היא תכף תיכנס.

אם ייתנו לאחים לנשק לדבר.

אני גם מבקש.

אני מבקשת לתת לאביגדור ליברמן.

אדוני היושב-ראש, שמעתי כמה וכמה פעמים שאתה מתייחס להצעת החוק של אביגדור ליברמן. גם כתבת חוברת, גם ציטוטים ותמונות. אתה יודע, בעידן הדיגיטלי והרשתות, מה שטוב הוא שיש את הארכיון הלאומי, הזיכרון הלאומי. אפשר להיכנס ולראות מה נאמר בזמן אמת. לכן אני מרשה לעצמי לתת כמה ציטוטים קטנים, ובחרתי דווקא באתר חרדים 10, כפי שהופיעו בזמן אמת. מה היה המניע לחוק אז, וגם את עמדתי. אני חושב שזה יבהיר בצורה הכי ברורה שאדוני כנראה טועה בגדול.

- - -

אני רק מצטט כפי שזה מופיע. ב-15 בפברואר 2018, אתר חרדים 10: שר הביטחון אביגדור ליברמן מינה צוות מקצועי לגיבוש תזכיר חוק גיוס חרדים לצה"ל. בראש הצוות עומד היועץ המשפטי למערכת הביטחון, עורך הדין איתי אופיר. חברים בו: אכ"א, הפרקליטות הצבאית, הרבנות הצבאית והאגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. ציטוט נוסף מתייחס גם לפרסום מ-15 בפברואר: שר הביטחון ליברמן אמר הערב: הגיוס לצה"ל הוא נושא יותר מדי חשוב מכדי להפוך אותו לכלי פוליטי לאיסוף קולות. זאת הסיבה שהחלטתי שאת החוק יגבשו אנשי מקצוע בכירים ביותר בצה"ל ובמשרד הביטחון. לנגד עיניהם תעמוד אך ורק טובת המדינה והציבור בישראל, ללא רעשי רקע וללא התעסקות פוליטית. הדבר האחרון שאני רוצה לצטט הוא ממרץ 2018, כשהיו ניסיונות להביא כל מיני קונץ פטנטים ולפגוע בחוק. ככה מצוטט באותו אתר, חרדים 10: שר הביטחון אביגדור ליברמן תקף הבוקר את האולטימטום – או חוק הגיוס או תקציב – הציבו המפלגות החרדיות. את האולטימטום – חוק הגיוס בקריאה שנייה ושלישית בחודש מאי, או פירוק הממשלה – קבעו אותן מפלגות חרדיות. הצעת החוק המתגבשת כרגע היא לא פשרה אלא כתב כניעה למעשה סחטנות. מי שרוצה להיכנע לסחטנות, שייכנע. ישראל ביתנו תתמוך אך ורק בהצעת חוק שיגבשו מערכת הביטחון בצה"ל. בנושא הביטחון אין פשרה. מה שאני רוצה להגיד הוא שמי שהתעסק בחוק בתקופתי זה לא פוליטיקאים, זה לא ועדה, זה לא שרים אלא צוות מקצועי. כשהתחלתי לגבש את החוק פניתי לרמטכ"ל, ואמרתי: גדי, יש לך הנחיה אחת ויחידה, אתה מביא הצעת חוק שעונה על צרכיו של צה"ל. נקודה. לא ניסינו לא לעוות את זה, לא להוסיף ולא להוריד על בסיס איזשהו שיקול פוליטי. מי שעמד בראש אותו צוות שגיבש את החוק היה איתי אופיר. אז הוא היה יועץ משפטי והיום הוא פרקליט צבאי, פצ"ר, שהממשלה הנוכחית מינתה אותו לפצ"ר. כנראה הוא באמת איש מקצוע למופת. מכיוון שהוא לובש מדים, אפשר להזמין אותו לוועדה, כדי שגם הוא ייתן את הגרסה שלו איך גיבשנו את החוק. ההנחיה היחידה הייתה לענות לצרכים של צה"ל. לא הייתה שום מעורבות נוספת של שום גורם. מה שקרה מאז 7 באוקטובר, בטח ובטח מחייב שהחוק שיגבשו או שמישהו מתכוון לאשר, ייתן מענה לצרכיו של צה"ל, ולא שום דבר אחר. ברגע שפוליטיקאים מתעסקים בהצעת חוק, מנסים לבשל ומנסים למשוך זמן, ברור שזה חוק השתמטות; זה לא חוק גיוס. אני מציע שבאמת תזמינו את איתי אופיר, שיספר בדיוק כי יש הרבה סיפורים, הרבה אגדות. זה לא חוק של אביגדור ליברמן. אביגדור ליברמן לא נגע. לא השתתפתי באף ישיבה. כשמערכת הביטחון הביאה את הצעת החוק לאישור הכנסת, אני לא השתתפתי באף ישיבה, ואמרתי: מה שאתם תביאו, אני מקבל את זה as is. ככה זה היה. לספר פה סיפורים ולכתוב שזה חוק של אביגדור ליברמן, שהיה כזה או אחר – לא, זה לא היה חוק של אביגדור ליברמן; זה היה חוק של מערכת הביטחון. אפשר לספר סיפורים. יושבים פה אנשים פוליטיים, וכל אחד ימציא אמת אחרת, אבל כדי להיות פעם אחת צמודים לעובדות – אגב, יתר האנשים שהיו חלק4 מהצוות עדיין חיים, ואפשר להגיע לאמת. אחרי 7 באוקטובר, בטח ובטח הדבר היחידי שחייב להנחות הוא הצרכים של מערכת הביטחון. דבר נוסף, קורה פה מה שלא קרה מעולם – לצה"ל יש מפקד אחד, הרמטכ"ל. לא יכול להיות מפקד אחר. לא יכולה להיות שום התערבות מבחוץ. לא יכול להיות שיהיו צוותים חיצוניים, רבנים או אחרים, שמתערבים, מפקחים או נותנים חוות דעת. זה לא יכול להיות. לצה"ל יש רב ראשי, הרבצ"ר, הוא כפוף לרמטכ"ל ולא לאף אחד אחר. הוא לא כפוף לא לרב הראשי ולא לאדמו"ר או לאף אחד אחר. מה שעושים פה הוא ששוברים את העיקרון הכי חשוב – מאפשרים התערבות בצה"ל של גורמים שהם לא צה"ליים. זה לא יכול להיות. אני מקווה שגם הרמטכ"ל יגיד את דברו, יתקומם ולא יסכים שיהיו גורמים מפקחים שהם מחוץ למערכת הביטחון. זה פשוט לא סביר, לא מתקבל על הדעת. אלה שתי ההערות והשתדלתי לדבר בקצרה.

צודק חבר הכנסת ליברמן שזאת הייתה ועדה מקצועית, אבל אהוב ליבו ונפשו של אלעזר שטרן, אריאל אטיאס, מכיוון שהוא כבר לא היה שר ולא חבר כנסת, גם היה בצוות.

סליחה, הוא לא היה חבר בצוות.

הוא היה מוזמן לשם באופן קבוע. באופן קבוע. אהוב ליבו של אלעזר שטרן.

יש לי הרבה אהובים.

תודה רבה, אדוני, על ההזדמנות. אני חושבת שבבואנו לעסוק בשירות חרדים, צריך לזכור שחרדים נכנסים לתוך צבא קיים, צבא שמשרתים בו כולם חוץ מהסקטור החרדי. חשוב, כמובן, לשלב את כל האוכלוסיות. אגב, זאת הזדמנות נפלאה שבה כל ישראל מתקבצים תחת כור היתוך אחד.

נכון, ויועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. עסקתי לא מעט בשירות נשים בצה"ל. אני מאוד שמחה לומר שאנחנו בצה"ל נמצאים באבולוציה חשובה בנושא שירות נשים בצה"ל, מתוך הכרה של הארגון שנשים הן הפתרון, הן לא הבעיה. הבנתי שביום חמישי, כשלא נכחתי בדיון, הייתה פה עלייה לרגל. ממש החישו פעמיהם כל חברי הכנסת מהמפלגה של סמוטריץ', כדי להסביר ולהשיק קמפיין שהושק כבר בעבר ב-2017 על ידי סמוטריץ', שזה או ניצחון או שוויון. בואו נגיד לכולם – צה"ל מקדם נשים בצה"ל מתוך הבנה שנשים חזקות מחזקות את צה"ל. נשים חזקות נמצאות בכל מקום שבו הן יכולות לתרום ולשפר את האפקטיביות המבצעית של הצבא. לא בכדי, לאורך שנים, החל משנת 2000, משתלבות יותר ויותר לוחמות בצה"ל.

גילוי נאות – הבת של ביסמוט היא לוחמת.

כן. תכף נשמיע לביסמוט את הקמפיין שהושק אתמול בעיתון במשפחה, כי אנחנו נמצאים פה בקמפיין קיצוני, שנועד ללכלך על הצבא ולהדיר נשים מצה"ל. אנחנו את זה לא נאפשר, ונגיד את זה פה מעל כל במה. נשים תורמות לצבא. יש 5,000 נשים לוחמות מדי שנה לא בכדי. זה התחיל בשנת 2000 בעשרות, והיום זה עומד על 5,000. הרמטכ"ל הנוכחי השיק עכשיו את הקמת הגדוד המעורב השישי. יש לוחמות כבר ביחידת יהל"ם, מתוך הבנה שנשים יכולות להיות גם בסיירות, ויש לצה"ל תוכניות רבות כדי לשלב יותר נשים. למה? כי חרדים לא מגיעים וצריך כוח אדם. כשמדברים על פער של 12,000 איש, ויש 5,000 לוחמות, צריך להבין שכאשר יש צורך מבצעי ויש פוטנציאל איכותי מעולה של נשים, יש סיפור הצלחה. לכן, אני לא מבינה איך כל אלה שהעזו להחיש את פעמיהם לכאן, הסבירו שזה או ניצחון או שוויון, ושצריך להדיר נשים מצה"ל. זה מקומם – אתמול היה פרסום, ואני מבקשת להשמיע את זה לפרוטוקול, אדוני, וגם לך. אתה יודע, דווקא דיברו על נמ"ר ואני יודעת שהבת שלך מדריכת נמ"ר, אז החלטתי לשתף אותך ואת כל החברים פה .

אוקיי, מרגמות. הבת שלי הייתה מדריכת נמ"ר. שתיהן מדריכות חי"ר, עושות תפקיד חשוב, תורמות מאוד. תקשיבו לקמפיין שהושק מחדש, כדי שנבין באיזה טרנד אנחנו נמצאים, כדי להסביר לחרדים למה לא לבוא. תקשיבו איפה אנחנו נמצאים. קמפיין של העמוד בוחרים במשפחה. (השמעת הקלטה)

מה חיילת עושה בנמ"ר? תעזוב הכול ותחזור הביתה. יש חיילת בנמ"ר. התפקוד תת-רמה. הולך למפקד – לא מתאים פרמדיקית בנמ"ר.

אדוני, אני אמשיך. הנושא הזה הוא קמפיין הסתה נגד נשים.

אני מקבלת. זה קמפיין הסתה נגד נשים ונגד צה"ל, והוא מפרק את צה"ל. אני חושבת שמעל הבמה הזאת, גם דבריך חייבים להישמע בנושא האבולוציה המבורכת של שירות נשים בצה"ל. ברור לחלוטין שצה"ל נדרש ועושה כל שלאל ידו כדי לייצר מרחב משותף, בריא ונכון עבור כל המשרתים בו, וגם מתחשב באורחות חייהם של כל המשרתים בו. ככה אנחנו רואים בצה"ל לאורך שנים, שפתאום יש 11 סוגי כשרויות כדי לענות על כל הכשרויות שצריכים החייל הדתי והחרדי, ושיש פקודת שירות משותף שמעודכנת מעת לעת. אבל להסית באופן בוטה נגד נשים, להדיר נשים מצה"ל ולהגיד שכדי לשלב אוכלוסייה אחת צריך להעיף אוכלוסייה אחרת, כאילו נשים הן דבר מובן מאליו או סרח עודף – זאת חרפה שאין כדוגמתה.

אני מציע להביא לידיעת הוועדה כמה פרמדיקיות הצילו לוחמים, לפני כל השטויות האלה.

אנחנו צריכים להגיד שיש חשיבות רבה לתבונת המעשה, ותבונת המעשה נצברה בצבא לאורך שני עשורים, מאז שנשים משולבות יותר ויותר בתפקידי לחימה. לא בכדי, יותר ויותר חיילות – אגב, גם חיילות דתיות מהמגזר הדתי-לאומי הולכות להיות לוחמות, כי הן מבינות שהן רוצות שירות משמעותי. מי שמנסה לפגוע בכבודן של הלוחמות ובצבא, פשוט מפרק את הצבא. לכן אני אומרת שהפרקטיקות נדרשות להיות מוצגות על ידי צה"ל, אבל אנחנו צריכים להוקיע כל אמירה כזאת וכל קמפיין שקרי, שאומר שצה"ל בוחר בין שוויון לבין ניצחון. אני מבקשת לומר שכאשר אנחנו משלבים חרדים ומשלבים נשים, חשוב מאוד שנבהיר לצה"ל מה אנחנו רוצים ממנו. מכאן, אדוני, אני עוברת לסעיפים שעוסקים בשירות נשים בצה"ל. יש כאן סעיף שמדבר על כך שלא ייפגע מעמדה ושילובה של יוצא צבא אישה בשירות ביטחון, בשל שירותם של בוגרי מוסדות חרדיים בשירות ביטחון לפי פרק זה. לאורך 44 דיונים שקדנו על לא מעט סעיפים שהיו בנוסח הקודם, ובמתווה הקודם של אדלשטיין הובהר בצורה מפורשת ונוסף סעיף, שאומר כי לא יצומצמו מסגרות הפתוחה לשילובה של יוצא צבא אישה בשל פתיחת מסלולים כאמור. זאת אומרת, האבולוציה המבורכת של שירות נשים, שתורמת לאפקטיביות המבצעית, שתורמת לצה"ל, שהופכת את צה"ל לחזק יותר, שבאמת ממצה את הפוטנציאל האנושי של נשים וגברים על פי כישורים ויכולות – בזה לא נפגע. לכן, אנחנו חייבים להוסיף את הסעיף הזה, אדוני. חייבים להבהיר לצה"ל בצורה ברורה שעצם שילוב מגזר אחד, אינו פוגע במגזר אחר. ולא רק זה, הציפייה שלנו היא להגדיר דברים בצורה ברורה. דווקא בגלל שאני מדברת על המטה הכללי, ואחרי למעלה משלושה עשורים שבהן הוא משלב יותר ויותר נשים בתפקידי לחימה, עדיין יש לנו רק אלופה אחת במטה הכללי. אנחנו מבקשים שיתווסף סעיף נוסף, שאומר שראש המטה הכללי יקבע יעדים שנתיים להגדלת ייצוג נשים בכל דרגות הפיקוד בשירות סדיר, קבע ומילואים, וראש המטה הכללי ידווח בנושא הזה גם לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על היעדים שקבע ואת שיעור העמידה בהם. שנשים בכירות תהיינה יותר ויותר משולבות בכל מקום בצבא, כי עצם העובדה שמשלבים סקטור אחד, לא חלילה וחס מדירים סקטור אחר. אנחנו רוצים יותר ויותר נשים וגברים, לוחמים ולוחמות בכל התפקידים המשמעותיים בצה"ל. לא צועדים לאחור בנושא שירות נשים בצה"ל. נהפוך הוא, מציגים ציפייה מצה"ל נוכח הפערים הקיימים בכוח האדם, הדרישות והצרכים הביטחוניים בעשור הקרוב. מדברים על כך שצריך להקים אוגדה מזרחית; מדברים על כך שבאמת צריך לעמוד בגבולות ולהגן בצורה מסיבית, כי אנחנו מבינים שהגנה היא חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון. להגן בצורה מסיבית ולא להתחיל למשוך את היריעה מכוחות ביהודה ושומרון לכוחות בדרום. אנחנו צריכים להרחיב עוד ועוד גם שירות חרדים וגם שירות נשים. ואת הפרקטיקות החשובות כיצד משלבים חרדים בצבא, אנחנו נדרוש מצה"ל. צה"ל, על בסיס הניסיון שיש ברשותו, אדוני, יודע כבר לעשות את זה. הוא ידע לשלב נשים בקורס חובלים, למרות שהיו שם חיילים דתיים, הוא ידע לשלב נשים בטנקים והוא ידע לשלב נשים בקורס טיס. הבנתי שגם נתנו פה לא מעט דוגמאות, איך יש חיילים דתיים בקורס טיס, ולפעמים הם נאלצים לטוס בקוקפיט אחד עם אישה. באותה מידה, חיילת דתייה מבקשת שטכנאית תחגור אותה, כי היא שומרת נגיעה, גם לזה צה"ל יודע לתת מענה. הפרקטיקות של צה"ל והמפקדים יידעו לתת להן מענה עם פקודות סדורות. אני רוצה לסיים עם הדברים שאמר יושב-ראש המפלגה שלי, בצה"ל יש שדרת פיקוד, ושדרת הפיקוד היא האחראית על המתרחש בצה"ל. אף כוח בזירה החיצונית, חשוב ככל שיהיה, אוטוריטה משמעותית ככל שתהיה, לא נותנים פקודה לחיילים בצה"ל. מי שמחליט מה קורה עם החיילים בצה"ל זה המפקדים, על פי פקודות הצבא. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה, אדוני. אני שואלת אתכם ברצינות האם אין לכם איזו תחושת אי-נוחות בעובדה שאנחנו צריכות וצריכים לנהל דיון בשאלה איך יגייסו חרדים, אבל כן או לא יפגעו וכמה, בנשים? האם אתם לא חשות וחשים שיש פה איזה שיבוש מאוד עמוק? יש חובה זהה שווה לכולם ולכולן בחוק שירות ביטחון – ישראל הייתה חלוצה בזה הרבה מאוד שנים. הייתה טעות לחשוב שיש בישראל שוויון, כי יש שוויון בחובת הגיוס במדינת ישראל. אף אחד לא שואל נשים אם הן רוצות או לא רוצות להתגייס. הן חייבות להתגייס. אגב, נשים דתיות יש להן זכות לא להתגייס, ואף פעם לא שמעתי את הנשים החילוניות באות וצועקות: שוויון בנטל, שוויון בנטל. מתגייסות כמו טטלך ומשרתות, למרות שהרבה פעמים השירות בצה"ל כרוך בהשפלה עמוקה, בוודאי השפלה מעמדית שבה את יוצאת בצד השני לומדת מי עושה את התפקידים החשובים, מי בשדרת הפיקוד, מי מתקדם, מי מקבל את ההחלטות, ומי מביאות לו קפה, מי מיידלע. עד לא מזמן, כל החשובים האלה יכלו ללכת לבקו"ם לבחור את היפות שיבואו ללשכות שלהם, לשרת אותם. אנחנו באות היום לכאן כדי לצעוק: לא, לא תפגעו בשירות נשים, כשמלכתחילה שירות נשים עוד רחוק מאוד משוויון בצה"ל. רחוק מאוד. אני 13 שנה בוועדה הזאת, ובמשך 13 שנה באים נציגי צה"ל ואומרים: לא, אבל כבר 89% פתוחים מהתפקידים פתוחים בפני נשים; לא, כבר 90% פתוחים; לא, לא, 92%; לא, לא, 89%. איכשהו, 10% הכי חשובים שמהן צומחת אחר כך שדרת הפיקוד וקבלת ההחלטות בצה"ל, נשארים סגורים בפני נשים. וזה אחרי שההתקדמות בפתיחת התפקידים לנשים בצה"ל לא נעשתה מאיזו התנדבות, שצה"ל הבין שזה חשוב לו. זה מבג"ץ אליס מילר, זה מבג"ץ הסיירות, זה מבג"ץ הלוחמות. מבג"ץ לבג"ץ כוחן של הנשים עולה על אפם ועל חמתם של מקבלי ההחלטות בצה"ל. על אפם ועל חמתם של אלה, כשאלעזר שטרן היה ראש אכ"א, הוא הקים את ועדת שגב בראשות יודקה שגב, אלוף במיל', ראש אכ"א בדימוס. לא בדיוק חבר בשדולת הנשים וגם לא בפורום דבורה. אחרי שנה של עבודה מקצועית יחידה במינה, באה הוועדה ואמרה שצה"ל הוא הצבא המודרני הראשון לבוא ולהגיד שצריך לפתוח את כל התפקידים לכולם, ולעבור למיון של האדם הנכון לתפקיד הנכון, לפי כישורים ויכולות, ולא לפי מין ומגדר. לפי מה שיש לבני בנות אדם בראש, בידיים, בגוף, ולא בין הרגליים. לא לפי אם יש לך שחלות או אשכים, אלא לפי השאלה אם את מסוגלת או מסוגל לעמוד בסרגל המשימה הנדרש. מה לא ברור? לשם עוד לא הגענו. לאן הגענו? לזה שפקודת השירות המשותף שבכלל נכתבה בגלל שגברים דתיים הרגישו שיש להם איזה זכויות יתר, כבר שודרגה. כבר שודרגה הזכות של חיילים דתיים להגן על הרגישות העצומה שלהם ולדרוש שירות סטרילי מנשים. פה, בשירות חרדים, אנחנו משדרגות אותו כי החטיבה לגמרי סטרילית מנשים, וככל שהפרויקט הזה יצליח, לכו תדעו איך יתרחב פרויקט הסטריליות מנשים בצה"ל. לאן זה עוד יגיע. ככל שירבו ויפרצו המשרתים החרדים והציונים הדתיים, שרואים לעצמם זכות לקבל את הסביבה הנקייה מנשים הזאת, ככל שזה יגדל, רגליהן של נשים תידחקנה עוד יותר. מה גם, שכאמור, הזכות לקבל הזדמנות שווה – הזדמנות, אנחנו לא מבקשות מכסות של נשים בסיירת מטכ"ל או ביחידות מיוחדות אחרות. אנחנו בסך הכול מבקשות את הזכות להיבחן כמו כל אדם שיש לו חובת גיוס לצה"ל. זה הכול. את זה עוד לא קיבלנו. אבל מה שאנחנו כן הולכות לקבל זה דחיקת רגליים החוצה. אנחנו עוד לא מדברות על כל התופעות האפורות האלה – מה מותר לנשים ללבוש בזמן אימון ספורט, מד"ס, או בזמן שהן הולכות לישון, או בזמן שהן מסתובבות איפה שמותר להן להסתובב בבסיס. אנחנו עוד לא מדברות על שירת נשים, שלא נוחה לכל מיני חיילים, ולכן חיילות לא יכולות לשיר. אנחנו כבר לא מדברות על זה שפתאום, בקורס מפקדי טנקים, המפקדות הזיזו אותן כי הן מפריעות לטקס. הן מוצאות, הן לא משתתפות בטקס הסיום. ובכל פעם שאנחנו פונות לצה"ל, אומרים: לא, לא, לא. תקלה, זה לא יקרה שוב. בכל פעם זאת תקלה וזה לא יקרה שוב, ומשום מה זה קורה שוב ושוב ושוב.

רק תדעי שגם לחרדים אומרים את זה כשיש תקלה.

אדוני היושב-ראש, צה"ל עובר על החוק בהקשר של שירות נשים. בשנת 2000 חוקק בבית הזה, ביוזמתה של חברת הכנסת נעמי חזן, תיקון לחוק שמחייב את צה"ל לפתוח את כל המקצועות ואת כל היחידות, לאפשר לנשים להיבחן ולעבור.

לא את כל היחידות; את כל המקצועות.

את כל המקצועות. כל מה שייסגר צריך להיות מטעמים מיוחדים מאוד. צה"ל לא עומד בחוק, ולכן בית המשפט העליון לא מתוך אקטיביזם שלו – צריך להגיד שבית המשפט העליון בכפפות של משי על צה"ל. כי אם בית המשפט העליון היה פוסק לפי החוק על מלא, כבר מזמן הוא היה מכריח אתכם לפתוח את כל מה שצריך. צה"ל פשוט עובר על החוק. לכן, לא בכדי אנחנו חוששות שבסדר העדיפויות העגום, שבו גברים קודם ונשים – אם יסתייע, וגם בתנאים שאנחנו, הגברים, נחליט בשבילן, חוק גיוס חרדים שמונח על השולחן ונעדרים ממנו הסעיפים שבאים לבצר לא רק את ההגנה על הנשים המשרתות, אלא גם את הדרישה לקידום שוויון ההזדמנויות של נשים. העלייה המסוימת שיש בפתיחת המקצועות ובמספר הלוחמות, לא מתבטאת בנשים במוקדי קבלת ההחלטות בצבא. לא מתבטאת. ממשיכים לשבת הגברים ולקבל החלטות גם על מלחמה, שלום, חיים ומוות, וגם על נשים. יושבים גברים ומחליטים על נשים. איזה כייף, חלום של דבר. ישחקו הבנות לפנינו לפי הכללים שאנחנו החלטנו שאנחנו מסכימים לתת להן. מצד אחד, צה"ל מנצל נשים שמוכנות לעשות שמיניות באוויר כדי לשרת שירות משמעותי בכל פעם שנפתח משהו וחסרים לו גברים, ומצד שני, הוא מדיר אותן באופן מלא מעמדה שוויונית ומקבלת החלטות. המצב הזה הוא בלתי נסבל, והוא לא יכול להימשך. הוא פשוט לא יכול להימשך. תחשוב על זה, צה"ל צריך כוח אדם. יש לו מאגר כוח אדם עצום, ומה הוא עושה? מבזבז אותו.

אולי הם ברורים, אבל הם לא מיושמים כמו שצריך.

אדוני היושב-ראש, הזכרת אלופות. חייבים לציין שבעבר הייתה גם שרת ביטחון אישה, דבורה הנביאה. היא הייתה שרת הביטחון הראשונה. ברק בן אבינועם היה רק הרמטכ"ל, ובמלחמה מול סיסרא היא הייתה שרת הביטחון. גם את זה כדאי לקחת בחשבון.

הייתה גם ראש ממשלה שהצליחה לנהל מלחמה היכן ששר הביטחון קרס והתמוטט.

ברשותך, אדוני, אני מאוד אשמח לשמוע גם את פורום דבורה שנמצאות פה.

יש להן עוד נציגה.

אחרי זה אפשר לשמוע עוד מניסיון של נשים.

רגע, משפט לסיום. אני מבקשת שאנחנו נוסיף, כפי שהציע הייעוץ המשפטי, וזאת הייתה תרומה מאוד חשובה שלו גם לנוסח הקודם, את הסעיפים שכאמור מעגנים את ההגנה על נשים בצה"ל. אדוני, חשוב לי שאתה תשמע את זה, כי אתה זה שיחליט על הנוסח בסופו של דבר. בנוסח, ככל שיעבור, חייב להיות גם החלק שמגן על נשים מפני הדרה ומפני פגיעה בזכויות שלהן, וגם החלקים שמבטיחים שצה"ל מתחיל להתקדם בתחום יישום שוויון ההזדמנויות. גם למשרתות, להיבחן לפי הכישורים שלהן, וגם לקידום נשים, גם בדרגות וגם בפורומים של קבלת החלטות.

בועז, אני רוצה, בבקשה, לפתוח בבשורות נוראיות שקיבלתי ממש עכשיו. מור שמלי שמה קץ לחייה. מור שמלי הייתה בת זוגו, אישתו של אלון שנרצח ב-8 באוקטובר אחרי שלא החזירו אותם לארץ ממצרים. ב-8 באוקטובר קבוצת ישראלים עדיין סיירה במצרים, ואחד המאבטחים באחד המוזיאונים פתח באש על אלון ורצח אותו שם. ההתנהלות החל מכוחות הביטחון, בית החולים – מה שהיא עברה שם היה סיוט של ממש.

בסוף גדעון עזר לה.

גם שר החוץ, גם משרד החוץ. אני הייתי איתה בקשר רציף. פעם אחת היא איימה בהתאבדות ואני שלחתי אליה משטרה ומד"א הביתה, כדי לראות שהיא בסדר. זה מקרה ממש כואב באמת, אחרי מה שהיא עברה שם והסיוטים שרדפו אותה יום ולילה. בשורה נוראית באמת. היה לי חשוב להזכיר אותה ולהזכיר את המקרה הנוראי הזה. עם כל הזוועות של 7 באוקטובר, היו זוועות נוספות ביום שאחרי. זה מגיע יום אחרי שג'וש בון שם קץ לחייו אתמול. לוחם ששירת שנתיים בעזה. אני שמחה שאחרי מאבק הסכימו לקבור אותו בהר הרצל. הוא יגיע לקבורה היכן שהוא ראוי. הוא היה באמת האח הגדול של החיילים הבודדים פה במדינת ישראל, וזה מסר חשוב גם להם. תודה על כך שהם עזבו הכול, במדינות שמאוד נוח להם לחיות, ללמוד, לעבוד. עזבו הכול ובאו לכאן כדי לשרת את המדינה. זה מזכיר לנו עד כמה אנשים נלחמים כדי לבוא לזכות האדירה הזאת, לשרת כאן את מדינת ישראל, ואיזו זכות אדירה זאת.

חבל שהיינו צריכים להיאבק על זה.

איזו זכות זאת, אנשים שטוב להם במדינות המוצא שלהם, יכולים ללמוד, לעבוד בביטחון, ומחליטים לא רק לבוא לכאן, אלא לשרת שלוש שנים שירות קרבי כדי להגן על מדינת ישראל בצד השני של האוקיינוס. לקבל את הזכות האדירה הזאת. גם ב-7 באוקטובר, אנשים שהיו במקומות שונים ברחבי העולם - - -

עזבו הכול ועלו על מטוסים כדי להגיע לכאן, להגן על מדינת ישראל, על עם ישראל. צריך לזכור שלפני הכול, לפני שזאת חובה, לפני הצורך הביטחוני, זאת זכות אדירה שניתנת לנו. גם לנו, כנשים, זאת זכות אדירה לשרת את מדינת ישראל. לאורך השנים נלחמנו על הזכות הזאת, כדי לשרת ולהגן על מדינת ישראל. השיח שהיה בדיון הקודם פשוט לא מכבד את המעמד ואת הנשים לאורך דורי דורות, גם אחורה, שהקריבו ונלחמו על הזכות הזאת. החל מסבתא שלי שהגיעה מצרפת כדי להתגייס לפלמ"ח. לא שאלו אישה, גבר, איפה, כמה. הינה הנשק, צאי להילחם על מדינת ישראל. כמו נשים רבות נוספות עוד לפני קום המדינה, שראו בזה זכות אדירה אחרי מלחמת העולם השנייה וגם תוך כדי המלחמה. ואולי להזכיר גם את ישראל אייכלר, את אבא שלו, ששירת במחתרות כלוחם פה במדינת ישראל, כדי להילחם על מדינת ישראל. חרדים היו גם מגויסים ונלחמו לשחרר את מדינת ישראל.

אני רוצה לגעת בנושא הנשים.

נכון, ועדיין חשוב לי להגיב על זה, בועז.

חשוב לי להגיד דברים שלא נאמרו לפני כן. אבא של ישראל אייכלר, כחרדי, וחרדים ששירתו, הייתה להם הזכות האדירה לשרת במחתרות כדי לשחרר את מדינת ישראל. הם קיבלו אישור מהרבנים שלהם להילחם גם בשבת בגלל פיקוח נפש. הם נלחמו במחתרות וגם נשים שירתו במחתרות. נשים אדירות, שיש להן זכות אדירה גם במלחמה הזאת על ארץ ישראל. גם שם, החרדים שירתו לצד נשים במחתרות, כשיש להן הזכות האדירה הזאת, ההיסטורית, לומר: אנחנו שחררנו את מדינת ישראל, נלחמנו עבור מדינת ישראל. חשוב להזכיר שגם היום צריך למצוא את המסגרות לחרדים בחוק הגיוס. אנחנו עובדים על זה, כדי שהן יותאמו להם, אבל לא לשכוח שאסור שזה יפגע במה שאנחנו נלחמנו עליו כנשים.

זה לא ברור. הדברים שנאמרו לא היו ברורים. תקשיב, הקמפיינים שיש היום נגד שירות נשים - - -

אני מבקשת שזה גם יעוגן, כפי שנאמר לפני כן, בדיווחים ברורים לוועדת חוץ וביטחון, כדי לוודא שאותו שירות שלנו, שאנחנו נלחמנו עליו עשרות שנים, לא ייפגע.

ועדיין חשוב לי לחזור ולהזכיר את זה. אני מבקשת ממך, בועז, להכניס את הסעיפים שיוודאו שאין בזה פגיעה.

אני רוצה לגעת גם בעניין סעיפי הפיקוח, ובעיקר בעניין גיל הפטור.

אני אגיב ספציפית על עניין חוק הפטור.

אני אמתין.

בוקר טוב, אדוני, תודה לחברתי שרן השכל על הדברים החשובים. אני רוצה לומר, אדוני, שיש לי חבר טוב. ממש אח לנשק – לא מהארגון. הכרתי אותו כי הוא היה סמג"ד שלי, ואחר כך מג"ד יחד איתי. הוא נפצע בתחילת ינואר, ממש לפני שנתיים, בקרב הרואי בעזה. הוא היה אז סמח"ט 646, ומי שהצילה את החיים שלו היא פרמדיקית. היא הייתה הראשונה להגיע אליו. הוא נפצע משישה כדורים, והיום הוא נמצא איתנו, עדיין מתאושש, בזכות פרמדיקית מומחית שהייתה איתו.

בעיניי, בסעיפים 26כא(א) אנחנו צריכים להרחיב ולעגן את סוגיית הנשים בצה"ל.

אני מאמין ששילוב חרדים צריך להתבצע תוך התחשבות בדיוק בסעיף הזה. בסעיף 49א, בסעיף (1), ההמלצה שהמילה רשאי תימחק ובמקומה יבוא מסמיך, מתייחסת לנקודה מאוד חשובה של חובת השר. לכן, זה צריך להיות הנוסח שיונח בפני הוועדה, בעיניי, ואני מאוד מבקש שזה יהיה התיקון שייעשה בסעיף הזה. אחרי סעיף קטן (ב) בראש עמ' 31, שעוסק במספר המפקחים, מירי, אני רוצה להציע מה שלא נאמר. אומנם הפסדתי דיון בן שלוש שעות ביום חמישי, אבל למיטב ידיעתי זה לא נאמר. אני חושב שהחוק צריך לבטא, כמו בחוקים אחרים, גם מספר וגם יחס. את שניהם. לא רק 1 ל-, ויש כאן שלושה מספרים רלוונטיים. המספר הראשון הוא מספר האנשים שנמצאים היום בבריכה, ורק אליהם הפיקוח מתייחס. הוא לא צריך להתייחס למי שעבר את גיל 26, להבנתי, אבל הוא כן צריך להתייחס למי שנמצא בתוך הבריכה. כלומר, אני מציע להעתיק מודלים קיימים ממשרד החינוך. אני כבר אומר שאני אנקוב במספר גבוה, אבל הוא מחובר למציאות.

כמה יש בבריכה?

היום יש 80,000.

80,000 זה המינימום. על זה הסכמנו.

אני מציע שבראש עמ' 31, אחרי סעיף קטן (ב), יבוא מספר מפקחים. המספר יתייחס כרגע לבריכה ללא שני השנתונים הנוספים. אני מציע שהמספר יתייחס ל-63,000 כמו שהוא היה לפני הרחבת הבריכה, ואז היחס של הפיקוח יועתק ממשרד החינוך. לכן, המספר יהיה 630, ביחס של 1 ל-100. ביחס מספרי זה יחס טוב, והחוק, כמו גם בחוקים אחרים – חוק המכינות שהזכרתי פה, מ-2008, מתייחס גם לגידול הצפוי. המספר הראשון שאני מציע שיופיע בחוק לגבי מספר המפקחים הוא 630. עם זאת, אני כבר אומר שהמספר הזה לא נותן מענה לכמות הישיבות, ויש פה דיסוננס. מספרית, 1 ל-100 זה סביר, אבל כשאנחנו עוסקים במה שמסר פה עמוס ציאדה, 1,830 ישיבות, לא בטוח שמספיקים 630 מפקחים. אני אתייחס לזה גם בהמשך, בסעיפים הבאים.

לא, אולי לא.

ינון, אתה צודק, אבל לא ביחס לסעיף הזה. אני אגיע לזה בעוד רגע.

630 מפקחים – זאת הצעתי, ולנקוב במספר הזה בחוק לפי היגיון של 1 ל-100. גם ההיגיון שמפקח אחד יכול לפקח על שלוש ישיבות, בנתונים הנוכחיים זה נראה לי סביר, אבל אני מציע שלשון החוק תעסוק גם בשאלה מה קורה אם המספר הזה גדל או קטן. כלומר, אפשר להגדיל או להקטין אותו לפי צורך, וזה בסדר גמור.

מי המפקח? מה המיומנויות שלו? איך הוא נבחר? זה לא כתוב. מה זה מפקח? תרשום, ינון.

אני יודע מה זה מפקחים במשרד החינוך. בניגוד לטור פז, לא הייתי רוצה ללמוד מהם כלום. יש דברים אחרים. אני לא צוחק. הפרופיל של המפקח צריך להיות מאוד ברור.

אני עובר לסעיף 3, אבל זה קשור ישירות לזה. בסעיף 49ב לחוק העיקרי וכו', יש פה פירוט. אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס לתדירות הרבה הרבה יותר גבוהה. המספר שנקבתי בו מאפשר ביקורת יומית או דו-יומית, וזה סביר בעיניי. בגלל סוגיות של מרחב – שוב, למי שעסק בפיקוח, ומאיר מכיר את זה לא רע, כמוני – אסור שאותם אנשים יהיו מפקחים על אותן ישיבות כל הזמן, או על אותם מוסדות. פיקוח חייב להיות בסבבים, אחרת בזמן כלשהו, המפקח הופך להיות מזוהה עם המפוקח. אנחנו מכירים את זה מתחום הכשרות, וגם מתחום בתי הספר.

זה כפל תקציבים.

אני אסביר. זאת לא המצאה שלהם, זה נמצא גם בתחומים נוספים, ואני אסביר. אמרתי בדיון הקודם, לפני שהועפתי ממנו, שכל נושא שירות בחורי הישיבות יושב היום בין שני משרדים. גם החוק הקיים וגם החוק המוצע לא נותנים לכפל הזה מענה. בפועל, היו הרבה מאוד מקרים שאני נכחתי בהם, של כדרור בין משרד החינוך למשרד הביטחון בנושא האחריות. וזה קורה בעוד תחומי אחריות, ובשפה הדתית זה נקרא קידרא דבי שותפי – כשכולם מבשלים, אף אחד לא מבשל. גם כאן, כולם אחראים ואף אחד לא עושה. לכן, ההמלצה שלכם, הדרג המשפטי, שאומרת שמשרד הביטחון יעשה פיקוח בנוסף, היא הכרחית. אני אביא דוגמה מהמחוז החרדי במשרד החינוך. לפני שנה וחצי הגיעו למסקנה במחוז החרדי במשרד החינוך, תחום שאני עוסק בו כתחביב, שהפיקוח של המחוז החרדי לא מספיק. מה עשו? יש במשרד החינוך סמנכ"ל פיקוח ובקרה, שמבקר את כל מערכת החינוך, לא רק את החרדים. הם התחילו כפל פיקוח – אומנם פה זה פנים-משרדי, אבל תאמינו לי, כמו שמשרד החינוך בנוי, זה כמו שני משרדי ממשלה. מינהל פיקוח ובקרה מפקח על המחוז החרדי בפיקוח צולב. בלא מעט מקרים אירע שצריך להשגיח על המפקחים. הנושא הזה נחשף בעיתוני סוף השבוע, למי שקרא. לכן, אני ממליץ בחום שההמלצה של הייעוץ המשפטי פה תתקבל, ויתבצע פיקוח משרד הביטחון. אגב, בעיניי, זאת חובה של רגולטור. אם אתה רגולטור ואתה אחראי על הדת"שים ואתה רגולטור ואתה אחראי על התקציב, שניכם צריכים לעשות פיקוח. יותר מזה, למשרד הביטחון יש סמכות יותר גבוהה, כי בסוף, עם כל הכבוד לכסף - - -

הוא יגיד: אני פיקחתי והיה ככה, והשני יגיד: אני פיקחתי והיה ככה.

יש פה מנגנון שאפשר להגדיר מראש, וכדאי להגדיר. בעיניי, הסמכות העליונה, בגלל שהדח"ש הוא סוגיית הזהב, צריכה להיות במשרד הביטחון.

לא יותר פשוט שכולם יתגייסו וזהו?

הרבה יותר פשוט. אתה צודק, רם. זאת המלצתי לסעיף 4. לכן, אני מציע שלא יופיע פה אחת לשלושה חודשים, אלא אחת לשלושה ימים לכל היותר. ככה צריך להיות פיקוח. פרוש, תרשום, גם לעתודאים. עמ' 32, סעיף 49ז.7. אני חוזר על המלצתי שבמקום רשאי שר הביטחון, יבוא: לא יסתמך שר הביטחון. אני חושב שזה מאוד חשוב. ועדת חוץ וביטחון לא צריכה להשאיר את זה לשיקול דעתו של השר, אלא לחייב.

לא, זאת המלצה. יוסי, אני מסכים לתיקון המוצע.

בסעיף 8, הוספת סעיף 49ז(1)(8), בעמ' 32 – סנקציות בשל אי-מילוי חובת נוכחות. שר הביטחון יתקין תקנות. אני רוצה להביא לידיעת הוועדה מספר שהגיע אליי ואני אשמח לשמוע, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אם צה"ל יכול להתייחס לזה. בסעיף קטן (2) כתוב: פקיעת צו דחיית השירות לגבי תלמיד ישיבה שהמשיך שלא למלא את תנאי צו דחיית השירות שניתן לו, לאחר שניתנה לו הזדמנות. הסעיף הזה לא נמצא באוויר, והרי הדברים האלה כבר קרו. לפי מה שנאמר לי, בשנת 2022, 1,600 תלמידי ישיבה, לא אושר הדח"ש שלהם. זה נתון שהגיע אליי – 1,600 בחורי ישיבה. כלומר, היו 1,600 אנשים, שהביקורת של החוק הקיים אמרה: לא, אתה לא זכאי לדח"ש. אלה 1,600 מתוך אותה בריכה של 80,000. למרות זאת, למיטב הבנתי, רובם לא גויסו לצה"ל. נאמר לי עוד דבר, שזה נקטע במלחמה ב-7 באוקטובר, אבל עד 7 באוקטובר, ב-2023, המספר הזה היה יותר גבוה. כלומר, היו יותר מ-1,600 אנשים, שצה"ל קיבל נתונים לגביהם שהם לא לומדים כמו שצריך, ולמרות זאת הם לא גויסו לצה"ל. למה? האם החוק שלנו נותן מענה לתופעה כזאת?

כמו תמיד. עוד לא קרה שטור פז ידבר פה בשלושת השבועות האחרונים, ותמיד יגידו שזה לא נכון.

תתנצל, תתנצל. זה לא יכול להיות, דמנו לא הפקר. תתנצל עכשיו. תתנצל. מה זה הדבר הזה? מה אתה משמיץ את החרדים? בכל הופעה שלך אתה משמיץ את החרדים. תתנצל, תתנצל עכשיו. תתנצל.

פרוש, אם היית יודע ממי קיבלתי את המספר הזה, אני חושש שהיית נבוך.

תתנצל, בכל פעם אתה משמיץ את החרדים. תתנצל. הצבא הוא זה שנותן נתונים אמיתיים.

פרוש, אני פרגנתי לך. זה מספר נמוך מאין כמוהו.

תתנצל, מה הבעיה? תגיד: טעיתי, שגיתי, נמשיך הלאה.

חבל שאני לא יכול להגיד ממי קיבלתי את המספר.

Tבל הצבא אומר לך שהמספר לא נכון.

מה המספר האמיתי?

אל תגיד לו. שיתנצל קודם.

בועז, זה מפריע.

אתה מפריע כל הזמן, עם הנתונים הלא נכונים שלך. לוקח לך את הזמן. שיתנצל כבר.

מי מדווח לך שהוא סיים את תורתו-אומנותו?

כמה כאלה קיבלת בשנה האחרונה?

תן לי נתונים משנה לפני כן.

עכשיו כל אחד יגיד נתונים, והצבא יגיד שזה לא נכון? תשתיק אותם. היו פה ביום חמישי, עשו לך סבוטאז' ועכשיו אתה נותן להם להמשיך הלאה עם זה. תתנצל כבר, טור פז. תתנצל. אתה מתיר את דמנו בדיון פתוח. אתה מתיר את דמנו, תתנצל.

אני מציל את דמך, לא מתיר אותו.

די, פרוש.

אני ממשיך. אדוני, אני עומד על המספר.

לא, לא הייתה.

בסעיף 8, סעיף קטן (2), לפי מידע שהגיע לידיי, בשנת 2022, 1,600 בחורים נפלטו ממעמד דחיית שירות. אני אשמח להתייחסות כשהצבא יברר בכמה מדובר. לפי מידע שהגיע לידי, וכאן אין לי נתון, ב-2023 זה היה יותר מ-1,600. אני אשמח להתייחסות לזה.

אוקיי, אבל הם לא גויסו.

קינלי, מה שאמרת כנראה נכון, אבל צריך להמשיך. הם מתחילים בתהליך גיוס, הם כבר בני 25-24 והצבא מכניס אותם לפטור. כך הם גם לא למדו וגם לא התגייסו. זאת האמת ופרוש צריך להתנצל.

מי שצריך להתנצל זה מי שמקדם השתמטות.

כשיהיה לך נתון, תעדכן אותנו לכמה אנשים לא אושרה דחיית שירות, ומה היה תהליך המיצוי שלהם. זה רלוונטי ישירות לחוק.

מה זה לא שיתף פעולה?

ומה קורה איתו?

סטטוס משתמט ולא קורה איתו כלום.

בתוצאה הסופית, פחות 1,600 שגם לא לומדים וגם לא מתגייסים.

כשיהיו לצה"ל נתונים, נשמח לדעת. אני חושב שעניינה של הוועדה הזאת בסוגיה מה קורה, איך צה"ל מטפל במקרים שבסוף כן מוסכם שהם לא לומדים, היא קריטית להבנת החוק ולניסוחי החוק בהקשר לפיקוח. לכן, מאוד חשוב שנקבל נתונים אבל גם את התהליך כמו שהוא מבוצע. אני ממליץ לכן, היועצות המשפטיות, מזה להסיק את הנוסח שאנחנו צריכים פה גם בפיקוח כי המספר שנקבתי בו הוא הרי מספר – מה שנקרא הלוואי – מאוד נמוך ביחס לכל אינדיקציה. אמר לי פה חבר כנסת, שלא יושב בוועדה: אם נגיע ל-50% שלומדים כמו שצריך בסטנדרטים שאתם מדברים עליהם בוועדה, נגיד תודה. המון דפי גמרא נרוויח. לכן אני רוצה להבין מה עשו עד היום. אני ממשיך: ראה המפקח כי בישיבה מסוימת קיימת אי-נוכחות חוזרת של 20% או יותר, אני מוצא לנכון לציין, ש-20% קטגורית על ישיבה שיש בה 10 תלמידים ושיש בה 1,000 תלמידים זה לא נכון. לכן אני ממליץ שייאמר בחוק כך: עד 50 תלמידים, כולל – 20%; מ-51 תלמידים ומעלה – 10% או פחות. בישיבה קטנה פיזית עם 50 תלמידים, 20% זה 10 תלמידים. זה עדיין המון, אבל זה שיעור שמתוך ישיבה אתה אמור לראות אותו, להשגיח עליו. יש בציבור החרדי ישיבות עם 2,000, 3,000 ו-5,000 תלמידים. 20% מישיבה של 2,000 תלמידים זה 400 משתמטים. תיאורטית יכול להיות מצב ש-399 ישתמטו, אבל לא עברת 20%. לכן, כמו בהרבה נושאים יש פה היבט, שהוא לא רק אחוזי אלא גם מספרי. אני ממליץ שבישיבה עם למעלה מ-51 תלמידים, שיעור ההשתמטות המקסימלי יהיה 10% לפני התרעה וביטול. אני ממליץ עוד דבר, שהסנקציה לא תהיה סנקציה לישיבה, כמו שמופיע בחוק, אלא שתי סנקציות נוספות: פעם אחת לפרט המשתמט – צריך להביא את זה לידי ביטוי; פעם שנייה לראש הישיבה. אני מדגיש, ראש הישיבה ולא רשם או דמות טכנית בעמותה, כי בסוף ראש הישיבה הוא הדמות שאמורה להיות חתומה על התלמידים, והוא גם הבן אדם שבסוף הישיבה עומדת עליו. ישיבה מזוהה, מעבר לשם שלה, עם ראש הישיבה שלה. כתוב כאן: תוסר ישיבה מרשימת הישיבות ותינתן לתלמידיה הזדמנות להירשם. יש דבר שלא בא פה לידי ביטוי. המפקח רואה שבישיבה מסוימת קיימת אי-נוכחות. אני ממליץ שאחרי המילים אי-נוכחות, או הסתה נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מכיוון שזה מוסד מתוקצב, וכבר נדונה כאן הסוגיה האם לא צריך לראות אותה כארגון דו-מהותי, אבל זה בוודאי מוסד מתוקצב ציבורית, הוא לא יכול להסית נגד המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

כאמור, אני מסכם. ב-49ז(1)(8)(ב), שלוש התייחסויות. אחת, כי בישיבה נוספת, 20% או יותר מתלמידיה שקיבלו צו דחיית שירות או ישנה הסתה נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או נגד חובת השירות. זאת ההצעה שלי לסעיף הזה. יש פה התייחסות ישירה למה שקורה בישיבה, ואני אומר שוב, אומרים לי שבישיבות קצה מאוד, יש דברים כאלה. דבר שני, תוסר הישיבה. כאן זה צריך להיות חד-משמעי, כלומר לא להשאיר את זה לשיקול דעת. דרך אגב, זה שניתנת לתלמידיה הזדמנות להירשם, זה מצוין, כי זאת תמיד הבעיה שלנו – כשישיבה נסגרת, זה יהיה ברור. טוב שזה בנוסח החוק, וזאת אמירה חיובית. נקודה שלישית, אין פה ביטוי לגודל הקנס. כלומר, יש הוראה, יש אי-נוכחות – תוסר הישיבה. אבל אין ביטוי לקנס. האם זה בגלל שזה מופיע בסעיף אחר, מירי, או לא חשבתם שזה נכון?

הבנתי. כלומר, זה יבוא לידי ביטוי בפרק העיצומים. יכול להיות שגם פה אני רוצה לחלק את הקנס לשלושה נמענים: הישיבה, ראש הישיבה והמשתמט.

נכון.

נכון. אני מציע גם וגם. אני מציע שבנוסף לסגירת הישיבה, יהיה תלת-קנס ואני מסביר. יש שני אנשים נאשמים וגוף אחד שנאשם. הרי הישיבה הרוויחה מקומבינה של אנשים שרשומים ולא נמצאים, מעל 10% ומעל 20%. הקנס צריך להיות יותר חמור מהקומבינה. בישיבה של 1,000 תלמידים, 20% זה 200. בסכומים הנוכחיים, המוקטנים, זה 5,000 בשנה, כלומר מיליון שקל. הקנס צריך להיות יותר ממיליון שקל, כדי שיהיה ברור שלא יהא חוטא נשכר. זה לגבי הישיבה. שנית, ראש הישיבה. צריך להיות פה עיצום כספי אם ראש הישיבה לא עמד בתקנות החוק, קרי לא השגיח על התלמידים שלו. שלישית, גם המשתמט עצמו. בוודאי הוא צריך לשלם. לכן אני מציע שתהיה התייחסות לקנס לשלושת הנמענים – שני הנמענים פלוס הישיבה, עיצום כספי. אני מציע שזה יבוא לידי ביטוי בסעיף הזה בחוק. עד כאן, תודה רבה.

עד כמה זה תקין? מה אחוז הילדים שנעדרים, ומבחינתכם זה תקין?

בכל יום?

אתם מודיעים מראש שאתם הולכים להגיע, נכון?

יש לי שאלה. עברתי על כל סעיפי הפיקוח, ובהחלט יש כאן אירוע מורכב. מצד אחד, אנחנו רוצים לממש את החוק כדי שאנשים באמת יהיו על פי המכסות. יש דרך מאוד פשוטה לעשות את זה.

זה הרבה פחות ממה שהיה בחוק הקודם.

יש דרך מאוד פשוטה ויעילה לעשות את זה, בכל בוקר ב-10:00, ראש הישיבה מקבל רשימה של כל התלמידים שהתייצבו ללימודים. את הרשימה הזאת הוא מעביר במייל למשרד הביטחון ולמשרד החינוך במקביל. המשרדים בודקים את הרשימה שהוא שלח מול זה.

כמו דוח 1 בצה"ל. זה מה שאתה מציע.

בכל בוקר ראש הישיבה שולח את רשימת כל האנשים שהתייצבו, וכותב: אלה ואלה לא הגיעו.

כמו דוח 1 בצבא.

ושולח את זה למשרד החינוך. - - -

גברתי היועצת, אני מציע שנוסיף לחוק שחובה על ראש הישיבה, אחרי שנותנים לו את הדוח, לשלוח לאותו מקום שמפקחים במייל גם למשרד החינוך וגם למשרד הביטחון, את רשימת התלמידים שהתייצבו. הפיקוח יהיה כשהוא מגיע לישיבה, לבדוק את הרשימה מול המציאות.

היושב-ראש, ניהלתי בית ספר הרבה שנים, ואני לא רוצה, חס ושלום, להטיל דופי במנהלי הישיבות. מנהלי הישיבות צריכים להיות הרבה יותר אקטיביים מבחינת האחריות שלהם, ולא צריכים מפקחים שיבואו מהצד. כל סעיף הפיקוח, תאמין לי, לא צריך להיות. צריך לדבר מול ראשי הישיבות. כשאני הייתי, דיווחתי בתחילת השנה כמה תלמידים. נתנו לי עד סוף דצמבר, במידה ויש שינויים. בסוף דצמבר דיווחתי, וסמכו על מה שאני אמרתי. כן, מפקח היה מגיע לבתי ספר בעייתיים. אני רוצה שראשי הישיבות, כשהם יקבלו אחריות, וכמו שאמר טור פז, יהיו עליהם גם סנקציות במידה והם לא יעמדו בהן. אם מנהל בית ספר לא מדווח אמת ברשימות שלו, זאת עבירה פלילית. עבירה פלילית.

מאיר, זה קיים בחוק.

היא אומרת שמהניסיון שלה, לא כולם רמאים.

מי ששומע את הדיון הזה מתחילתו, על זה בדיוק מדברים – כולם רמאים, כולם גנבים.

מה קורה במשרד החינוך אם מנהל לא נותן למפקח להיכנס?

ואם זה יקרה בישיבות, מה נעשה? מה את מציעה?

היא כן חלק ממשרד החינוך. מרים, תדייקי. היא לא מוסד חינוכי במשמעות של חוק חינוך חובה; היא כן מוסד חינוכי כחלק ממשרד החינוך. היא נמצאת באגף של המשרד שלך. היא מושגחת על ידיו. שוב, זה לא חלק מחוק חינוך, אבל זה כן מוסד חינוכי. הוא מתוקצב.

ומשרד החינוך הוא הרגולטור שלו.

ההסתמכות של משרד הביטחון היא שהנתונים האלה קיימים במשרד החינוך. את מבהירה עכשיו חזור והבהר, שאין לך את הנתונים האלה כי את עושה סוג של רגולציה ופיקוח מאוד מאוד ספציפיים לאותן ישיבות, כי הן לא מוגדרות כמוסדות חינוך. פה, לדעתי, הצרה הגדולה. כלומר, אנחנו מבינים שקורים הרבה דברים, בטח גם בנושא נוכחות, ולא מתקבל עליהם דין וחשבון. אדוני, אחד הדברים שהיה בהצעת החוק של אדלשטיין, והורד מסיבות כאלה ואחרות, הוא שחייבים לתת איזשהו מענה אחר של פיקוח שמי.

למה שהוא ימסור אם אנחנו לא יכולים להסתמך?

בדיוק, אין נתונים. הנתונים לא קיימים.

לא נגעו בזה. השאירו את זה כמו תפוח אדמה לוהט.

זה רשום היום בחוק.

הסעיף בחוק הקיים, 49ו(א) ולא שונה, אני מקריאה לכם מה כתוב כאן: בנוסף למשרד החינוך, ימסור למשרד הביטחון יש גם: לשם כך וכו', ימסרו משרד הביטחון וצבא ההגנה לישראל למשרד החינוך לפי דרישתו, רשימת תלמידים וכו'. זה כתוב בחוק הקיים. עם כל הכבוד, הוראות החוק הקיים מחייבות שיתוף פעולה בין המשרדים. לא המצאנו, לא נגענו, הקראתי לכם מהסעיף הלא מתוקן, כי אתם מבקשים להוסיף את א(1).

בבקשה, אני אקריא לך עוד פעם. הינה, עוד פעם.

כל הסעיפים הללו נועדו לפיקוח על הרעיונות של הדבר הזה. זה לא המצאה. כל מה שיש פה זה לפקח על דחיית שירות, על מי לא מתגייס, על תורתו-אומנותו. על מה שאת לא רוצה. זאת מטרת הסעיפים הללו. לכן אני אומרת לכם פה שחייב להיות ביניכם שיתוף פעולה על פי החוק הקיים. מה שאני תוהה בדבר הזה, ואני שאלתי פה בעניין לפני שהעליתי את זה. בסעיף 49ז. אלה מילותיו, ותראו את ההבדל בתיקון. כתוב כאן: לשם פיקוח על הוראות חוק זה, הנוגעות לתלמידי ישיבה ולישיבות, רשאי שר הביטחון להסתמך על מידע שנמסר לו ממשרד החינוך כאמור בסעיף זה. ככה כתוב, נכון? מה כתוב אצלנו? סעיף 49ז. לחוק העיקרי, במקום רשאי שר הביטחון להסתמך, כמו שהקראתי לכם, לא יסתמך שר הביטחון. מה הטמטום הזה?

זה לא משנה.

את צריכה לא להגיד לא יסתמך, אלא לרשום: ובלבד וכו'.

לא, זאת לא משיכת מכחול. צריך לכתוב: ובלבד, וכו'. זה מה שצריך לעשות, זה הנוסח. זהו, עם היגיון. תודה, שלום.

אתה יודע למה אנחנו מתקשקשים? כי אנחנו לא מדברים על המהות. אנחנו מדברים על הגופים, אנחנו מדברים על המי ולא על המה. מירי, תהיי איתי. אני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות שלנו היא האון שבו הדאטה בייס, רשימת התלמידים קיימת ומפוקחת בתוך הישיבה עצמה. אני לא רוצה רשימות אווירה, שנרשמו בהתחלה או שמישהו יוציא לי איזה צעטלע מלפני שנת 2014. אני רוצה רשימה נושמת של נוכחות בישיבה. מה זה אומר רשימה נושמת של נוכחות בישיבה? כמו דוח 1 בצה"ל. אגף, בצה"ל יש לא 80,000 איש, יש הרבה יותר ולא ננקוב במספרים. בכל נקודת זמן שאתה אומר לראש אכ"א, תן לי עכשיו את מספר החיילים שנוכחים בחתך יחידות, הוא יודע להגיד לך את זה. הוא יודע להגיד לך מי הגיע בבוקר ומי חולה בבית. אחד הדברים המרכזיים שאנחנו צריכים להגדיר בחוק הזה, כדי שנדע באמת להסתמך על נוכחות – אמרתם לא זיהוי ביומטרי, שייצרו מערכת מידע נושמת.

שלא יהיה גלגול סמכויות כי המידע לא קיים, אז בטח אף אחד לא רוצה לפקח עליו.

תודה. ביקשתי קודם מהיושב-ראש להתייחס למה שנאמר פה על שירות נשים. נאמר פה קודם על ויתור על נשים בנושא חטיבת חשמונאים. אני רוצה להדגיש את זה שוב. אני בעד בניית החומה, אם אפשר לקרוא לזה כך, בין נשים לבין חטיבת חשמונאים. אני אומר את זה בכאב גדול, אבל זה אך ורק בחטיבת חשמונאים. כל המחטפים שמנסים לעשות פה כאילו נציגים של הציונות הדתית, שלא יתבלבלו. אני רק אזכיר לך, שהישיבות הגבוהות הציוניות, שאלתי אותם כבר מזמן למה הם ישבו פה, הם אמרו: לראות שלא פוגעים בנו. הם באו לכאן גם לבקש – הרי יש להם פטורים, ואני בטוח שאתה מכיר את הנתונים. מעל גיל 23 הם יכולים להשאיר עוד 300 שילמדו. הם אומרים שאם נותנים לחרדים כל כך הרבה, תעלו לנו את המספר מ-300. אני חושב שאנחנו צריכים להישמר מכל משמר, שהמיוחדות הזאת של החרדים, בכאב גדול, תהיה חומה בינה לבין אחרים. אנחנו מדברים פה על פיקוח, ויש דיון איך נפקח – מי ייתן את הרשימות? המפקחים? ראשי הישיבות? מורשי החתימה? אני חושב שאנחנו מתעסקים פה כבר כמה שבועות בעבודה על עצמנו. חבר הכנסת אזולאי לא נמצא פה, אבל הוא ביקש שנבין שמעצם זה שהוא יושב כאן, יש הסכמה גם לסנקציות ולחוק של המגזר שהוא מייצג לפחות, ואני לא יודע בדיוק מה זה. אני רוצה להקריא לכם, ולחבר את זה גם למה שאמר אתמול בג"ץ, וגם למה שנאמר בוועדת הכספים. איסור חמור הוא ללכת לצבא, ורבים פסקו בזה שהוא בגדר ייהרג ואל יעבור. היננו להודיע בשער בת-רבים, כי אין אנו בעלי בתים על התורה, להתיר לעשות פשרות וכדומה. כל חוק שיש בו פשרות או מכסות ויעדים, וכל שכן, החוק המוצע כעת על ידי ועדת ביסמוט, מותר הוא את התורה הקדושה והמחוקקים חוק זה, עושים חילול השם נורא. אני לא אקריא את הכול.

לא, לא הבנת, ותכף אני אגיד לך למה. זה קשור לסעיף של הפיקוח, ואני תכף אגיד לכם למה. שהרי התורה היא מעל החוק, וככל שהחוק סותר את התורה, החוק בטל ומבוטל לבל יתגייס שום שומר תורה ומצוות, הגם שאינו במסגרת לימודים לשום מסלול צבאי מכל שהוא.

תכף אני אגיד לכם. בפשקוויל שפורסם, חוות דעת של - - -

תכף תביא לי פשקוויל של נטורי קרתא או של הפלג הירושלמי.

חבר הכנסת דרעי אמר: לא יקום ולא יהיה. חלילה וחס, אם יתגייס אחד, אפילו הבטלן.

עובדתית הוא בעד החוק.

הוא לא בעד החוק; הוא בעד זה שנבזבז פה את הזמן. הוא לא, הוא אמר: חלילה וחס.

חברת הכנסת שעושה עבודה יסודית, טלי גוטליב, שומעת? תקשיבי לי איך זה קשור. חבר הכנסת ביסמוט שאל איך זה שייך. על פניו, נדמה לי שאת אפילו אמרת, וגם מזכיר הממשלה שיושב פה, אמר: מה זה שייך? כי זה בטח פלג של נטורי קרתא. הרי אתם כבר מכירים אותי ואני לא בא לפה סתם. התכנסנו כאן להגיד את הדברים הבאים של מי שחתום על החוק, ומה שהוא מקבל מהמדינה. הראשון שחתום על החוק הזה הוא משה צדקה, מר"ן ראש ישיבת מדרש פורת יוסף, מנהיג הדור. ישיבת מדרש פורת יוסף. סך התמיכות להן זכה הארגון מהמדינה בשלוש השנים האחרונות: 4,505,830 שקלים.

איך הפיקוח נותן פתרון לזה, שבתוך ישיבה, שראש הישיבה שלה אומר: לבל יתגייס שום תורה ומצוות, הגם שאינו במסגרת לימודים לשום מסלול צבאי. איך אתם חושבים שהרשימה שמי שיעשה פה, אין תנאי כזה, התנאי המינימלי אומר שהוא לא יתנגד לשירות אחרים בצבא, אחרת אנחנו עובדים על עצמנו בעיניים, חושבים שאנחנו מטומטמים.

התנאי הזה לא יהיה רשום, גם אם אתם רוצים שהוא יהיה. מותר להם לאחוז בדעה.

עוד שתי דוגמאות: שמואל טולדנו, ראש ישיבת ברית יעקב. סך התמיכות להן זכתה הישיבה בשלוש השנים האחרונות הוא 1.432,521 שקלים. זאת, כמו שאמרתי, ישיבת ברית יעקב. ראש ישיבת קו החיים, יעקב חיים סופר, שר התורה וראש הישיבה. הישיבה שלו קיבלה 1,770,450 שקלים בשלוש שנים. אני שואל את היושב-ראש, חבר הכנסת סעדה, דיברנו על פיקוח – איך סופרים ואיך מודדים ואם זה יהיה לא ביומטרי ומי יגיש רשימות. אנשים פה מבינים קצת בחינוך, באמירה. תגידו, למה אנחנו מבזבזים את הזמן? בסוף יבוא ראש ישיבה, ולא משנה איזה חוק ייצא. הם מקבלים כסף מהמדינה, והם יגידו שגם מי שאינו לומד, הגם שאינו במסגרת לימודים – אלה אחים של התלמידים שלהם ותלמידים שלהם, ואנחנו עוד נותנים להם כסף. איזה מנגנון? אתם חושבים שאנחנו עובדים על מישהו בעיניים? זה נראה הגיוני? שר החינוך אמר לאחים לנשק שהם לא ייכנסו למוסדות החינוך. כמו, דרך אגב, שאתה אמרת לוועדה. אלה חבר'ה שנלחמים, מסכנים את עצמם, ופה יש משתמטים. נותנים להם כסף, והם אומרים לך: מסרב לכל דבר כזה.

הוא מסרב, והינה, אנחנו ממשיכים לתת. אני מבקש להמשיך. אני רוצה להגיד שכן, אני מעדיף שתהיה ממשלה של משרתים ולא של משתמטים. שאלתי באחת הישיבות את רח"ט תומכ"א, שהנציג שלו יושב פה, למה אנחנו מדברים בשנות גיוס ולא במחזורים. אני רוצה להסביר את השאלה, וזה קשור לפיקוח. בעמידה בשנות גיוס, בסוף השנה אנחנו רואים האם עמדו ב-5,000 או ב-7,000. אני לא רוצה להיכנס למספרים. הפיקוח מחייב קשר ומתח בין משרד היבטחון למשרד החינוך, אבל בשורה התחתונה, בתקווה שבסוף יתיישרו על הרשימות. כמובן, יש פה שאלת-על שכבר נשאלה: למה משרד הביטחון, שהנציג שלו לא נמצא כאן היום, לא עשה את העבודה שלו עד היום. היה דיון האם הוא רשאי לפקח או יפקח. אני חושב שהדיון האם רשאי לפקח או חייב לפקח, שבסוף מביא 90,000 משתמטים, מי נופל למלכודת העלובה הזאת, אם זה רשאי לפקח או לא. זה משרד הביטחון שלנו, גם שלי כמובן, שכאילו אומר לנו פה בוועדה: עוד פעם צו 8 ועוד פעם צו 8 ועוד פעם צו 8, והוא לא מפקח על זה שעשרות אלפים יכלו להחליף או לקצר את צווי 8 האלה. כאילו זה לא הדיון. אנחנו כאילו ממשיכים עכשיו את השאלה איך הוא בדיוק יעביר לו. אמר פה רח"ט תומכ"א שהתנאי שלו לדרישה ההגיונית מאוד שלי, כמי שמכיר את המערכות, שאם יהיה קשר ומשרד החינוך ומשרד הביטחון יעבירו את הנתונים, הוא יודע לעבוד במחזורים. אני רוצה להסביר מה זה נקרא בפיקוח לעבוד במחזורים. זה אומר – לפי היעדים שלכם, ולא משנה אותם. תגידו מה שאתם רוצים. אמרתם, נניח, שבשנה יש 8,100 מתגייסים – זה בימות המשיח. אתה צוחק, בועז? אני אגיד 7,500. יש מספרים כאלה. רק אתם חושבים שחזרתם מפגישה עם ריבונו של עולם, שאמר לכם - - -

אני לא מדבר, אבל אתה פותח. בוודאי ובוודאי שאנחנו מאמינים בני מאמינים. - - -

שאלת הפיקוח לא נדונה פה ברצינות, חבריה, וזה לב ליבו של החוק הזה.

לאור מה שנאמר פה עכשיו, אין ספק שצה"ל יודע לתת את הנתונים בסוף מחזור גיוס. ביקשתי אחרי הגיוס שהיה לפני שבוע את הנתונים של החלוקה לפי גילאים ולפי לחימה, וזה מה שחשוב לנו, לצרכים של הצבא. אני מקווה שהם יביאו לי את זה. יש לי כאן את המכתב שכתבתי כיושב-ראש ועדת משנה לוועדת חוץ וביטחון, שמבקש את היקף המתגייסים, חלוקת המתגייסים בהיבט של תפקידים שמיועדים ללוחמים, תומכי לחימה עורפיים, נתוני גילאי המתגייסים בחתך על הישיבות. אני מקווה שייתנו לזה תשובה. לענייננו, מכיוון שהדבר הזה, על פניו, נסגר כאן בתקווה שזה יעבוד, והצבא יכול לדווח בסוף כל מחזור גיוס – אני מבקש להזכיר שבשנה יש היום שלושה מחזורי גיוס. נניח שהגענו לימות המשיח, ואני רק צריך להגיד לחבר הכנסת רביבו שאני מאמין במשיח, אבל אני לא מאמין שגפני או פרוש או יעקב אשר חזרו מפגישה עם הקדוש ברוך הוא, והוא אמר להם שאם לומדים בישיבת ברית יעקב שמחנכת להשתמטות, מקבלים יותר נקודות מאשר בהנדסה קרבית. בפגישה שלי עם הקדוש ברוך הוא, כדי לקרב את המשיח, הולכים להנדסה קרבית ולא לישיבת ברית יעקב, שאומרת: גם אם אתם לא לומדים, אל תתגייסו.

אפשר להתייחס למשהו שאמרת? נפלת לדעתי לכלל טעות. אמרת לגבי העובדה שמנהל ישיבה, איך אנחנו יכולים למנוע את זה, אם מנהל ישיבה מתבטא נגד הגיוס, הישיבה תוצא מרשימת הישיבות.

לא אמרתי את זה. אמרתי, איך אנחנו יכולים לצפות או לתמוך.

אני רוצה לומר לך, ראשית, אנחנו לא משטרת המחשבות. אנחנו מאפשרים לאנשים לאחוז באיזה דעה שהם רוצים.

עד שהם מפרסמים דברים כתובים.

עד שהם מסיתים לעבור על החוק. לכן, כתוב בחוק שהנוסח שהוצע על ידי יו"ר הוועדה באישור היועצת המשפטית של הוועדה, כתוב: מנהל ישיבה או מי שהוסמך לכך הורה לתלמידי הישיבה לא להתייצב לרישום או לבדיקה רפואית, כאמור בסעיף 3 עד 5. הוא הורה להם לא לבצע הוראת חוק, זה משהו אחר. זה לא אומר שאסור לו להתבטא באופן אישי, שהוא לא חושב להתגייס וכו'. אני לא מסכימה עם הדעה הזאת, אבל אנחנו לא משטרת מחשבות.

אבל זאת לא מחשבה שהוא מפרסם.

מותר לו לאחוז בדעה הזאת. אם הוא מסית לעבירה, זה כתוב כאן.

יש בינינו עורכי דין עם ניסיון פלילי, שיודעים שלא צריך את החוק הזה כדי לדעת שזאת הסתה. זאת עבירה גם עכשיו, ולכן אני חושב שזה מחזק את מה שאמרתי. בסעיף 49א(3), אם כתבנו במקום רשאי בסעיף, סעיף 49(2) מנטרל את זה, כי הוא נותן מפתח למספר המפקחים שיוסמכו. על פניו, זה תרתי דסתרי. למעלה מחקנו את המילה רשאי, וכתבנו את המילה יסמיך. אחרי שאנחנו מוחקים את זה, סעיף 2(ג) – מובן. בסעיף 49ד(5)(2), במקום רישום נוכחות כאמור בסעיף 49(ג), יבוא: עריכת ביקורת כאמור. למה אנחנו לא עושים רישום נוכחות? למה מוחקים את רישום הנוכחות, ואומרים עריכת ביקורת?

אני לא חושב שזה צריך לבוא במקום.

אני מכיר את התרגילים, זה מה שמכרו לך. אני לא מאמין שיש פה משהו שנועד להחמיר. הכול נועד להשתמט. מירי, את רואה את זה?

אמרת שזאת בדיוק התוצאה. תסביר, לא הבנתי. מיכה כץ: לפני שהוא יסביר את התוצאה, בבקשה, בועז, אני רוצה להגיד משהו. לא הייתי אצלך כשלושה שבועות, ואתם רוצים לדבר על ביקורת. אז אני יש לי ביקורת, כי סעיף 49 פלוס ד זה רק 53, וכבר מעל 76 הלומי קרב, החיים שלהם כבר לא פה. הם ישנים בכנסת במאהל בחוץ כבר שבעה חודשים, ואתם רוצים לדבר על לגייס אנשים? אתם רוצים לדבר על לגייס אנשים? יש גופה של לוחם באוויר, ואתם לא מטפלים בזה. אתם רוצים לדבר על דברים אחרים? 49ד? מה זה הדברים האלה? מה זה הדברים האלה? אני לא מצליח להבין על מה אתם מדברים. בא אליי הלום קרב, בן אדם חרדי, אומר לי: יש לי שישה ילדים מתחת לגיל שבע, ואף אחד מהם לא מקבל טיפול. אתם רוצים לגייס עוד מהם? איפה ששת הילדים שלו, שלא אחד מהם מקבל טיפול. לא אחד, לא אחד מתחת לגיל שבע. שישה ילדים. הלוואי והיו לו יותר ילדים, אבל לא לקבל טיפול מתחת לגיל שבע, ואתם מדברים איתי על סעיף 49ד? 49 פלוס ד זה 53. זה לא הגיוני. מה אתם צריכים? 700 מספרים של אנשים שכבר לא פה? כמה לוחמים צריכים למלא לכם גופות בעיגול הזה? כמה? באמת כמה? שעתיים הוא יושב פה לקבל תשובות מה קורה לחבר שלו, שהגופה שלו באוויר. מה אתם רוצים, עוד חטיפה של גופה? שנחטוף עכשיו גופה? נלך עכשיו לקבור אותו? אני אלך לקבור אותו בלי נעליים בהר הרצל? זה מה שאתם רוצים? באמת, מה אתם רוצים כבר? מה אתם רוצים מאיתנו כבר? מה אתם רוצים? כל הזמן אתם מדברים איתנו – תודה רבה שאתם באים, שאתם עוזרים לנו להבין את המצוקה ואת הבעיה. כמה עוד גופות של ילדים, של הורים, של נכים, פצועים, לוחמים? כמה עוד צריך, בועז? באמת, כמה עוד צריך? תגיד לי עוד כמה צריך. אני מקווה שהתשובה היא מינוס 80. אני מקווה שזאת התשובה, כי התשובה הולכת להיות הרבה יותר. אתם שומעים פה כל היום פסיכיאטרים שבאים לפה ואומרים לכם: הגל הזה עוד לא התחיל. ועל מה אתם מדברים איתי? להביא עוד אנשים למצב שלנו? איפה קודם כול הטיפול בנו? איפה הטיפול בילדים, במשפחות המתפרקות בכל מקום? זה מה שאני רוצה להבין. לא רוצה להבין 49ד. לא רוצה להבין את זה. רוצה להבין איפה הוועדות של הלומי הקרב, ולמה לא מטפלים בחיילים ולוחמים שהגופות שלהם מחכות לקבורה. זה מה שאני רוצה להבין, לא מצליח להבין. לא מצליח. למה אתם מחכים? למה המדינה מחכה? למה? למה אתם מחכים? באמת, כולכם פה, מסתכלים עליי – משוגע. למה אתם מחכים? למה אתם לא רצים לפתוח את הר הרצל עכשיו? למה?