אכ"א.
אני מבקש לא להסכים איתי, אבל בואו ננסה להבין מה עמד מאחורי זה. שתי הסכמות היו עם צה"ל, שצה"ל מוותר על ערך החינוך והוא לא מחנך את הציבור החרדי ונותן לרבנים, שהם סוכני החברה, לקבוע דירקטיבה. אבא כתב פקודות יחד עם משרד הביטחון וב-2014 הגיע פקיד ממשרד הביטחון, לא יודע מי הוא, ואת כל אותן הבנות שהיו הוא מסמס, הוא ביטל אותן.
אפשר לבנות אמון לאורך שנים, בהתחלה במשרד הביטחון לא הסכימו בכלל למסלול הזה, לא רצו את זה, היה ויכוח גדול בתוך הצבא, הגיעו יהודה דובדבני ושרון דוידוביץ' מפקד הצנחנים, שלקח את זה על עצמו. כדי לבנות אמון אורך שנים, כדי להרוס אורך בקלות.
אותן הבנות שהיו, שצריכים לייצר תרבות ייחודית עבור חייל חרדי. הרי מה רוצים פה? שחייל יתגייס. חייל שיתגייס ומדברים איתו על מצווה ובסוף מדברים איתו על רוח צה"ל וכשאין לו קציני חינוך, אם חושבים שהבעיה של חייל חרדי זה כשרות, זה אולי מקום אחרון במדרג, מקום נמוך מאוד, הבעיה הראשונה שיש לחייל חרדי זה שיש לו חיל חינוך. אני הצעתי למשרד הביטחון, הם סירבו אז לחלוטין, אמרתי בואו תכריזו שלכל מסלולי החרדים אין כניסה לחיל חינוך, תהיו קרביים בלי חיל חינוך. התשובה הייתה שלילה על הסף.
הבעיה השנייה זה אין סגל ופיקוד. צריכים תעדוף מואץ לקצינים חרדיים, שיהיה כמות בתוך בה"ד 1 לחיילים חרדים, שכל מפקד צריך ללמוד מה זה חייל חרדי. אין כבוד לעולם התרבותי של הציבור החרדי, הוא לא מרגיש שם מוכן, הוא לא מרגיש מוגן. בסופו של דבר חייל חרדי מגיע והוא אומר לאחים שלו אל תבואו, לא יבינו אותך, לא מכירים אותך, לא מרגישים את הצרכים התרבותיים שלך. תרבות חרדית היא תרבות ייחודית בפני עצמה, היא קוסמוס פנימי בתוך החברה הישראלית.
אם אנחנו רוצים, הדרך היחידה לאפשר גיוס זה היה אותן הבנות שהיו. משרד הביטחון הפר אותן, משרד הביטחון לא מוכן לאפשר בחזרה שיהיו רבנים חרדים שיקבעו דירקטיבה. זה עבד 22 שנה. הגיעו ב-2014 בלי שום מקל ובלי שום גזר 200 חיילים לגיוס, לבד, למה? חבר הביא חבר. מה קורה היום? חבר מרחיק חבר, חבר אומר: אל תתגייס, לא כדאי לך, לא יבינו אותך, לא יקשיבו לך, מש"ק ת"ש לא יבין אותך, המפקד לא מהעולם התרבותי שלך, לא יבינו את הקודים שלך.
הגיוס לא יהיה אפקטיבי. אם רוצים גיוס אפקטיבי ובר קיימא צריך לעשות מסלולים בתוך הרבנות הראשית שלא השכילה לזה. גיסי מקרית ספר עשה 300 ימי מילואים, הבן שלו התגייס איתו ביחד, הוא המפקד שלו, הוא ניסה להתגייס לקורס רבנים צבאיים, לא קיבלו אותו. אין מסלול לרבנים צבאיים לחרדים. אין בחיל חינוך אגף חרדי.
אני אסיים במשפט אחד, רוצים להביא חרדים? השאלה שאני שואל את כולם פה, האם אתם מוכנים שגם ייכנס לצבא חרדיוּת? מה האחוזים שאתם מוכנים להכניס חרדיוּת לתוך הצבא? החרדים יבואו בהתאם.
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה.
תודה רבה, אדוני יושב הראש וגבירותיי. האמת היא, כל פעם שהציבור מדבר זה נותן לי קצת פרופורציות, גם לגבי המורכבות וגם לגבי השליחות של המשרתים. הדברים שאני לקחתי היום מפה זה אחת, פחד מוות, שאתה דיברת עליו, וגם על שלילת החירות, וגם על הנושא של סכנת החיים שאנחנו פוטרים אוכלוסייה שלמה מאותה סכנת חיים, מאותו פחד מוות, וזה האתגר. האתגר הוא בסוף למצוא את המתווה.
אני באופן אישי כאדם חילוני, עדיין לא מבינה למה אי אפשר לעמוד בחובה של הגיוס שלוש שנים ואחר כך ללכת ללמוד תורה כל החיים. בסוף בהשכלתי אני מדענית, אני לא מצליחה להבין את הזיקה האמפירית של העולם החרדי, אבל זה העולם שבאתי ממנו. אני גם לא מנסה, אני מבינה, אנחנו צריכים למצוא פתרון, אבל בסוף אני לא מצליחה להבין למה אי אפשר שלוש שנים לשרת ובגיל 21 ללכת ללמוד בישיבה מכאן ועד 120.
מטי, בואי נדבר על הסעיף עצמו.
מה שאני רוצה להגיד, החברה האזרחית והאזרחים והלוחמים שמגיעים נותנים לנו קצת פרופורציות.
אני רוצה לדבר על סעיף 26י. כתוב כאן בסעיף שהוא קובע את גיל הפטור לגיל 26 וכתוב כאן, נדחה שירותו של המיועד, יפטור אותו שר הביטחון מחובת שירות סדיר. אני רוצה להתייחס כאן לסיפה של שירות סדיר. אני חושבת שכאן זה הזמן לומר שהפטור משירות סדיר הוא לא משירות מילואים. שירות סדיר היום הוא 32 חודש - - -
עכשיו 30 חודש, בגלל זה חסרים 17,000 חיילים לצבא. אבל שירות המילואים הוא לפחות עוד חמש שנים מחייו של משרת מילואים.
על פי הפקודות עוד שני עשורים. אפילו שלושה.
לכן אני חושבת שגם אם פוטר אותו השר משירות סדיר חייבים למצוא מנגנון איך בחורי הישיבה האלה שמתבגרים מצטרפים למערך המילואים ולתמיכה, בין השאר כי אנחנו, לא יודעת אם מצווה או לא מצווה, אבל במלחמת קיום, אנחנו נלחמים על הקיום שלנו בארץ הזאת. לכן אני ממש קוראת לזה שניתן דעתנו לזה שישרתו במילואים, יעברו הכשרה ויוכלו להתברג בהרבה מאוד תפקידים, כי הצבא חסר ואנחנו חייבים להוריד את הנטל גם מהמילואים, לא רק מהסדיר, אנחנו כל הזמן מאשרים פה עוד ועוד ימי מילואים. אני קוראת פה באמת, זה פטור משירות סדיר, אבל לא משירות מילואים.
כתוב כאן 'יפטור אותו שר הביטחון'. אני חושבת שצריך לומר רשאי שר הביטחון, כי בנסיבות מסוימות, יכולה ליפול עלינו חס וחלילה מלחמה אחרת וברגע שכתוב יפטור אותו אין התייחסות לצורכי הצבא ולצורכי המלחמה. אני חושבת שרשאי שר הביטחון, כי יכולה להיות מציאות, באמת חלילה, שלא תהיה ברירה, שגמרנו, אין יותר נייס טו הב, אנחנו יוצאים למציאות אחרת. לכן בעניין הזה רשאי ולא יפטור כהוראה.
אחת הבעיות שמטרידות אותי, ברמת המהות של החוק, של צמצום אי השוויון, אני לא יודעת לגבי האוכלוסייה הכללית אם יש הגדרה של גיל הפטור. קביעת גיל הפטור היא לא 26, נכון, עורכת הדין פרנקל? באוכלוסיות כלליות אחרות גיל הפטור הוא לא 26, ושוב, זה עומד בניגוד לסוגיית אי השוויון של החוק. נהפוך הוא, זה לא מצמצם את אי השוויון, זה מעבה, או מגביר את אי השוויון, כי בחוק הראשי עד 29 אפשר לקרוא לסדיר.
אי אפשר לקרוא עד גיל 29, אין גיל פטור ב - - -
אבל פה זה לא עומד בהגדרה של החוק של צמצום אי השוויון. נהפוך הוא, זה מחזק את אי השוויון או מתגבר אותו.
גיל הפטור, וקראתי בחוות הדעת שלכם, זה מורכב, כי מצד אחד אנחנו אומרים שהם לא יוצאים לעבוד עד גיל 26 ולא נכנסים למעגל העבודה, על ההשלכות של אי העבודה על המשק ועל המורכבות שהאוצר ציין, של להיכנס מתחת לאלונקה זה לא רק בצבא, זה גם בשוק התעסוקה. זה מצד אחד המניעה לצאת לשוק העבודה בגיל יותר צעיר, זה מחד, אבל מאידך, הפטור שהוא פטור גורף ופוטר אותך, שוב, מאותה סכנת מוות, מאותה סכנת חיים ומאותה שלילת חירות שאתה פטור מזה.
אז בעצם זה פרדוקס שאנחנו לא כל כך נותנים דעתנו כאן כי גם אתה לא משרת וגם לא עובד, וזו סוגיה שצריכים לדון בה. יכול להיות שאנחנו צריכים לבנות מנגנון מודולרי שלא תולה בין הסנקציות ובין גיל הפטור ובין אי היכולת לצאת לעבודה לבין הפטור מהשירות. צריך לחשוב על מנגנון, כי יש כאן פרדוקס מובנה.
ההתעלמות מצורכי צה"ל, לפעמים צו השעה קובע שאנחנו צריכים ופה מצמצמים לנו את הבריכה של פוטנציאל השירות, אם יורדים מתחת לגיל 29, ולכן צריך מנגנון יעיל ואפקטיבי וכמובן הפיקוח. ואני גם לא רוצה שאנחנו נכרוך את הסנקציות בגיל הפטור.
דרך אגב רישיון הנהיגה בטל בגיל 23, כל השאר בגיל 26. זהו. תודה רבה.
אני פה בשם קואליציית המשרתים, נשות המילואימניקים. אבל הרבה לפני שהייתי אשת מילואימניק אני יכולה לבכות ממה שקורה פה בימים האחרונים כי זה כל כך מתסכל. שנים לפני שהייתי אשת מילואימניק הייתי מפקדת, קצינה בצה"ל, בסדיר, בקבע, במילואים במשך מספר שנים. בתפקיד שלי עשיתי ביקורות על הטרדות מיניות בצה"ל, ביקרתי בשני שליש מהבסיסים בצבא, ומה שקורה פה בדיונים האחרונים, אני לא יודעת אם זו איזה עז שנכנסת לדיונים או שזו שנאת נשים שאי אפשר לעצור אותה מאיזה בעבוע, אבל אני לא מצליחה להבין איך לעזאזל הדיונים פה הפכו את הנשים בצה"ל להיות האויבות, להיות הבעיה.
אני רוצה להזכיר פה את סרן עדן נימרי שנלחמה עד הכדור האחרון והצילה את החיילות שלה, את מי שהיא הצליחה, ואת מג"ד קרקל, סגן אלוף אור בן יהודה, גיבורת ישראל, שנלחמה והראתה לנו מה נשים יכולות לעשות, ואת קרני גז ואת צוות השריונריות שהצילו חיים ב-7 באוקטובר, ואת אגם נעים, פרמדיקית. כי כשמזכירים פה פרמדיקית בימים האחרונים מדברים על הפרמדיקית בנמר שמטמאת את המחנה הקדוש, אבל אגם נעים מתה בתור גיבורת ישראל בתור פרמדיקית.
אני נלחמת על גיוס חרדים, אני נמצאת פה יחד עם החברות והחברים שלי לקואליציית המשרתים במשך שנתיים, אבל אני דורשת שאנחנו נכניס את החרדים ונעשה מה שאפשר כדי לאפשר להם להיות חלק ולא נשכח את הגבורה העילאית הקדושה של הלוחמות של צבא ההגנה לישראל. הלוחמות שלנו הן לא בעיה, הלוחמות שלנו הן הנשק הסודי של עם ישראל מימי דבורה הנביאה ועד ימינו אנו. בואו לא נשכח שכולנו חלק מעם ישראל. תודה רבה.
יש יותר נשים לוחמות מאשר חרדים לוחמים.
אני לא חושב שמישהו פה דיבר בגנותן של נשים. מה שאומרים פה, גם מישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות, הם אמרו דבר אחד - - -
אנחנו שוות, אנחנו לא נחותות. יש כאן התייחסות שאנחנו נחותות.
מטי, אני אמרתי שאף אחד לא אמר לבוא על חשבונן או חלילה השפלה, זה לא היה - - -
זה נאמר פה בפירוש, אדוני. אחד הדוברים אמר את זה בפירוש.
ינון, אם נשים הם בסתירה לקדושה אז יש כאן אמירה.
אחד הדוברים אמר את זה בפירוש.
אמרת בפירוש שצריך להזיז נשים.
נשים הן לא בסתירה לקדושה.
הוא גם לא הולך לבית חולים עם אחיות ורופאות.
אמרנו דבר אחד, שכאשר רוצים להביא חרדים לצבא וכאשר רוצים שישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות ימשיכו ויהיו בצבא במקומות הטובים, יש בקשה אחת, הבקשה שגם לנו כציבור חרדי יש דרישות לשמור על עצמנו גם, בדרך שאנחנו מכירים. כמו שיש את הנשים שבאו ונתנו להן את הכול, אמרנו שיש את החשמונאים ואם ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות נמצאות והם באו במטרה מסוימת, או נצח יהודה, צריך לכבד גם אותם.
רק השבוע היה כנס בארנה, היו שם גם חיילים דתיים מישיבות ההסדר הגבוהות, אולי גם חרדים, אני לא יודע, גם ישיבות הסדר וגם הישיבות הגבוהות, והם נאלצו לצאת בגלל שהייתה שם שירת נשים ויכול להיות שהראו להם גם תמונות שלא רצו לראות, הם יצאו החוצה ורקדו בחוץ. היה צריך להיות למשל בדבר כזה רגישות של הצבא עוד לפני זה להגיד להם שיש דבר כזה.
אדוני היושב ראש, אני רוצה לשאול אותך שאלה, זה קורה גם כששולחים אמבולנסים עם פרמדיקית עכשיו לטפל בקשיש חרדי?
כן. זה קורה כשעכשיו הולכים לסופר ויש קופאית, אז יוצאים מהסופר?
אבל זה לא הכרחי, שרון, אפשר לגלות רגישות. אני מסכימה איתך פה, זה לא הכרחי.
אני מבקשת לדעת, אם יש נשים - - -
אני מתנדב באיחוד הצלה, תגידי לי: אף פעם לא טיפלת בנשים?
זה כן, אבל בטקס של צה"ל זה לא הכרחי. אפשר לגלות רגישות. מה הם כבר ביקשו?
שרון, אני עונה לך. אני מתנדב באיחוד והצלה, תשאלי אותי: אף פעם לא טיפלת בנשים? אני אגיד לך שטיפלתי, את יודעת מה ההבדל? יש הבדל של דבר אחד, כשאני בא במקרה חירום, יש פה מקרה חירום, יש פה הצלת חיים, אבל כשמתכננים משהו וכשרוצים להגיע למשהו התכנון צריך להיות נכון על מנת להיות רגיש לצד השני.
פרמדיקית מתערבת במקרה חירום.
אנחנו במצב חירום, אנחנו שנתיים במלחמה.
אני חייב לסיים. אנחנו במצב חירום, אני מסכים איתך, וכשבמצב חירום עכשיו רוצים לעשות משהו מסוים, דבר שיהיה לאורך שנים, זה צריך להיות משהו מתוכנן בצורה הנכונה ביותר.
אדוני, בגלל שאני מכבדת אותך, חרדים לא מטופלים בבתי חולים? על מה אנחנו מדברים? אין שם רופאות? תגידו לי, השתגענו לגמרי?
תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.