ערב טוב לכולם. אדוני היושב ראש, תודה רבה. שמי אריאל רוזנברג, בתחילת המלחמה ביום חגנו שמחת תורה נפל אחי ידידיה רזיאל בקרב. ידידיה בן תורה, איש אמת שגדל בהרי בנימין, למד בישיבות בשומרון ובחר לעזוב את הרי השומרון ללכת בדרך של חיבורים, הצטרף לקיבוץ כרם שלום וחייו ביטאו אמת גדולה ושלום ואת ההבנה שכולנו יכולים לחיות ביחד. את הבוקר שלו הוא היה פותח בחברותא עם אברך יהודי, במשך היום הוא היה מטפל בפגועי נפש ובערב הוא היה יושב עם חברים בקיבוץ. הוא חי את עם ישראל, הוא אהב את זה, הייתה לו אהבה כנה וחיבור כן לעם, במותו הוא סמל למסירות שלנו אחד עבור השני, הוא נפל בקרב בהגנה על הקיבוץ. כשאנחנו ליווינו את ידידיה למנוחות בהר הרצל החברים שלי בגדוד המילואים נערכו בגבול הצפון למערכה. לאחר השבעה הייתה תקופה ארוכה של חיבוטים והתלבטויות האם לחזור לשרת במילואים או לא ולקראת הסבב השני של המילואים החלטנו שבתקופה כל כך קריטית אי אפשר לעמוד מנגד והחלטתי לחזור. יצרתי קשר עם המפקדים ולהפתעתי הרבה התברר שהסוללה שבה אני משרת כבר לא מגדרית. כיהודי שמנהיג את חייו על פי תורתנו, מסורת אבותינו, שאלתי רב האם לחזור ולשרת ביחידה לא מגדרית, התשובה הייתה של הרב הייתה ברורה וחדה, לא. קשה להעביר את ההרגשה. אנחנו כל כך רוצים להיות שותפים, צבא ההגנה לישראל העמיד אותי, אדם שמשרת שנים במילואים, שיוצא למילואים ומשאיר בבית אישה ושמונה ילדים, שרוצה לקחת חלק במשימה הקדושה וההכרחית, למרות החלל הגדול במשפחה, בשאלה האם להמשיך עם החברים לנשק איתם התאמנתי, שיחד קיימנו בעצמנו את דברי יעקב אבינו, הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי, האם להישאר נאמן לחבורה או להישאר נאמן לאמונה היוקדת, לערכים, לדבר אלוקינו. לי לא היה ספק, אין מצב שאני ממשיך לשרת בניגוד לאמונתי. זו הייתה תחושה באמת קשה. לסבב הראשון לא הגענו בגלל השכול, לסבב השני אני לא יכול להגיע כי צבא ההגנה לישראל לא מאפשר. אז כן, ברוך ה' ניתנה אפשרות לעבור ליחידה אחרת, לסוללה אחרת, ושם אני ממשיך לשרת עד היום. בדילמה הזאת נמצאים רבים מחבריי ביחידות השונות ובמיוחד ביחידות המילואים של תותחנים ששם כבר לפני כמה שנים הייתה מהפכה שאת התוצאות שלה אנחנו אוכלים עכשיו. עוסקים כאן בחדר בשאלה חשובה ורצינית, כיצד מגדילים את מעגל המשרתים, אבל לפני זה חובה עלינו לשאול כיצד אנו מאפשרים למי שמשרת ולמי שאנחנו רוצים שישרת את התנאים ואת הזכויות לחיות על פי אורחות חייו, על פי אמונתו, על פי אמונת העם הקדוש הזה בן אלפי שנים. האם צבא ההגנה לישראל דואג בכל הרצינות לציבור התורני הגדול שכן משרת? מריבוי המקרים והדילמות שעלו ועולים במהלך המלחמה האחרונה זה מעורר ספק גדול, ספק כבד. כיום הצבא מאפשר לחייל דתי פלוגה מגדרית, וכמו שאני הייתי צריך לעבור בשביל זה ממקום למקום, האם זה מספיק? בסבב המילואים הקודם שלנו ישבה אחת הפלוגות יחד עם פלוגת המפקדה במוצב קטן, לא היו שם את התנאים המתאימים לבנות המפקדה. היו במוצב יותר בנות מאשר שטחי מגורים ייעודיים לבנות ונוצרה מורכבות. כשנמצאים בתנאי שטח ממש לא מצליחים לשמור על הכללים. זה לא עובד.

בהרבה עניינים ההתנהלות שלנו היא גדודית, צריך גדודים מגדריים. לפני שאתם מדברים על גיוס לחרדים, לציבור החרדי שצריך להתגייס, לכל הפחות גדודים מגדריים. היוהל"ם מקדמת בכל הכוח עירוב מגדרי ובדרך דוחקים את רגלינו, אותנו שמשרתים את העם ואת המדינה בכל ליבנו ובכל נפשנו כפשוטו, במחיר של לשלם חיים, אבל דוחקים את רגלינו. בתוך היחידה בה אני משרת אנחנו חיים באהבה גדולה אנשים שונים, מרקעים שונים, בטח כל עם ישראל נמצאים שם מקצה לקצה וההצלחה והיחד נוצרים בזכות הכבוד של כל אחד לאורחות חייו של השני. מדינת ישראל כולה צריכה להתנהל בכבוד לכל מגזר ומגזר ובבית הזה מוטל עלינו לעגן את הכבוד בנהלים וחוקים, בלי זה זה לא יעבוד. בקצרה אני אזכיר עוד שתי נקודות שקשורות לזה ואסיים. בחיל תותחנים החליטו לפני מספר שנים ששום גדוד לא יהיה מגדרי. לא יודע מה הבעיה של חצי ככה חצי ככה, אין לי מושג.

פשוט צימקו ודחקו את הציבור הדתי, את בני הישיבות, החוצה. במלחמה האחרונה התגלה שיש בכך בעיה גדולה. אם למשל 30 חיילים נקלטו לגדוד מילואים, כנראה שבגיל 37-36 15 מתוכם ימשיכו לשרת במילואים, אבל אם נקלטו 30 חיילות, מעטות החיילות שימשיכו לשרת עד גיל 30. מה שאני רואה זה התמודדות גדולה עם חוסרים באותם תפקידים שמאיישים אותם בסדיר בנות.

לי יש משפחה חרדית ענפה. כאשר בן משפחה חרדי שואל אותי האם הצבא מוכן וערוך לגייס אותו תוך כבוד אמיתי לאורחות חייו, לצערי אני אומר לו שהצבא לא מוכן ולא ערוך.

הפתח להרחבת מעגל המשרתים הוא כבוד, נתינת מקום ולא כפייה ודורסנות. יש בציבור החרדי הרבה הערכה ושייכות למצווה הקדושה הזאת והכפייה רק מרחיקה. אני אסיים בפסוקי התורה שקיבלנו לפני 3,000 שנה ואיתם אנחנו הולכים באש ובמים שעוסקים במלחמה ועוסקים גם בנושא של הצניעות במלחמה, כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. כִּי יְהוָה אֱלֹקיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. תודה רבה.

אדוני היושב ראש, חברי הוועדה. קודם כל אני רוצה להודות על היחס שאתם נותנים למשפחות השכולות, שמענו גם עכשיו כמה שאתה מקפיד לשמור עלינו ולשמוע. אני רק מקווה ומבקש שגם תקשיבו. קשה לי כאן, אבל לא יכולתי שלא לבוא. אני כבר ימים ולילות מסתובב בלב כבד, חושב מה לומר, מה אפשר לומר שעוד לא שמעתם, יש פה עשרות ועדות כבר. שמעתם שזו פעם ראשונה שבחוק מפלים בין דם לדם, שמעתם שאין סתירה בין תורה לבין גיוס, שלימוד התורה הוא חשוב, ששוב אנחנו מלבים שנאה, שניתן לגייס בכוח. כן, ניתן לגייס בכוח כי כל החוקים שלנו הם לא וולונטריים, וכן, צריך גם לחנך, החינוך חשוב, צריך לחנך לאהבת הארץ, לערבות הדדית, למסורת, לתורה. אולי גם להזכיר שב-7 באוקטובר, אילולא אותם מחבלים היו נעצרים על ידי כיתות הכוננות ואנשים פרטיים שרצו עם הנשק וגם הצבא, הם היו מגיעים גם לתל אביב, גם לבני ברק, והיו רוצחים ושורפים ואונסים בלי להתחשב, לא בדת ולא באמונה ולא בפטור ולא בדחייה. ועוד משהו, אני חושב שמי שלא מוכן לתת דם, שלא יבקש דמים. והכול נאמר ואתם דוהרים להעביר את החוק. לא ניתן ליפות את החוק הזה, לא ניתן להכשיר את השרץ, וזה מעסיק אותי יום ולילה. ושלשום, לפני יומיים, חלמתי חלום. על זה אני מודה לכם, כי זה אולי בזכותכם, בחלום הופיע בני זהר בגיל צעיר, לפני שהתגייס, לפני שנהרג בלבנון, ואני נופל על צווארו והוא על צווארי ואני מלטף את פניו והוא מלטף את פניי, ואני שטוף דמעות ואני מתעורר שטוף דמעות ואז אני נזכר בכם ובחוק הזה ופתאום אני מבין, דמעות האושר על הפגישה עם הבן מתחלפות בדמעות של צער, בדמעות של כאב, עליכם, על היהודים, על החרדים, על זה שחשבתי שאין לכם לב, שאתם לא מבינים, אבל טעיתי. טעיתי, חשבתי שלא אכפת לכם, לא מהחיילים, לא מהנופלים, לא מהפצועים והנכים והמילואימניקים והיתומים, חשבתי שאין לכם לב, שלא אכפת לכם, אבל בעקבות אותו חלום הבנתי שלא רק שאין לכם לב, אין לכם אלוהים.

אנחנו ברוך ה' זוכים כבר 26 שנים להיות הגוף המרכזי במדינה שמתעסק בליווי של חיילים חרדים וגיוס של אותם חרדים וליווי שלהם אחר כך בהשתלבות שלהם באזרחות. קודם כל אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב ראש, וחברי הוועדה, ישבתי פה גם בשבוע שעבר וגם היום, על הניסיון לדון, למצוא נוסחה של חוק. חובה שיהיה חוק, החוק לא יהיה מושלם, אנחנו בטוחים בזה ששום דבר לא יהיה מושלם. בבית יהודי יש מזוזה בפתח, אז יש מחלוקת בראשונים האם המזוזה עומדת או שוכבת, אז במקום להחליט אם היא עומדת או שוכבת הפתרון זה לעשות באמצע. מצאו פתרון. אין אף דעה כזאת וזה המנהג. אז לפעמים צריך למצוא את הפתרון. אנחנו כעמותת נצח יהודה רוצים לגעת בכמה נקודות בחוק שמבחינתנו הן קריטיות שיהיו בחוק, יותר לדבר על עשה טוב, פחות על סור מרע, שהוא גם מאוד מאוד חשוב. אז קודם כל יש צורך בהסדרה של פקודות ואכיפתן בתוך מסגרת החוק, איך מבקרים שהפקודות יתקיימו. דיברו פה על צורך בעמידה של כל הנהלים שהבטיחו לאותם חיילים וצריך לראות איך עושים את זה דרך ועדת משנה או דרך כזו או אחרת שייכנס בבסיס החוק, איך מבקרים שבאמת הדברים יקרו כמו שצריך, כי הבטחנו וזה גם צודק שככה יהיה.

נכון, יש סעיף שמדבר על איזה שהיא ועדה שתוקם, שהוועדה הזאת תיתן סנקציות על כביכול - - -

היא תבדוק. נכון שתוקם ועדה כזאת שתיתן גם פתרונות וגם בקרה, אבל זה ועדות משנה בכנסת שיודעות לעשות את זה. דבר שני זה גיבוש של תוכנית ממשלתית רב-משרדית, רב שנתית, שתיכנס לבסיס החוק כי התוכנית הזאת מחויבת על ידי משרד החינוך, משרד הכלכלה וכו', ויש צורך להכניס את נושא האחוזים של כמות החיילים שיתגייסו במסגרות הלוחמות, זה דבר שלא נכנס בחוק. אנחנו חושבים שצריך שיהיה לפחות 30%. וגם השירות האזרחי הביטחוני, שהוא מבורך וטוב, יוגבל מגיל 26 ומעלה, כי אנחנו מלווים לוחמים ואנחנו באמת צריכים לוחמים. אני אומר את הדברים דווקא, כי גם אני וגם העובדים אצלנו בעמותה, אני מחליף פה את מנכ"ל העמותה יוסי לוי שנמצא עכשיו בחו"ל בשביל לגייס כספים לפעילות העמותה, ואני אחרי 756 ימי מילואים ויוסי כמנכ"ל - - -

אנחנו עמותה שממומנת על ידי פילנתרופים ברובה, דוד הגר, הנרי סטיב, כל מיני. יש גם משרדי ממשלה שאיתם אנחנו עובדים, מכינות, ישיבות הסדר, וגם משרד הביטחון שאנחנו ספק מורשה שלו, שאנחנו אמנם דרכו מקבלים תקציב, אבל לא רוב התקציב. אני רק אגיד לסיום, אני אומר את הדברים מתוך אחריות ומתוך ידיעה שאנשי המילואים הרבה פעמים מדברים, אז גם אנחנו אנשי מילואים ואנחנו מדברים מתוך אחריות. הדבר האחרון שחשוב זה נושא ישיבות ההסדר שעלה פה כמה פעמים, יש צורך וחובה להסדיר את הנושא הזה, כולל הלימודים שהם לומדים תוך כדי הלימודים, כי עכשיו איך שהחוק מנוסח תהיה בעיה עם הדבר, יש צורך להכניס את הדבר הזה גם כן כדי שהחוק הזה יהיה גם טוב. אנחנו מדברים על ישיבות הסדר חרדיות כמובן.

תודה רבה. אז מזל טוב לאשתי.

אנשים מנהלים פה בחוק שמוצע מנגנון של דיחוי, אני לא מזמן אף אחד.

כן, אני רוצה להתייחס.

אני רוצה להגיד את הדברים הבאים. חבר הכנסת אדלשטיין, אני מתייחס לדברים שאמרת. קודם כל אני רוצה להזכיר כמה דברים מקדמיים. אחת, אנחנו צריכים בעיקר לוחמים ותומכי לחימה, וכל המספרים שאנחנו מדברים עליהם הם שם.

אני אסביר משהו על המספר העדכני, למרות שאני מניח שצריך להסביר את זה עוד פעם. כשאנחנו מדברים על 12,000 אנשים אנחנו לא מדברים במונחים של כמה מתגייסים כל שנה, אלא כמה משרתים נוספים באופן קבוע יש, לכן זה מספר קבוע. כיוון שאנחנו פה מדברים בצבא חובה, יש לו מודל הזנה קבוע, אז ה-12,000 זה אותם 12,000 שמתארים את הצורך של צה"ל לגדול, פלוס הצורך של צה"ל להחזיק גמישות כשהמתאר הוא כל כך עמוס, פלוס לצערי יש גם שחיקה.

לא, הוא שואל כמה מה-12,000 הם לוחמים.

בין 6,000 ל-7,500 לוחמים.

כן.

תוספת לכל המשרתים בצבא.

אני רציתי לענות על השאלה של חבר הכנסת אדלשטיין, לקחתם אותי עכשיו לשש שאלות אחרות.

אני רק אומר לגבי ה-12,000, אני לא אומר חרדים, לא חרדים, אלא מה צה"ל צריך בחיילים. לכן אני אומר, כל מה שאני אמרתי, כ-12,000, הם תוספת למה שקיים היום בצה"ל. זו הערה ראשונה. הערה שנייה שאני רוצה להגיד, העניין של יעד של 35% או 30% וכן הלאה, אני מזכיר שאני נקבתי ביעד הזה פה כי אמרתי שזה יעד תכנוני שלפיו אני בונה עוד חטיבה ועוד חטיבה ועוד חטיבה וכן הלאה, זאת אומרת אין טיעון בכלל שכל חייל, או שהאינטרס הראשון שלנו הוא לקבל את מי שמגיע ללחימה ולתומכי לחימה כמובן. למה אני סבור באופן מקצועי שהדבר הנכון הוא קביעה של יעדים של גילאים ולאו דווקא יעדים של לוחמים? קודם כל כשאין מנגנון חיצוני, אתה תיארת פה איך אני ממיין לקורס טיס ונותן למח"א, למפקד חיל האוויר, לי יש מנגנון שיבוצי ומיוני ואני יודע להגיד מה הפרופיל, מי הבן אדם וכן הלאה. אין גוף חיצוני, חרדי או לא חרדי, שיש לו מנגנון מיוני שיכול להגיד לי: תשמע, שלח אותו ללחימה, זה הפרופיל וכן הלאה.

אני אומר, אפשר להגיד כולם יבואו, אפשר ללכת לשיטה שאמר חבר הכנסת אדלשטיין, יבוא אביגדור, אני אגיד אביגדור לא מתאים ללחימה, תחזור למקום אחר, לא מתאים, תחזור למקום אחר, עד שאני מגיע ליעד. זאת שיטה אחת. אני התייחסתי לעניין הזה שאם החוק הזה או המתווה הזה יצליח ויגיעו 8,160 אני רוצה למצות אותם למקום הנכון ואין מישהו אחר שיכול להגיד לי: תשמע, את ה-8,160 האלה, הציבור החרדי עשה להם מיון מקדים ואמר לך כמה מתוכם יכולים להיות לוחמים.

אני בדיוק מסביר מה אני אומר. אני אומר ואמרתי וחזרתי ואמרתי גם לחבר הכנסת אדלשטיין כשנפגשנו וגם ליושב ראש ביסמוט, שאני חושב מקצועית שהמנגנון הנכון ביותר כדי להבטיח שיש יכולת לעמוד במספרים הוא מנגנון של גילאים. ברגע שמגיעים למנגנון של גילאים, נניח אני אומר עד גיל 20 אני צריך X אחוזים, אני לא רוצה לנקוב, עד גיל 22 Y אחוזים וכן הלאה, אני יודע להפעיל על המנגנון הזה, בוודאי שזה ישתפר ככל שיעבור הזמן, סטטיסטיקה. אני יודע להעריך כמה מבני ה-18 עד 20 הם בעלי פרופיל קרבי, אני יודע גם בציבור החרדי להעריך, כי יש סטטיסטיקה.

זו סוגיית ליבה.

אני יודע לחשב את זה, רק אמרתי שזאת השיטה המקצועית הנכונה להשאיר לממיין – אני רוצה גם להגיד שבהחלטות של איפה לשבץ בן אדם, בוודאי שהלחימה ראשון, אבל אתם יודעים, חבר הכנסת שטרן וחבר הכנסת אדלשטיין, שאם יגיע עכשיו גאון בתפקיד של סייבר או עתודאי, גם אם יש לו פרופיל קרבי יכול להיות שאני אשלח אותו לעתודה ואז יבוא הציבור החרדי ויגיד: לא הבנתי, אני שלחתי לך בן אדם עם פרופיל קרבי, למה שמת אותו בתפקיד הזה?

אבל אתה רוצה שזה יהיה קהל היעד של לוחמים, זה מה שאני מסביר.

כן, להגדיר את הדבר הזה.

לא אמרתי שהוא לא רלוונטי - - -

אני רוצה, ברשותכם, להגיד מילה על ההערה שנאמרה פה על היכולת של הצבא לקלוט וכן הלאה דרך העניין של הנשים. קודם כל הייתה פה אמירה שהמהפכה שאנחנו אוכלים עכשיו עם הנשים הלוחמות וכן הלאה. הנשים הלוחמות עלו ב-12 השנים האחרונות מ-500 ל-5,000. הן כוח מבצעי, הן לא אג'נדות. לא צריך למחוא לי כפיים.

זה עניין של צורך מבצעי, ואני גם פה מצדיע להן, גם מצדיע ללוחמים הגברים וגם מצדיע לנשים הלוחמות וכן הלאה.

ואני רוצה להגיד על הדבר הזה, תוארה פה סיטואציה עם חיל התותחנים. נכון, היה שינוי בחיל התותחנים, עדיין בחור דתי, כמו הדוגמה שנתת, כבודו, לעניין הזה, שביקש לעבור לפלוגה מגדרית שלפי פקודת השירות המשותף הוא יכול לעבור - - -

נכון, הוא נתן את הדוגמה על עצמו. עדיין חייל שבא ואומר שהוא רוצה לשרת במסגרת מגדרית בלבד והוא חייל דתי, האמינו לי, יש הרבה מאוד התאמות. האם הכול מושלם? לא תמיד הכול מושלם ותמיד צריך לתקן, אבל אני מבקש להסיר את הדבר הזה שכל הזמן חוזרים פה ואומרים שצה"ל לא ערוך לקלוט את אלה אז הוא לא ערוך לקלוט את אלה. הדברים שאנחנו עושים בעולם החרדים הם עוד שני קליקים קדימה ואני חושב שאנחנו מתקדמים בצעדים מאוד יפים בזה.

לפערים אתה מתכוון.

אני כן רוצה להתייחס לשאלה שעלתה גם מהדברים ש - - -

השירות המוכר זה לא אצלנו, השירות המוכר זה בצה"ל.

ברור שאין הסדר כזה.

23,000 תוך שלוש וחצי שנים.

לא, הם לא יבואו ממילא. אם אין סנקציות אף אחד לא יבוא.

זה לא נכון. בלי סנקציות אף אחד לא יתגייס.

אגב, בוארון למד לימודי ליבה אז הוא ידע לחשב.

בחוק שלהם הם לא הגיעו לזה ב-25 שנה.

אתה כן, אתה מחליף כוח אדם, הוא אמר לך את זה גם פה.

שרון, מה זה ה-75%?

שרון, בסנקציות האישיות צריך לעמוד ב-95%.

אבל זה הילדים שלנו שמדברים פה.

אני מהבוקר פה.

לא, זה מספרים שאתם מעבירים משמאל לימין.

אבל הבריכה תלך ותתרוקן.

רק משפט. מירי, כשהיה כל שנה 1,200 הבריכה לא יכלה להתרוקן, כשהגרף עולה ועולה בוודאי שהיא תתרוקן.

כמה יחידות מתמטיקה עשית?

מה זאת אומרת? הם גדלים בהרבה יותר מהדמוגרפיה, על מה את מדברת?

עד היום זה לא התרוקן כי זה היה אותו מספר.

השאלה ברורה לגמרי. כמו שזה מנוסח עכשיו אין פה התייחסות לזה שהמספרים שיגיעו לשירות הביטחוני אזרחי יחליפו חיילים אחרים. לכן, ואמרתי את זה גם בדיונים קודמים, אם עכשיו יהיו פה 10%, זה 800 בשנה וחצי או מספר אחר, הם לא מטפלים בשום אחד מהפערים של צה"ל. צה"ל נותן חיילים לארגונים האלה, וכמו שאתה אמרת, חבר הכנסת סולומון, אני אתן דוגמה, אם עכשיו יוחלט שנותנים למשטרת ישראל 1,000 חיילים ונגיד ש-200 יגיעו מהשירות הביטחוני-אזרחי ולפיכך צה"ל ייתן רק 800, חסכנו חיילים. זה לא כתוב כרגע בחוק.

אני לא דיברתי על הזכות, למה לא לכולם מגיע, דיברתי על השאלה של חבר הכנסת סולומון. אני רוצה להגיד מילה על השאלה שקשורה בהאם החייל הזה ששלחנו אותו לשב"כ, למוסד ולמשטרת ישראל יכול להחליף את אחד מהצרכים שמדוברים פה. חלק מסוים כן, למה חלק מסוים כן? אנחנו שולחים גם אנשים מאוד איכותיים לחלק מהמקומות האלה, שעוברים מיונים ואפשר להעביר אותם גם לעשות תפקידים באגף התקשוב, באגף המודיעין וזה בסוף כלים שלובים בין כל הדברים. הרבה מאוד מהחיילים שאנחנו שולחים לשם, נניח למקום כמו המשטרה, הם ממילא לא יהיו כשירים, אבל אנחנו מדברים על פער של 12,000 לוחמים - - -

אני עונה, 12,000 חיילים, 6,000 עד 7,500 מתוכם לוחמים והיתר, אני מכנה אותם תומכי לחימה. אני רוצה להגיד מה זה תומכי לחימה. תומכי לחימה, בעדיפות ראשונה נהגים, אחזקה וכן הלאה בגדודים, וגם טכנולוגים בכל מיני מקומות. זה בסוף בריכה של כלים שלובים. פה אני סוגר בחזרה במה שפתחתי, חבר הכנסת סולומון, כרגע המנגנון שכתוב פה לא מביא את התחלופה הזאת.

אז למה לא לקרוא לזה צבא? אם זה נראה כמו צבא ונשמע כמו צבא זה כנראה צבא.

חבר הכנסת בוארון, אני אשיב לך בשאלה כדי שתבין. יש שני מסלולים, מסלול אחד הוא חוק שירות ביטחון, מסלול שני הוא חוק שירות לאומי-אזרחי 2014. פה יש סל מסוים של תנאים, פה יש סל מסוים של תנאים, השער הזה פתוח אך ורק לחרדים. עכשיו אתה אומר רגע, בוא ניישר קו, בוא נביא את התנאים של השער הזה שיהלמו לשער הזה, ואז עולה השאלה בשביל מה בכלל אתה צריך את השער הזה?

אם הם עושים אותו משך שירות ועושים אותו זה, למה אתה בכלל צריך להקים שער נפרד?

לי קוראים שחר ורון, מארגון כתף אל כתף, הייתי מ"פ ב-202, לא נרחיב.

כמה דברים שאני אשמח להגיד, זה גם לחבר הכנסת בוארון, על מה שקרה בשבוע שעבר שהוציאו אותי מהוועדה. אני רוצה לדייק כמה דברים, ברשותכם. בשבוע שעבר נאמר פה שאנחנו צריכים להיות אחראים מבוגרים ואני כן לקחתי את זה אישית.

אני אשמח רגע להשלים ואני אגיע. כשאני שומע את המילה שאני צריך להיות בוגר ואחראי ואז אני שומע שמצורפת לזה המילה פופוליזם, אני אגיד לכם במה אני נזכר, וחשוב לי להשלים את דבריי, בבקשה. אני נזכר בכביש 232 ב-7 באוקטובר בעשר בבוקר כשאני הייתי צריך לעשות סללום בין הגופות כדי להגיע לקיבוץ כפר עזה כדי לא לדרוס את הגופות שמונחות על הכביש. אני נזכר ברגע הזה כשאומרים לי להיות בוגר. ואני נזכר בחטוף שהגעתי אליו דקה אחרי שהמחבלים הרגו אותו, ואני נזכר במארב של המחבלים בשייח' עג'לון כשהכדור פגע בי ונהרג יונתן סמו זיכרונו לברכה. ואני נזכר בטיל שפגע בנו בחאן יונס, כשנועם חבה נהרג. ואני נזכר בעופרי, כי אשתי כשהתחתנו לפני חצי שנה, שהיא מספרת לי איך היא הולכת לישון בלילה, ילדה בת 26, היא הולכת לישון בלילה והיא מחכה שידפקו לה בדלת כל יום. היא שומעת על החייל הזה ועל המ"פ הזה שנהרג והכול זה 202, 101, 890, וזה בגדול די הגרלה, האם היא תקום בשש בבוקר עם ההודעה שתגיע אליה. אז כשאומרים פופוליזם זה הפופוליזם שלי ובגלל זה יצא לי מה שיצא לי. אז אחת, אני מצטער שזה יצא ככה, אבל זה לא היה פופוליזם, אני חושב שחשוב להדגיש את זה. הדבר השני שחשוב לי להגיד, אני מרגיש שיש כאן שני צדדים. הבאתי משהו כדי להמחיש. אני מרגיש שיש כאן צד שהלך עם הדברים האלה בכיס כל המלחמה, אפשר לראות פה עלון של החטופים בערבית, אפשר להעביר, שצה"ל חילק כדי שהערבים יראו וימסרו לנו מידע. זה הדבר היחיד שלקחתי איתי מעזה. והדבר השני, בחטיבת הצנחנים חילקו לנו גם את התמונה הזאת של החטופים חוזרים הביתה. אלו הדברים שלקחנו איתנו בכיס כדי להתמלא במוטיבציה, כי המשימה היחידה שהייתה לנו זה באמת להביא את האחים שלנו הביתה, וסיפרתי על החטוף שהגעתי אליו שנייה מאוחר מדי והוא נרצח בכפר עזה. הדבר האחרון פה זה מד הדופק שהיה לי על היד כשהמסוק פינה אותי מהחוף בעזה לבילינסון. הצד הזה מוכן למות בשביל אחים שלו, מוכן ואנחנו שמענו פה אב שכול ואתה תשלח אותנו עוד פעם למלחמה בלבנון ואנחנו נהיה מוכנים ללכת ולמות עוד פעם, ואני מרגיש שיש פה צד שני שיושבים כרגע משמאלך שהם לא מוכנים למות למעני.

לא, אתה מימין, יש משמאל. אני מרגיש שיש כאן פער שהוא לא ניתן לגישור. ברגע שאני מוכן למות למען מישהו והוא לא מוכן למות למעני אז איך אנחנו יכולים לנהל שיח? אני מרגיש, בועז, שבחרת צד, שבאמת בחרת צד. הרי אתה לא ניגשת לדבר איתנו. אני אשמח אם לא תעשה את האההמ הזה. אני מרגיש שבחרת בצד הלא נכון, בצד שלא מרגיש שהוא חלק מהחברה הישראלית ובצד שהוא לא מרגיש שהוא רוצה לתרום. הצד שרוצה לדאוג רק לעצמו בזמן שאנחנו רוצים לדאוג לכולם, וראינו פה. אני מבקש ממך, בועז, באמת, תעשה מאמץ לבחור בצד הנכון, בצד שמוכן למות. כשאתה תשלח אותנו, אתה, בועז, אתה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, הוועדה הכי חשובה, אתה תשלח אותנו הרי עוד שנייה ללבנון ועוד פעם לעזה, ואנחנו נלך כי אתה המפקד שלנו, אבל איך אני יכול לדעת שאתה דואג לי באותה מידה שאני דואג לך כשאתה יושב איתם ולא איתנו? והדבר האחרון שאני רוצה לשתף את היושבים פה, שאני לוועדה הזאת לא קיבלתי אישור להגיע. ביקשתי בקשה - - -

לא יודע, תשאל את העוזרת.

כל ארגון קיבל נציג אחד.

אני אומר את זה לפעמים הבאות כי אני חושב שהאמירה הזאת תאפשר לי את הזכות לשבת פה למרות שאני כן נרשמתי ראשון לוועדה. ראשון, כי היא חשובה לי, ולא קיבלתי אישור, ואחרים שנרשמו אחריי קיבלו אישור. אם לא רוצים שאני אשב פה אז תגידו לי ואני אקח את זה אתי לקרב.

אתה צריך להכיר את פשוטי העם, אנחנו צריכים אישור להיכנס למשכן.

נכון, ובגלל זה פתחתי בתודה רבה.

לא, כולנו עושים את זה.

מי שהציל אותי במארב הזה זה חייל חרדי, מ"פ של פלוגת חץ.

גם אני.

כן, מפלוגת חץ, מוטי המ"פ.

אבל אני שואל אותם האם אנחנו אחד.

אני מקווה מאוד.

אני לא מטיח, ביסמוט, אני ממש לא מטיח. אני מדבר, דיברתי פה על דברים ענייניים.

אני שמח ואני מקווה שזה מוקלט. הדבר היחיד, ובזה נסיים, כי אני לא אגזול יותר מדי מהזמן החשוב, שוב, אנחנו נמצאים פה בפער שהוא ממש קשה לגשר עליו, כי כשמישהו לא מוכן לעשות בשבילי כשאני מוכן למות למענו זה פער שהוא בלתי ניתן לגישור. עד שלא תשתנה פה הגישה והחשיבה ולא נדבר על שירות לאומי אלא נדבר על כמה הם רוצים להתגייס וכמה שפחות שירות לאומי אז אנחנו בבעיה.

תראה איזה יופי, הוא מוכן למות למעני ואני למענו.

במשפט קצר. זו נקודה שהיא חשובה לי ואם אנשים רואים את זה אז זה עוד יותר חשוב. כמוני יש עוד המון אזרחים במדינה שחוו באמת דברים מורכבים במלחמה, וכשחבר הכנסת בוארון בתמימות, באמת בתמימות, אני חלילה לא מתעצבן עליך, אומר לי שאני צריך להיות בוגר ולהבין, תדע שאתה נוגע בנקודה מאוד רגישה בחברה הישראלית היום. היום, כמו שמעירים לי על חניה וכמו שאני רואה מישהו שעוקף אותי בסופר, אני לוקח את החוויות מהמלחמה ואני לצערי התבגרתי יותר מההורים שלי, יש דברים שגם אתה לא תוכל לענות לי עליהם, וזה בסדר, אני גם לא רוצה שאתה תחווה את החוויות האלה.

אין בעיה, מעולה. מה שאני אומר, כן, אתה נגעת בנקודה מאוד מורכבת בחברה הישראלית, שאם אתה תגיד אותה בטעות ברחוב למילואימניק שעבר את מה שהוא עבר, יכול להיות שהוא ייכנס לחדר שלו לשבוע, ינעל את הדלת ולא ייצא. אלה ההשלכות של המילים שלנו, צריך להבין את זה.

אני ירדן, נשואה לדידי, סיים עכשיו תפקיד בתור מ"פ באלכסנדרוני ובעוד חודש הוא בעזה בתור מפקד מכלול. עברנו את לבנון, עברנו את סוריה, עברנו את עזה, עברתי את הלילות שאני מחכה לשש בבוקר וחצי ערה וחצי כבר מתכננת - - -

מפה, מבית הכרם. גפן בן תשעה חודשים, עברנו בהיריון תמרון בעזה, תמרון בלבנון, אחרי זה הוא נולד. ההיריון היה איזה שהוא בליל של חרדת מוות ותאוות חיים, ערבוב כזה של דברים, עמדתי בברית שלו ודיברנו על השם ואמרתי, אני לא חיה בסרט, הילד הזה מתגייס לגולני, זה ברור, אנחנו בפנים אול אין בתוך - - -

ישב פה לידי חבר הכנסת בוארון ודיבר על מטרה להעביר את החוק והוא אומר שכדי להשיג את המטרה של החוק הוא מוכן להקריב, לא יודעת, 3,000 או את ה-10% שישרתו בכל מיני ארגונים מחוץ לצבא. אני יושבת פה ואני מקשיבה הרבה זמן ומרגיש לי שכאילו נעדר מן השיח הדבר הכי חשוב, שזה המטרה של צורכי הצבא וביטחון המדינה. הסתכלנו על החוק ואני רואה שמדברים על לבטל את ישיבות ההסדר החרדיות, שזה אחלה דבר שבעולם שעובד, אז מה האינטרס לבטל אותו? דיבר חבר הכנסת בוארון על זה שאנחנו רוצים להכניס אנשים לארגונים כדי להגדיל את ה - - -

אנחנו ראינו טיוטה שבה זה מחוק. בעיניי זה אחלה דבר שצריך לקדם אותו.

אוקיי, אני שמחה לשמוע. בכל מקרה, גם אם מדברים על אנחנו מוכנים לבלוע את ה-10% שמגיעים לארגונים שמחוץ לצה"ל, האנשים האלה צריכים לעבור לפחות רובאי 03 כדי שאחר כך יוכלו להצטרף למערך המילואים ולתמוך בתקופות כמו התקופה הזאת, שהיא לא בדרך להיגמר ובוודאות יש לנו עוד שנים קדימה להחזיק את הצרכים האלה ואנחנו צריכים את האנשים. בסוף יש פה המון המון סעיפים שמתעלמים מהצורך הכי בסיסי שבשבילו נועד החוק, כדי לתת מענה לצרכים הביטחוניים. אני לא מדברת על מה אני מרגישה ומה אני חווה ומה קורה לילדים וכל המחירים הכלכליים והנפשיים, אני לא מדברת על זה ושמה את זה בצד כי אנחנו ניתן הכול, ניתן מה שצריך ונעשה כי אנחנו פה וזה מה שאנחנו עושים, אבל אני מדברת גם על החשיבה הכללית של טובת המדינה, גם על החשיבה הכלכלית של להחזיק מילואימניק לעומת החזקה של חייל סדיר. החוק לא מדבר בכלל על הדבר הכי חשוב, שזה טובת המדינה והצורך הביטחוני. כאילו עוברים על החוק ועל הסעיפים ורואים איך מדברים על עמידה במכסות או איך אנחנו מעבירים את החוק הזה ולא מדברים על הדבר הכי הכי חשוב. זה בולט מכל אחד מהסעיפים. אני יושבת פה ושומעת את הדיון ואני אומרת סליחה, נעדר מהדיון הדבר הכי חשוב שבשבילו אנחנו נלחמים ואותו אנחנו רוצים להשיג.

חיכיתי מהבוקר, המסקנה היחידה שלי כרגע היא שאני צריכה להיות חברת כנסת, אני אעבוד על זה, ואז אני אוכל לדבר. שמי יעל זרח, אני מילואימניקית ביחידת תל"ם, אני נשואה לטייס בחיל אוויר, כולם מבינים את המשמעות של כמה שנות שירות זה. בסיום שנותיו כטייס הוא התנדב לצוות 7, מי שמכיר. אני אמא ללוחם קומנדו ולספורטאי מצטיין, ומעבר לזה שאני מילואימניקית אני מתנדבת בעמותת הסיירת הצפונית של יחידת אגוז ומתנדבת באיחוד הצלה. אני חושבת שהסיפור המשפחתי הזה, אני לא מספרת אותו סתם, כי אצלי במשפחה יש את כל מה שמדברים עליו עכשיו פה בחוק הזה, יש ספורטאי מצטיין, שזה כמו תורתו אומנותו לאנשים מאוד מאוד בודדים ספציפיים שצריכים לעסוק בתחום שבו הם מאוד מאוד מצטיינים. אני אמא ללוחם קומנדו שבשנתיים שאני יושבת פה בוועדות הספיק להשתחרר, להיות מילואימניק, לחזור לקבע ועדיין לא עובר פה שום חוק של גיוס חרדים. יכלו כבר 20,000 לדעתי להתגייס בשנתיים האלה.

ולפני הסעיף עצמו. אני יושבת פה והלב שלי נשרף, באמת, אני לא אומרת את זה סתם. הוא נשרף תחושתית גם. יושבים פה לוחמים מכל מיני ארגונים ומשתלחים אחד בשני. יש לנו צבא אחד, אנחנו כולנו צריכים את צה"ל שיישאר צבא העם, אין לנו פריבילגיה לצערנו לצבא שכיר. חסרים 12,000 לוחמים ותומכי לחימה, אני מגיעה לסעיף, ואנחנו מדברים פה על סעיף שהוא מבחינתי נלווה למה שהצבא צריך. כל שירות אזרחי ביטחוני כלשהו, אחת, שיהיה שוויוני לכולם, שגם הילדים מהציונות הדתית, חרד"לים, החילוניים, כל מי שמתגייס, יוכלו לקבל את הזכות, דבר שני, זה לא הצורך. עכשיו הבן שלי הלוחם אמר לי: אמא, את יכולה לצטט אותי? אמרתי לו כן, הוא אמר לי: תבקשי מהם להתגייס ולעזור לנו. אז אני מעבירה את בקשתו של בני והצוות שלו. הצוות שלו מורכב גם מדתיים וגם מחילוניים, והם צריכים עזרה. תודה.

אני עורכת הדין איילת השחר סיידוף, אמא ללוחם וגם ראש תנועת 'אימהות בחזית'. אני רוצה להגיד בקשר לסעיף ואז לשאול את כבודו שאלה מאוד עקרונית שאני לא מצליחה לקבל עליה תשובות. לגבי הסעיף, כי אתה נורא רוצה שנגיב ביחס לסעיף. למי ששכח, שירות אזרחי הוגדר היסטורית לנשים בלבד. הוא נולד כפתרון לנשים שלא גויסו לצה"ל מטעמי דת וצניעות ולא כחלופה לגברים, אלא אם כן אתה ערבי ואז זה מסתדר, אבל בשום דרך שירות אזרחי לא ניתן לגברים. אני רוצה להזכיר שבשנתון של חברה חרדית יש נשים וגברים. למה 10% מהגברים? למה לא להביא 100% מהנשים החרדיות לתוך החוק הזה ולשים אותן, אם יש צורך, לשירות אזרחי לאומי או יש צרכים אחרים למדינת ישראל, שכבודו אומר שצריך למלא שם את השורות. למה לעשות את זה עם גברים חרדים? באיזה עולם גבר חרדי שווה ערך לאישה בציונות הדתית שמצהירה מטעמי דת וצניעות שהיא לא יכולה להתגייס לצה"ל? שגם זה בעיניי הזוי, כי זה חוק שהוא לא חובה בכלל, הוא התנדבותי. איפה שהוא אמונה דתית התחילה להכתיב את החובה האזרחית. אי אפשר שאמונה דתית תכתיב חובה אזרחית אחרת זה נמות ולא נשלם מיסים, נמות ולא נעצור באדום, נמות ולא נעשה הרבה דברים. נמות ולא נתגייס, זו האמירה הכי אנרכיסטית והכי אלימה שאזרח יכול להגיד למדינה שלו, אין יותר אלים מזה כלפי הציבור וכלפי המדינה. שירות אזרחי נולד כפתרון לנשים דתיות מטעמי דת, אין שום סיבה בעולם שהוא יהווה מסלול עוקף השתמטות לגברים חרדים. ואם החברה החרדית רוצה שירות אזרחי שתביא את הנשים החרדיות בנות ה-18 ותכניס אותן לתוך האירוע הזה. כבודו, אנחנו דורשות שוויון, שוויון בין נשים לגברים, שוויון בין יהודים ליהודים אחרים. לא הגיוני שבמדינת ישראל יש סלקציה. אתה רואה מה כתוב לי פה? יש אחד בישיבה ואחד בשכיבה. עד מתי, כבודו? יש אחד בישיבה ואחד בשכיבה. אחד נדון לחתונה לנכדים, לשולחן שבת ארוך ואנחנו נידונות לשכול. למה? בנוגע לסעיף, שירות אזרחי לנשים, לא לגברים. עכשיו יש לי שאלה אליך, כבודו. אני שמעתי את כבודו אומר שהחוק הזה הוא חוק היסטורי והוא חוק טוב והוא חוק מעולה, אתה מוכן לחתום שאם עוד שנתיים או חצי שנה, שנה מהיום, החוק שלך נכשל אתה משלם על זה באופן אישי?

לא, מי שמחוקק את החוק, לא הסנקציות על החרדים. האם אתה מוכן לחתום בפני הלוחמים - - -

לא ענית לי.

למה? אתה נבחר ציבור? האם אתה מוכן לקחת אחריות על התוצאה?

התשובה היא לא, הבנתי.

לא, אני שואלת שאלה.

היא שאלת האחריות, כבודו.

איפה?

אל תענה לי, הכול בסדר. אנחנו חייבים להתגייס, אתה לא חייב לענות.

מה זה התרסות? שאלתי אם החוק נכשל מי משלם עליו?

אני עורכת דין איריס שפירא, אני אמא לשלושה לוחמים, אחד יוצא סיירת מובחרת, הבת שלי רופאה גדודית של השריון והבן שלי בסיירת מובחרת גם, אני לא אציין איזה. אני כבר אגיע לסעיף עצמו, אני רק רוצה להגיד - - -

הבן שלי קיבל צו גיוס לשירות הביטחון שכתוב עליו הודעה אישית, זה אומר שתעודת הזהות שלו נשלפה ממאגר באופן אישי. אני לא מבינה איך הדם של החרדים סמוק יותר וממוספר אחרת כשהם שולפים מכסה מקבוצה ולא לפי תעודת זהות אישית. מדוע כל הילדים במדינה הזאת, נערים, בחורים בני 18, לא מקבלים את אותה הודעה אישית? אתה אמרת באיזה שהיא כתבה שאי אפשר לחייב, אז הנה, אפשר לחייב, הבן שלי התגייס לפי - - -

אפשר גם להכריח, כי כשאנשי הנח"ל אמרו שהם קורסים נפשית, הכריחו אותם, שפטו אותם למעצר. יש היום חיילת קטועת רגליים, קיבלה צו 8, ואמרו לה שייקחו אותה למאסר אם היא לא תגיע לדיון. ואני רוצה להגיד שצורכי הצבא גוברים על כל דבר אחר, בייחוד אחרי ה-7 באוקטובר. אירע לנו אסון קולוסאלי וכל מה שאתם מדברים עליו אולי, גם לא בטוח, היה רלוונטי לפני ה-7 באוקטובר, הוא לא רלוונטי אחרי. הצבא לא מספיק לו להיות צבא קטן וטכנולוגי, הצבא היום צריך להיות גדול וטכנולוגי, ומה שעושים היום זה לשחק עם מספרים. גם המספר שנכנס לחוק הזה, 4,800 בשנה ראשונה, זה היה לפני שנתיים כשרח"ט תומכ"א אמר לנו בדיון בבג"צ שהצבא צריך להתארגן להתאים את עצמו לחרדים. שנה ראשונה אנחנו ערוכים לקליטה של 4,800, זה אותו מספר, שנה שנייה אנחנו ערוכים לקלוט 5,700, זה המספר של השנה השנייה, שנה שלישית אנחנו ערוכים לקלוט את כל החרדים. אנחנו היום בשנה השלישית כבר כי עברו שנתיים שמשחקים פה עם הגיוס של החרדים. אז אפשר לקלוט את כולם, הצבא פתח את חטיבת החשמונאים שעומדת כמעט מיותמת, מעבירים מנצח ישראל לחטיבת חשמונאים.

ואני רוצה להגיד לכם שיש בפייסבוק כל מיני פרסומים שמגייסים לוחמים. חסרים לוחמים. מפקד שהיה פה לפני יומיים ולא יכול היה להגיע לדיון היום - - -

לא ממש רוצים לשמוע.

כי אני באמצע משפט.

כי אתה מדפדף, כי - - -

קוראים לי דן, אני בן 25, שירתי בסדיר 202, כך שיש לנו נציגות יפה. אני קשר מג"ד במילואים בחטיבת הצנחנים הצפונית 226 בגדוד 9263. בהקפצה ב-7 באוקטובר לגבול הצפון התגייסו גדודית הרבה מעבר למצופה. לא התגייסנו כי החוק חייב אותנו אלא בגלל שאלה הערכים שלנו. מה שלא ידענו הוא שאנחנו עתידים לשלם על אותם ערכים בריבית דריבית. בסבב הראשון והשני היינו בהתבצרות תחת אש בתחושת נרדפות, בסבב השלישי כבר יצאנו להתקפה בזכות החלטה נחושה של הדרג המדיני להחזיר את תושבי הצפון הביתה לשטח המדינה הריבוני שלנו. באותו סבב רק מהגדוד שלי איבדנו חברים יקרים וגיבורים, ולד, שגיא, בני, יבגני, ארז ואורן, ה' ייקום דמם. ממש השבוע אנחנו מציינים שנה מאז נפילתם בקרב של ארבעה מהם. העורף עייף ומותש. התקבלה החלטה בסבב הרביעי לאפשר יציאות הביתה של שבוע-שבוע, מיותר לציין שיש לכך השלכות על רמת המוכנות בהגנה ובהתקפה במקרה של אירוע, גם אם הוא לא יהיה בהיקפים של ה-7 באוקטובר. אנחנו צריכים עוד לוחמים בחיל הרגלים בדחיפות, אנשים שנוכל לסמוך עליהם שיודעים לקחת אחריות ולשים הכול בצד כשנקראים לדגל, במיוחד כשבחלוף הזמן זה נהיה קשה יותר ויותר. לפעמים אני שואל את עצמי לאן זה הולך, איפה העתיד פה, למה כשזה מגיע לאינטרס של האזרח שעושה את המוטל עליו קל למסמס אותו. בין החברים למחלקה כחצי הפסיקו לבוא, לאחד בעיות בנישואים, לאחר דחיית לימודים, גם לי, עסקים שלא שורדים בלעדיהם וזאת הגזרה על הציבור שמשרת היום את המדינה. אני סטודנט בשנה שלישית שעדיין עושה קורסים משנה א' בחלוף שנתיים. כמדינה ששואפת לשוויון בן האזרחים, כל עוד התיקון לחוק המוצע מדבר על יעדי גיוס מגזריים הוא לא יהיה שוויוני. הבעיה מתחילה שם, ואם אני מקבל צו באופן אישי וללא תלות באם השכן או המגזר שלי מתגייס כך צריך להיות לכל האזרחים במדינה, לדעתי. המתנגדים לדעתי יגידו מה עם הערבים, למה הם לא משרתים, הטיעון הזה הוא ענייני וגם במגזר הזה יש עוולות שכדאי לתקן, אבל זה לא מספק לנו מענה. זה האחים שלכם ששומרים עליכם מפני אלה שרק רוצים להרוג אותנו כי אנחנו יהודים, זו קודם כל הבעיה שלנו. אחרים יגידו הצבא יחלן אותם וירחיק אותם מאורח חייהם. צה"ל עשה צעדים משמעותיים בניסיון לגייס מרצון את המלש"בים החרדים והנגשת המסגרת הצבאית לאורח חייהם. אדם שרוצה לתרום יגיד אנחנו נטפל בהנגשה, רק תנו לנו להתגייס, לצערי זה לא המצב. יש כאן משחק הגדרות על מיהו חרדי, תלמיד ישיבה, כמה אנשים ייצגו עלייה בשיעורי הגיוס המגזריים, מסלולי שירות לאומי מול ביטחוני, מי הסמכות המפקחת ועוד כנראה כמה משחקים שפספסתי. קודם כל תודה רבה, ביסמוט, על הנכונות להוריד לנו את ימי המילואים בעתיד, אני מעריך את זה מאוד. כולנו מבינים שמדובר בתהליך שעשוי לקחת שנים. לפעמים כשמסתכלים על ההיסטוריה ועל שינויים חברתיים שקרו ניתן להתבלבל כאילו הם קרו מעצמם, אבל המציאות היא לא כזאת, כאן מדובר על לתקן עוול של עשרות שנים. לא יהיה קל להזיז ציבור שלם מאזור הנוחות שלו, אך אני בטוח שבתוך עשור או שניים לשרת שירות צבאי ייראה לחרדי מן השורה דבר הגיוני ואפילו רצוי. יש צמתים מרכזיים בהיסטוריה שאם עושים בהם פנייה לא נכונה נכנסים לכביש מהיר וכבר אין דרך חזרה מהם. כאן מדובר בצומת הזה. מפריע לי שהוועדה נהייתה משחק של כותרות, מי מגיע למהדורה המרכזית. חלקכם אולי חוששים לתפקיד שיהיה לכם בשנה הבאה אם תצביעו נגד, אבל אני אומר לכם, אתם תאבדו את אמון הציבור אם אינטרס פוליטי יוביל אתכם. יש פה פיל בחדר שלחלק מחברי הכנסת אולי לא נוח לומר אותו בקול, אני חושב שאתם הולכים להתחלק מחדש לשניים, אלו שרוצים בטובת האזרחים במדינה ואלו שרוצים בטובת עצמם. תבחרו באיזה צד של ההיסטוריה אתם. תודה רבה לכל חברי הכנסת שרוצים להוריד לנו את ימי המילואים, זה לא מובן מאליו, ובעצם כינוס הוועדה הוא דבר חשוב, וזהו, אני סיימתי.

האתגר שאנחנו רואים, אדוני היושב ראש, בעניין של 10% לשירות אזרחי-ביטחוני הוא צמצום היעדים שאיננו מתמקד רק בסעיף הזה. כלומר אם אנחנו מדברים על סדר גודל של 5,400, 5,700 חיילים בשנה אחת, אם אנחנו מחלקים את היעדים בחוק של ה-8,160 לשנה וחצי, ואנחנו מורידים מזה 10%, ואנחנו מורידים את ה-25% של רשת הביטחון שרק אחריה מתחילות לחול סנקציות, כלומר אין מוטיבציה לעוד 25%, אנחנו נשארים עם מספר נמוך יותר. כאשר אנחנו מורידים את אותם אנשים שהם בוגרי החינוך החרדי, אבל קצת אחרי תחילת כיתה י' עזבו אותו ובעצם כבר אינם חרדים ביום גיוסם אנחנו מגיעים בשנה הזאת ל-1,700 בחורים שהם בוגרי החינוך החרדי שהם גם חרדים בעת גיוסם. 1,700 בחורים, לא 5,700 בחורים, ומתוך ה-1,700 האלה זה כולל את המבוגרים, זה כולל את אלה שאינם כשירים להיות לוחמים, ואפילו על המספר הזה יושבת ועדה שיכולה בלי קריטריונים ברורים שנמצאים בתוך החוק על הפרה שהיא מנוסחת בצורה מאוד מאוד כללית, יכולה לשנות את היעדים ואולי אפילו לאפס אותם. כלומר הפנייה היא כזאת, כיוון שיש בהצעת החוק הזאת כל כך הרבה אפשרויות מילוט מתוך היעדים אז זה יוצר עומס גדול יותר על כל אחת מן ההקלות הללו, כלומר ה-10% האלה אינם רק 10%, כמו שאמר קודם חבר הכנסת בוארון, אז מה אם זה רק 10%, 10% שמצטרפים ל-25%, ל-70%, לגילאים וכו', אנחנו עלולים להישאר ללא מספר משמעותי של בוגרי החינוך החרדי שהם עדיין חרדים שיבואו למלא את השורות שאתה, אדוני היושב ראש, הצהרת שאתה מחכה להם.

יש לנו 90% בגלל 10% שהולכים לשירות אזרחי-ביטחוני, כלומר הם לא באמת חיילים, הסנקציות על הישיבות מתחילות בשנתיים הראשונות רק אחרי 25% הפרה, אחר כך 20% שנתיים, אחר כך 10%. כלומר הסנקציות לא מתחילות - - -

בשנתיים הראשונות הסנקציה המוסדית מתחילה רק ב-75%.

בסוף שלומית צודקת, יש הנחה 25% בסוף עונה.

ועל זה יושב האתגר של גיל ושל חרדיות.

בתוך כמה זמן מודדים את זה? מתי רואים האם 75%?

ביולי 2027 ואז יש עוד חודש לדווח לוועדה.

זאת אומרת עוד שנתיים.

בעצם בסוף 2027 תחילת 2028.

אבל מה שאמרת עכשיו, מירי, לא הבנתי אותו מקריאת הסעיף.

יש כלילה של חרדים עם לא חרדים ביחד, זאת אומרת אנשים שכבר בעת גיוסם - - -

המספרים הם 69% מול 31% לגבי השנים 2013 עד 2022, מי חרדי בעת גיוסו ומי לא. זה קשור למיהו חרדי, שבטח נדבר כשנגיע לסעיף. יש פה הגדרה שלוקחת בחשבון גם את ה-69% שכבר לא היו חרדים בעת גיוסם, משום שהמדידה היא אחרי חודשיים של כיתה י'.

שנתיים שהם למעשה שנה וחודשיים כי המדידה היא בתחילת כיתה י', אחרי חודשיים.

זה נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בבחינה מיהו גם מזדהה כחרדי וגם בוגר החינוך החרדי לעומת מי בוגר החינוך אבל אינו מזדהה כחרדי, אנחנו מדברים על 31% מול 69% וזה בא לידי ביטוי גם בגיוס ליחידות שאינן חרדיות, יש מספר מאוד גבוה של מי שנספר כחרדי שמתגייס ליחידות שאינן חרדיות וגם זה מדד שניתן מולו לראות. רח"ט תומכ"א מן הסתם יכול לתת את הנתונים המדויקים, מדברים על כ-50%. זה אתגר נוסף. יש כמובן האתגר של הגיל והאתגר של הוועדה ויש את השאלה מתי מתחילות לחול הסנקציות המוסדיות.

על כל זה, בסוף המספר שנשאר, שלומית, אפשר להוריד ממנו את מי שהיום כבר מתגייסים בלי חוק. הספירה שלנו מראה 600. 600 בכל שנה.

אני מחכה לזכות הדיבור שלי כבר הרבה זמן.

אני אמא לשלושה חיילי מילואים. אני מבקשת רק לדבר עד הסוף, אני חיכיתי פה מהבוקר.

אנחנו מדברים על סעיף שירות לאומי אזרחי, אבל אתמול אתם אישרתם 280,000 מילואימניקים בצווי 8.

אני אסביר, לוחמים ותומכי לחימה. צווי 8, שזה הצורך כנראה, אם אישרתם את זה זה כנראה הצורך. אנשים שישרתו בשירות לאומי אזרחי לא יוכלו לקבל צווי 8 כי אתם יודעים מצוין שמה שצריך לביטחון המדינה זה אנשים שיוכלו להיות מגויסים בצווי 8. אתם יודעים שזה הצורך, לכן זה לא רלוונטי. לפי הפרסומים לקח לכם 18 דקות, לוועדה הזאת אמש, כדי להאריך את צווי 8 ל-280,000 מילואימניקים. 18 דקות שאתם קובעים גורל של הילדים שלנו, של המשפחות שלנו. חבר הכנסת ינון אזולאי שיושב פה וחבר הכנסת פרוש וחבר הכנסת ישראל אייכלר - - -

מה זה רלוונטי?

ב-18 דקות אתה קבעת את מצבם הנפשי של המילואימניקים שמתערער מיום ליום. כולנו שמענו הבוקר לוחמים במצוקה קשה מאוד, כולנו שומעים את הלומי הקרב ועל אחוזי ההתאבדויות. אי אפשר באמת לעשות מאות ימי מילואים בשנה ולהישאר שפויים, אי אפשר. אולי חברי הכנסת החרדים לא יודעים את זה כי הם לא מכירים את זה מהבית. אי אפשר לתחזק חיים נורמליים, אי אפשר חיי משפחה ועבודה, שמענו פה את המילואימניק הסטודנט. אתם פשוט חורצים את הגורל של הילדים שלנו. החוק פה, אנחנו עוסקים בו כאילו מחשבים חישובים, זה מסך עשן להסדיר את מעמד בני הישיבות, לגייס קומץ אולי, אם בכלל יתגייס - - -

אם בכלל יתגייס הקומץ הזה - - -

לא, לא, סליחה, לא - - -

אני מדברת על הסעיף.

ודאי שאני מדברת על הסעיף, ולפטור עשרות אלפי חרדים - - -

אבל זה מאוד לא נעים שאתה עוצר אותי באמצע המשפט.

אני רק אומר שכאמא לבחור ישיבה שהוא סגר את הגמרא ב-7 באוקטובר ונלחם והוא איש תורה, אני מבקשת להוריד מסדר היום את הביטוי תורתו אומנותו כהכשרה לאי גיוס, זו הרפורמה הכי גדולה ועקירת דבר מהתורה.

חברי הכנסת החרדים שיושבים פה מחללים את ה' והם רפורמים - - -

אתם לא רוצים באמת לשמוע. אני אצא.

דיברתי על הסעיף בהחלט.

גילוי נאות, אני מעורבת במפלגה של גדי איזנקוט, מפלגת ישר, אני אומרת את זה.

תודה רבה. וגם הייתי מנכ"לית אחריי וגם ניהלתי את מתווה השירות במשרד הביטחון וגם כתבתי כל מיני וריאציות של חוק שירות ישראלי וגם עבדתי לא מעט עם השירות האזרחי ואני רוצה להתייחס לנושא של השירות האזרחי. אני רוצה להסביר איך עושים גיוס או איך מביאים צעירים לשירות האזרחי כי אני חושבת שחברי הוועדה לא מבינים את המנגנון. המנגנון עובד ככה, יש רכז בעמותה שזוכה במכרז בשירות האזרחי, רק עמותה אחת יכולה לעשות את הפעולה הזאת ובעמותה הזאת יש רכזים והרכזים האלה הולכים לנסות להביא צעירים חרדים. הם מנסים להביא אותה בצורה די התנדבותית, זאת אומרת אין שום דבר שמחייב אותם להגיע. איך אני יודעת את זה? כי אני בעצמי ניסיתי לפתוח כל מיני מסלולים עם השירות האזרחי, גם בתחום של כבאות וגם בתחום של שיטור, ישב כאן אורן שהיה כאן, באמת עשינו המון המון דברים כאלה, אבל אנחנו אף פעם לא הצלחנו להביא היקפים גדולים של צעירים חרדים לשירות אזרחי. איפה הם כן הולכים יחסית? לשירות אזרחי חברתי, ששם יכולת הבחינה של מה באמת עושים שם היא מאוד מאוד מצומצמת. איפה שיש שירות אזרחי-ביטחוני, לא נעים לי להגיד את המספרים, זה מספרים ממש ספורים. מה שאתם רואים כבאות וזה, אין שום סקייל לדבר הזה. אפשר להגיד בהסתכלות של 11 שנים שבאמת ניסו, זו לא פעם ראשונה שניסו להניח מהלכים של שירות אזרחי. הרי למה עשינו שירות אזרחי לחרדים? כי חשבנו שהתפיסה הרכה הזאת והשותפות בעולם החסד וההצלה תהיה מין דלת כניסה שינהרו אליה הרבה מאוד חרדים. מה שגילינו זה שזה ממש לא המצב, זאת אומרת גם אם רצינו לייצר כאן חלופה אמיתית לא הצלחנו. וכשמסתכלים בעולם על מה זה שירות אזרחי בעולם, כאשר הוא חלופה לשירות צבאי, אז הוא תמיד ארוך יותר וקשה יותר מהצבא, כי כאילו הצבא הוא סיכון חיים, אז אם אני רוצה לפצות על הצבא אני עושה שירות אזרחי ואז אני צריך לשלם יותר. במדינת ישראל זה ממש מצב הפוך. לכן המנגנון הזה הוא מנגנון לא טוב. אני אגיד יותר מזה, אותו מנגנון שאתם רוצים להחיל על השירות האזרחי, שהוא בוא ננסה להביא אותם בכל מיני גזרים, שאני הייתי מלכת התהליכים האלה, אני בניתי את קודקוד, אני בניתי את כל מסגרות 'לעבדה' ושירות כזה, אפשר לשאול את אכ"א, הרבה מאוד חיילים חרדים אני הצלחתי להביא לאכ"א ואני מאוד שמחה על כך, אבל אני יכולה להגיד אחרי שנתיים, זה עשר שנים, אבל בשנתיים האחרונות, כשאני באמת עשיתי כל מה שרק אפשר לעשות, שתפיסת התהליכים כשלה. זה לא יהיה עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, צריך לשנות את כללי המשחק והחרדיות תסתגל אליהם, היא תצליח להסתגל אליהם ואז אנחנו נראה את השינוי הגדול. ולכן תפיסת החוק הזאת לא תעבוד, לצערי הרב.

כבוד היושב ראש, אפשר? אני ביקשתי את רשות הדיבור ואני אמורה לקבל אותה ואני רוצה להתחבר למה שענבל אמרה ולדבר על הסעיף.

לא דיברו מהארגון שלי, חבר הכנסת ינון אזולאי.

אני גם התחלתי וגם הנציגה שלנו שהייתה פה בבוקר לא קיבלה רשות דיבור, רק לפרוטוקול, ינון אזולאי.

לא, אף אחד לא דיבר היום משותפות לשירות.

אני רוצה לדבר על הסעיף כמבחן. בועז, בפעם שעברה גם דיברתי כחוקרת, שים לב למה שיש לי להגיד כי אני באמת רוצה למידה. אמרתי לאביחי בוארון, מאוד העליב אותי שהוא אמר שאנחנו לא לומדים את החוק, כי אנחנו לומדות את החוק, למדנו את החוק לפרטיו ואני רוצה להתייחס למה שנאמר קודם, אביחי בוארון, בואו ננסה לסדר את הלאקונות בשירות הלאומי שמירי מנתה אותן קודם, נוסיף להם מילואים, נוסיף להם טירונות, ושאל בצדק נציג משרד המשפטים, אם אנחנו מוסיפים להם ומוסיפים להם ומוסיפים להם, אז כבר בוא נקרא לזה צבא. ואני אמרתי פה בהערת ביניים קודם, אם זה נראה כמו צבא ומגעגע כמו צבא והולך כמו צבא, אז בסוף זה כבר צבא, לא? אז זהו שלא. וזה מתחבר לגמרי למה שענבר גיטי אמרה. למה הם לא הלכו לאורך השנים לשירות הביטחוני אלא רק לשירות האזרחי? כי הכלל הכי חשוב לעסקונה החרדית, סליחה שאני מדברת ככה, כי אני תמיד מבחינה בין הציבור החרדי, שהוא ציבור יקר וחשוב, לבין ההנהגה שלו שחוסמת כל תהליך כדי למשול בו, העסקונה החרדית שונאת אזורים שבהם היא לא מושלת.

רגע, אלעזר, תן לי לדבר.

אתם מוכנים להקשיב למה שיש לי לומר?

ינון, איך אתה מרשה לי לקרוא להנהגה החרדית?

ההנהגה החרדית - - -

ההנהגה החרדית מסרבת להיות איפה שהיא לא שולטת והלאקונה שיש בשירות הלאומי של 10% זה בדיוק הלאקונה שיש, כבוד חבר הכנסת ביסמוט, בכל החוק. מי שרוצה פירוט מוזמן לראות את הפודקאסט שאני התראיינתי אצל תמיר דורטל והסברתי את זה באריכות. כאן אין אפשרות להגיד את זה, אבל הנקודה היא כזאת, הצבא לא ממיין, ועדת רבנים קובעת האם יש חריגים, ועדת רבנים קובעת האם המסלולים מותאמים, כל הדברים האלה ביחד, כולל זה שהסנקציות הכלכליות יחזרו מיד ורק אחרי שנתיים נבדוק האם עמדו ביעדים, כולל זה שהסנקציות על הצעירים הם חלומו של כל משגיח והסנקציות הרלוונטיות פוגעות בשלב שבו לילד יש מעון.

השורה התחתונה היא שכל עוד ההנהגה החרדית שולטת במנגנון ובברז לא יבוא אף אחד.

אני חוזרת לשירות האזרחי. השירות האזרחי, הם רוצים אותו ולא שירות, כי בו הם מושלים.

אני רוצה להתייחס.

זה אני כרגע - - -

אני רוצה את הדקה אחת.

לא, אני - - -

- - - בכל הנקודות שעלו לאורך הדיון הזה.

בחוק 2014 הותוו לכתחילה מסלול אזרחי ביטחוני ואזרחי חברתי ובעצם לא כל כך הבנתי מהנוסח של הטקסט שמונח לעיני הוועדה מה צפוי לעלות בגורלו של המסלול החברתי. אני שואל את זה בגלל ההבחנה שהעלה פינסקי שהוא הבחין בין שתי שאלות, אחת, מי רשאי להצטרף, והשנייה, מי ייכלל במניין היעדים. הוא אמר, בסדר, אנחנו לא מבקשים לכלול ביעדים את מי שהם לא בארבעה גופים, מכך השתמע, לפחות כך אני הבנתי, אבל אולי הבנתי לא נכון, לכן אני מחדד את השאלה, מה יעלה בגורלו של אותו מסלול חברתי שקיים היום בחוק והאם הוא יימחק?

על פי מה שכתוב בהצעת החוק המסלול החברתי, לא יוכלו להצטרף אליו יותר החל מהרגע שהחוק יעבור.

לא, רק שירות אזרחי חרדי, זה חוק נפרד.

תודה, אדוני היושב ראש ועורכת הדין פרנקל, אני רוצה להזכיר - - -

לזה אני אתייחס. אני לא אגע, לא בבעיות החוקתיות ולא המשפטיות שיש, את זה יש לכם, אני רוצה להזכיר שבמתווה שלנו השירות האזרחי ביטחוני כולל שירות מילואים. לא מילואים צבאיים, לא מדים, אבל מצב שבו אותו אדם, א', עושה לפחות שנתיים, ו-ב', הוא משרת 30 יום בחלוקה מותאמת בתפקיד, אם זה במד"א או אם זה במכבי אש או במערכות האחרות, וזה לא עם מדים ולכן זה לא נכנס למכסה הצבאית. חבר'ה, פה המציאות היא אחרת וצריך לחשוב קצת אחרת. אני לא רוצה לראות את החקיקה הזו בראי של 7 באוקטובר, אני רוצה לראות אותה על רקע 7 באוקטובר, זה אומר שזו צריכה להיות חקיקה שעומדת בעשורים הבאים. אפשר לגזור ממנה הוראת שעה שמתעדפת באופן מוחלט תפקידים צבאיים, נותנת כלי לכל ברי הסמכא להשכיר, יש פה גם משפט מנהלי וגם חוקתי, ליצור מפתח ותיעול שיש בו על סף הכפייה. נפוליאון אמר פעם שעם כידונים אפשר לעשות הכול, רק לא לשבת עליהם. אני רוצה להזכיר משהו שיש פה איזה שהיא החמצה של החברה החרדית את הפוטנציאל שמקופל באפשרות של השירות על סוגיו ואת החברה הלא חרדית, גם זו המשרתת, עם כל הכבוד, את הפוטנציאל של החרדים. כשמדברים על לימודי ליבה, עם כל הכבוד, החרדים באים עם כלים לא פחות טובים מלימודי ליבה. הם באים עם יכולת היקש, עם אפכא מסתברא, עם כלים אחרים שכדאי לנצל ולתת להם את ההשלמות של לימודי הליבה. אני בעד, אני רק אומרת שאם רוצים ליצור מצב שבו השירות הצבאי והשירות האזרחי וללמוד מהניסיון של האלוף שקדי 20 שנה מתחת לרדאר, הוא פתח מערכת של חרדים שאמר שהוא נדהם מפוטנציאל הלמידה שלהם בתנועה ומאיכות השירות שלהם בחיל האוויר, במודיעין ובטכנולוגיה. אני חוזרת ואומרת, ההיפוך לא צריך להיות תעסוקה אלא הכשרה. כשעושים מיונים לצה"ל או לתפקידים הביטחוניים אזרחיים צריך לקחת בחשבון לא את הנתונים העכשוויים אלא איך נותנים כלים לעבות את העניין של ההכשרה. דרך אגב, תת אלוף טייב, אתה מרים כפפה מדהימה, ליצור מצב שיוצרים מסלול לא מפלה, אבל פותח דלת.

אתה שואל אותי?

קודם כל הפנית את השאלות אליי, אני לא כתבתי את הסעיפים האלה. אני חושב שכולם יכולים לשרת בצה"ל, כולל התמונות היפות שראינו פה של השירות הביטחוני-אזרחי, של חבר'ה מהשב"כ, יכולים להיות גם בצה"ל, בצה"ל יש היום מגוון רחב מאוד של מסלולים, כולם מכירים ויודעים לצטט, כולל מסלולים לא במדים, התקדמות שהתחילה בקודקוד וגם התפשטה לדברים אחרים ולכן אני חושב שכולם יכולים לשרת. הדבר השני שאני רוצה להגיד בהקשר הזה, וראובן דיבר קודם על חילוקי הדעות שהיו לנו בשנה וחצי האחרונות, זה בדיוק על העניין הזה, כי אני סבור שהם יכולים להיות.

בצה"ל.

לא אמרתי עוד לוחם ותומך לחימה, אמרתי לשרת בצה"ל.

אני אענה לך.

יכולים לשרת בצה"ל ולשמור על החרדיות שלהם. כי זה מה שמונע מהם וכרגע הם הולכים לשירות האזרחי. תיכף אני אגיע לסוגיית הגילאים, כי אמר פה ראובן, אני ניהלתי את מי נכנס וגם קבענו מדיניות, לכן רוב האנשים שהלכו עד עכשיו הם מבוגרים. אבל בוא נניח שיש בחור צעיר וכן הלאה, הוא יכול לשרת בצה"ל והיום במצב הנוכחי יכול לשרת גם כלוחם, כי יש חטיבת חשמונאים וכן הלאה. וזה מוביל אותי לדבר הבא, ואמרתי אותו בדיון הראשון, אנחנו ממליצים להעלות את הגיל שמופיע פה לגיל 21 לנשואים והחל מגיל 23 לרווקים. אני יכול לקבוע את זה בכל מקרה, הרי בסוף אני המדיניות, אני קובע את זה, ועובדה ולראיה שגיל המשרתים שם, 24.56 אם אני זוכר נכון מה שאמרת היום בבוקר, זה קרה ממילא.

רגע, אני אומר. ובכל זאת אני חושב שנכון גם לקבע את זה כדי שזה לא יעמוד בפני מישהו שאומר רגע, למה לא שלחת את פלוני לשירות האזרחי? יכולת, ולא עמדת ביעדים. אז הנה התשובה שלי לשאלות שלך - - -

אני לא אמרתי שאני מסכים - - -

אמרתי.

זה בדיוק מה שאמרתי עכשיו. אמרתי, קודם כל יש סעיף שעומד לנגד עינינו. אנחנו לא הסכמנו, אני מתייחס לסעיף. בתוך הסעיף הזה, כדי למצות אנשים ללוחמים אני מציע לא לקבל את גיל 19 וגיל 20 שכתוב פה - - -

יש פה מדיניות - - -

אני מתייחס למה שכתוב ואני חושב שמה שכתוב פה, ה-19 ו-20, יביא לזה שאנשים שיכולים לשרת כלוחמים וכתומכי לחימה ביחידות קצה, לא נשואים, לא זה וכן הלאה, יימנע מהם בגלל הדבר הזה ולכן אני מציע להעלות את הגיל.

מירי, את כל כך על זה שאת לא מקשיבה למה שאני אומר. 21 לנשואים ו-23 לרווקים, לא 21.

למה מה שאמרתי עכשיו לא פוגע בול במה שאמרת?

את פונה אליי ומטיפה לי על מה שכתוב? אני אומר משהו אחר.

אין בעיה, לא להגיד לי 'אדוני' כאילו אני אמרתי.

אין בעיה, יעקב אשר, תעשו כולם מיון בבקו"ם והצבא יחליט עליכם, אבל אתם נמנעים מלמיין את החבר'ה שלכם.

אמרתי הערה עניינית, זה לא היה הערת ביניים.

סימנת אותי קודם.

אני יוצאת. האמת שכל כך משעמם שזה לא הפסד גדול.

אין לו, זה מה שהצבא קובע.

כן נכון.

כשעושים הערכת גיוס עושים הערכה, כמה אנחנו מעריכים שלא יעמדו בסיפי הגיוס.

מה זה אני יכול להחליט מראש?

אני עומד קודם כל בפני הצורך שלי לגייס כמה שיותר ולהגדיל את הצבא ולאגף את המרחב. האם אני בין לקבוע 2.4% או 2.6% צריך נניח אישור? זה בסמכותי כרח"ט תומכ"א. אם עכשיו אני אגיד 10% כנראה שאני אצטרך להסביר למה אמרתי 10%. זה יש שכל ישר.

אנחנו משקיעים הרבה במלש"בים.

הם חיילים אפקטיביים. בן אדם לפעמים צריך עזרה בכניסה, אבל הם חיילים אפקטיביים.

אני חושב שעניתי על זה קודם. האינטרס שלי זה להגדיל את מספר המשרתים בצה"ל ועניתי קודם שבאופן שבו זה מנוסח עכשיו שאין הקשר בין זה שיותר אנשים הלכו לשירות האזרחי ביטחוני ובתמורה לזה פחות אנשים צה"ל הצליח לשלוח, זה לא משרת את ה - - -

לא משרתת את עניין תוספת החיילים לצה"ל, בלי המשלים של זה שדיברתי עליו קודם וחבר הכנסת סולומון הסביר אותו יותר טוב ממני.

וצנוע.

אני מנסה להבין האם אנחנו יצרנו מסלולים שהם מסלולים רלוונטיים וגם דומים. הרי חלק מהאנשים הולכים למקומות שיש לידם חיילים, אפשר גם לשים אותם בצורה כזו. אנחנו פעלנו בהקשר הזה עד כה באיזה מתכונת של עד כמה אנחנו שמים. האם הבחינה היא בחינה אמפירית מוחלטת? היא לא בהכרח בחינה אמפירית מוחלטת, היא בחינה שאנחנו מסתכלים על מי הבן אדם, מה הרצון שלו, איזה מסלולים אנחנו מסוגלים להציע לו ויכול להיות שהוא גם יגיד: אני לא מסוגל לשרת בעניין הזה.

לא יודע לענות על זה?

אני מדבר על המסלולים שאני מציע, עוד לפני לאיזה מסלול הוא מתאים אני פותח את כל המסלולים הרלוונטיים.

הוא בחן והחליט. אל תנסו למשטר דבר שאי אפשר למשטר אותו.

אני חושב שככלל קודם כל שירות ביטחוני אזרחי לא שווה ערך לשירות צבאי, זה ברור בעצם המהות. מירי הגדירה את זה קודם טוב מאוד. כל מקום שבו דווקא ההקלה או ההטבה, איך שתקרא לזה, הולכת לטובת השירות הצבאי זה יכול לשרת את העניין הזה, זה ברור.

אני אחלק את זה לשניים. אם הכוונה פה למילואים שהוא עושה באותו גוף שבו הוא עשה את השירות האזרחי אז מן הסתם - - -

כן, ואמרתי את זה לפני שני דיונים, כי נשאלתי את השאלה הזו, שאנחנו מסוגלים לקרוא לאנשים בחזרה, לעשות להם הכשרות כמו ההכשרות שעשינו, מי שמכיר הלכה למעשה, שלושה שבועות שהופך אותם לרובאי 03, מכניס לכיתות כוננות, מכניס למקומות כמו אלו"גים, מדרגה אחת, מה שנקרא לא מצריכים רובאות 05 וככה למצות אותם.

אני מציע שכמו שנאמר פה, הפוקד יהיה רשאי, כי בסוף זה גם תלוי באיזה משימות.

איך אתה עושה לו הכשרה אם הוא לא חייל, אלעזר?

מה שאתה אומר זה בוא תגייס אותו, אבל הוא לא מתגייס.

מירי, אי אפשר לעשות הכשרה למישהו שלא התחייל, מה אתה רוצה עכשיו? מה שאתה אומר, אתה אומר: בוא נחייל אותו.

אני גם מדבר עברית. איך הוא יכול לעשות 02 אם הוא לא מתחייל?

אז הגעת לנקודה.

אני רק רוצה לסכם את הדבר הזה, יהיה אפשר אם יוחלט לעשות את הדבר הזה, טירונות והכשרה ולשלב אותו במערך המילואים, כמו שהרבה משתלבים אחרי שהם כבר בפטור וכן הלאה. יש פה תמיד איזה חשיבה כזאת שזה אוטומטית יחליף חייל מילואים, צריך להגיד, לא כל חייל מילואים מחליף כל חייל מילואים. בוא נשים את זה בפרופורציה.

רק אפשר לענות לחבר הכנסת יעקב אשר אם אתם רוצים. התשובות ידועות, אפשר לענות לחבר הכנסת אשר, אנחנו יודעים את התשובות לשאלה שלך.

אני יודעת את התשובה לשאלה שלך, אם אתה רוצה.

אני הקורבן הראשון של הניסיונות הקודמים.

זו תהיה פרשנות מאוד מאוד חריגה.

אין קריטריונים. זה חוזר לסעיף ה - - -

מטי, אין היום פוקד שהוא לא מהצבא.

אנחנו נבדוק את זה ונבוא עם תשובה.

היועצת המשפטית, זה יהיה חריג מאוד מאוד מאוד - - -

לא אמרתי את זה.

גם וגם וגם.

אני אשתדל לענות על זה. קודם כל העניין הוא לא חוסר התאמה לצבא פה, כי אם היה חוסר להתאמה כנראה היה מקבל פטור מהצבא שלא קשור לשירות אזרחי כזה או אחר, או שירות חליפי כזה או אחר. דבר שני, אמרתי קודם, אני חושב שכולם יכולים לשרת. לפוקד יש שיקול דעת, הוא בוחן מי עומד מולו והוא גם יכול לבחון מי מתאים יותר ומי פחות. אני מזכיר גם שאנחנו בסיטואציה שבה אמרנו שבשנתיים שאנחנו נמצאים, אנחנו במהלכה של השנה השנייה, יש לנו גם מגבלה מבחינת יכולת הקליטה הכוללת ולכן אני יכול לסבור שפלוני מתאים וגם אלמוני מתאים ובכל זאת להגיד שפלוני מביע פחות רצון ופחות מתאים לדבר הזה ולכן הוא יילך.

זה שיקול הדעת של הפוקד.

יש קריטריונים, הקריטריונים המקדימים, קודם כל הגיל, הצורך, היכולת שלנו וכן הלאה, ועכשיו הפוקד יושב מול המקרה שעומד לפניו ומקבל החלטה. בשביל זה הוא הפוקד. הוא מקבל אגב החלטות הרבה יותר מורכבות, או לא פחות מורכבות, לא יודע אם הרבה יותר מורכבות, על המון דברים והוא מוסמך להיות פוקד גם. לא רק מוסמך כי השר הסמיך אותו, אלא בהכשרה שלו, זה תפקיד מאוד רגיש.

מי הבן אדם?

העניין לא מדבר על 10%, אם ה-10% כן ייספרו או לא ייספרו ביעדים והתייחסתי לזה.

הפוקדים ביחידת מיטב בצה"ל מקבלים המון המון החלטות שמבוססות על הידע המקצועי שלהם וגם על ניסיון וגם על האינטואיציה וגם על שיקול דעת, הם מקבלים החלטות להכניס אנשים שלא התאימו ללחימה והם מאוד רוצים, כן להכניס אותם ללחימה. הם מקבלים החלטות על פטור, מקבלים המון המון החלטות. יש קריטריונים בסיסיים ועכשיו יש את הפנים אל פנים, לא את כולם אפשר לבסס על נוסחה מתמטיקה.

קוראים לי דוד שרז, מפקד בסיירת מטכ"ל במילואים, 11 שנים הייתי בצבא, הובלתי מבצעים של היחידה, אני מוביל גם את תנועת 'אל הדגל'. אני שמח להיות פה בשעה הזאת דווקא בגלל שיש פה פורום יותר קטן ואני מקווה שהדברים שאני אגיד ייקלטו. אני יודע שהרבה פעמים זה במה לכל מיני הצגות ופרובוקציות. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה הזאת של להיות מפקד בשדה הקרב, על האחריות הגדולה שאתה מרגיש כמפקד, שזה עליך, ביטחון ישראל ועתיד מדינת ישראל הוא עליך כשאתה נמצא שם ונלחם ומסכן חיים ויש לך חיילים דתיים וחילוניים ומכל הקצוות של המדינה. האחריות הזאת, שזה עליי, מתאמנים עליה גם באימונים, יורים עליך, זה מה שצועקים לך וזורקים עליך, מי שהיה פה לוחם מכיר את זה, זורקים עליך אבנים וזורקים עליך רימוני עשן ואתה מרגיש שיורים עליך. אתם בשדה קרב, אתם לא בוועדת חוץ וביטחון שמנותקת מהאירוע הביטחוני, אתם חשופים לאיומים הביטחוניים שבזה הרגע קורים, אתם יודעים מה עלול לקרות בכל רגע ואתם יודעים למה אנחנו נערכים ולמה אני והחברים שלי מתאמנים ממש בימים אלו. אבל קשה במרחק הזה של הוועדה להרגיש את האחריות הגדולה הזאת על ביטחון מדינת ישראל, על הסד"כ שהולך לעמוד במלחמה הבאה, והיא עשויה להיות קרובה, היא בעצם לא הסתיימה, על השחיקה המאוד מאוד גדולה שיש לחיילי המילואים. החוק הזה, בתשתית שלו יש בעיה והרבה מאוד מהדיונים פה נוגעים לבעיה הזאת. הוא חוק לחרדים, הוא לא חוק לכל אזרח ישראלי כשיר ומסוגל לאחוז בנשק ולהגן על המדינה שלו. מהתשתית העקרונית הזאת של הבעיה בחוק נובעים המון המון דברים, כי אם החוק היה אחד לכל אזרח אז בגיל 17 כל אחד היה מגיע לצו ראשון, לא היה את כל הדיונים והפלפולים האלה, המערכת, הצבא, הפוקד, היה בוחן אם הוא מתאים לו והיה מגייס אותו. זה היה נורא נורא פשוט, אבל בתשתית פה אנחנו מייצרים חוק מיוחד לחרדים וזאת בעיה ובעיניי זאת בעיה שתתגלגל לעתיד בצורה קשה מאוד. אני חוזר לאחריות שיש לכם. השעון מתקתק. כשאתה נלחם בשדה הקרב או כשאתה באימון וזורקים עליך, אם אתה לא מגיב זה מוות של חייל שלך, זה אי עמידה במשימה. אתם שנתיים פה מה-7 באוקטובר בדיונים, ואני מבין את המורכבות, אני פועל בעצמי בחברה החרדית כבר המון שנים, גייסתי אנשים לחשמונאים, אני תומך בהם, אני מעסיק 30 חרדים בסטרטאפ שלי שעברו הכשרה בהייטק אצלנו. היום ביקרתי בישיבות הסדר חרדיות לקודקוד ולחשמונאים. אתם צריכים להבין שיורים עליכם, שהזמן שבו אתם לא מקבלים החלטות, שזה שהוועדה הזאת לא מעמידה פה את שי טייב ואת כל הצבא כל שבוע לדיווח כמה חיילים נוספים גייסתם, איך הקלתם על מערך המילואים שהוא ליבת הצבא הלוחם במלחמה, זאת מעילה אחריות עליונה, אני חושב. זה לא נראה שהאירוע פה מתגלגל לחוק. האמת שאני שמח לראות את האווירה הטובה והחיובית והנינוחה, וגם עם כל העוקצנות וזה אני שמח לראות את זה, אבל אני לא מרגיש את תחושת הדחיפות שזה עליכם כמו שאני מרגיש כשיורים עליי בשדה הקרב. אנחנו נפגוש את זה, לא עוד הרבה זמן. אמנם עוד לא חקרנו את האירוע של ה-7 באוקטובר והמלחמה, אבל אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד אירוע שנצטרך ללמוד ממנו ולתחקר מאוד בקרוב, עם איראן, עם חיזבאללה, בסוריה, אתם מכירים את זה. אני פונה לאחריות שלכם כשליחי ציבור, זה לא משנה מאיזה מגזר אתם, זה לא משנה מאיזה מפלגה אתם, יש לכם אחריות עליונה לעם ישראל, יש לכם אחריות עליונה לצה"ל לספק לו עוד לוחמים במיידי. במקביל לדיונים פה, אם אתם יודעים, וכל אחד פה יודע טוב טוב, מה שנקרא רק הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות, לכן בעיניי אם אתם מבינים שלא הולך להיות פה חוק שהולך לשנות את העולם ולהעיף בכמויות חיילים ולוחמים לצה"ל, האחריות העליונה שלכם זה לתת פתרון עכשיו, במיידי. יש חוק קיים, אפשר לעשות תקנות שעה, אפשר לשים סנקציות כלכליות מיידיות, אפשר באופן וולונטרי שהחברה החרדית תעשה צעד גדול בונה אמון. זאת הבקשה שלי מכם ותודה על ההקשבה, אני מקווה שתעשו את זה, זאת האחריות שלנו היום.

במה הוא לא עשה את עבודתו?

במה הפוקד לא עמד בפסיקת בג"צ?

יש ייעוץ משפטי שאמר איך לגייס, מה השיטה, הוצג פה עשרות פעמים, איך מתחילים, כמה צווים, עם תבחינים, בלי תבחינים וכרגע דה פקטו לכל האנשים יצאו צווים. אני לא יודע מה זה הפוקד לא עמד בעניין והכול ב - - -